למה משבר האקלים לא מעניין אותנו בארץ
העולם מתחמם? את הישראלים זה מטריד הרבה פחות מהפקקים או מצב מערכת הבריאות. בעוד שבעולם האיומים על כדור הארץ מוציאים מיליוני אנשים להפגין, בארץ הציבור כורע תחת יוקר המחיה ולא ישלם יותר על מוצר שמתחשב בסביבה, אף שדווקא כאן הסכנה גדולה במיוחד. והממשלה? לא עומדת בעצמה ביעדים שהציבה
הבחירות החוזרות, המתיחות הביטחונית, יוקר המחיה, הפקקים, מערכת הבריאות - לא חסרים נושאים שמטרידים את הציבור בישראל. נושא הסביבה ומשבר האקלים לא מופיע בעדיפות גבוהה. בסקר שערך ארגון OECD ב-2017 ובדק מה הכי חשוב לאזרחי המדינות המפותחות, הישראלים דירגו סוגיות אקולוגיות במקום ה-9 מתוך 11, בעוד בארצות הברית למשל הן הגיעו למקום החמישי. בסקר הלמ"ס שקדם לו, איכות הסביבה כלל לא הופיעה בעשירייה הראשונה.
בעבר, נושא האקלים והגנת הסביבה נחשב לנישה של אקטיביסטים סהרוריים, אבל בשנים האחרונות הוא נכנס למיינסטרים ברחבי העולם. בחודש שעבר נערכו הפגנות בכ-180 מדינות בהשתתפות מיליונים. הדמות המרכזית שהגבירה מודעות לנושא היא פעילת הסביבה השוודית גרטה טונברג בת ה־16, שאף נאמה נאום תוכחה שעורר הדים בפסגת האקלים של האו"ם.
אבל בישראל, כאמור, הנושא לא העפיל לראש סדר העדיפויות הציבורי - אם כי לאחרונה הפגינו בנושא אלפים בתל-אביב. הסיבה: קודם כל כסף. "יש מתח בלתי נמנע בין יוקר המחיה לדאגה להפחתת זיהום ולאקלים. אם רוצים להקטין פליטות, יש לזה מחיר כלכלי, לפחות בטווח הקצר", אומר רו"ח חן הרצוג, כלכלן ראשי ב-BDO שהכינה דוח מקיף על כלכלת סביבה. כך, למשל, רכב חשמלי יקר יותר מרכב רגיל, וכלים חד פעמיים מפלסטיק זולים יותר מכלים מתכלים. סוגיית המחיר היא רגישה תמיד, ובארץ יש מודעות גוברת אליה מאז המחאה החברתית.
בדוח של פירמת הייעוץ נכתב, כי בעולם ישנה "בשנים האחרונות עלייה בפופולריות של מותגים 'ירוקים', בגלל שינוי תפיסתי לגבי תפקידם של חברות, מוצרים וצרכנות בכלל - ומי שמוביל את המגמה הוא דווקא דור ה-Y; אבל בארץ הצרכנות הירוקה לא תפסה באותו קנה מידה. ממחקר של נילסן ישראל עולה כי הצרכן נותן יותר משקל לערך הכלכלי האישי, ומעדיף מוצרים 'משתלמים' כלכלית על מוצר עם ערך מוסף אקולוגי". ראיונות שערכו ב-BDO בקרב מנהלי שיווק גילו שהרוב לא מאמינים כי מיתוג ירוק יביא ערך ממשי למותג שלהם.
לצד סוגיית המחיר, התחושה היא שלישראל יש השפעה אפסית על הזיהום העולמי, ודאי מול מעצמות כמו סין. האדישות הזו שגויה. לדברי עמית ברכה, מנכ"ל עמותת אדם טבע ודין, "אף שישראל היא תורמת קטנה יחסית לכל גזי החממה בעולם, היא בסכנה לפגיעה חמורה ממשבר האקלים - כי היא גם מדינת חוף וגם מדינה מדברית".
במה זה עלול להתבטא?
"עליית פני הים תהווה סכנת הצפה. לפי התחזיות, עד 2100 רחובות שלמים יוצפו. כמו כן, בגלל התחממות כדור הארץ, יותר שטחים הופכים למדבריים, מה שפוגע בחקלאות ואף גורם למחלות. וכיוון שישראל היא ממילא מדינה מדברית, זה פוטנציאל למשבר מים ולפגיעה בחקלאות".
אבל משבר האקלים לא נגמר בבעיות גיאוגרפיות, ויש בו פוטנציאל גם לבעיות גיאופוליטיות. לדברי ברכה, "ניקח את המים למשל. ישראל משתמשת בהתפלה, ובמדינות סביבנו זה פחות נפוץ. אין להן הטכנולוגיות שיש לנו. זה פוטנציאל למלחמות בנושא".
תחזיות שחורות ממש לא חסרות
נזכיר מהו בעצם משבר האקלים. בעשורים האחרונים הטמפרטורה הממוצעת בעולם מטפסת. מאז תחילת המאה ה-20 נוספה לה כמעלה שלמה, וקצב העלייה גובר ככל שהעולם הפך למתועש. ארבע השנים האחרונות היו החמות ביותר מאז החל הרישום בשיטה המודרנית, והתחזיות הן שעד סוף המאה ה-21, עלולה הטמפרטורה העולמית להוסיף 2־4 מעלות. הדבר מגביר את הסבירות למצבי מזג אוויר קיצוניים, כגון שיטפונות, גלי חום ושריפות.
הקונצנזוס המדעי בעולם הוא שההתחממות נובעת מהתגברות של "אפקט החממה". אנרגיית קרני השמש המגיעה לכדור הארץ נבלעת באוקיינוס ובקרקע, וחלקה נפלט בחזרה לאטמוספרה. התהליך מביא חום ואור, ובלעדיו הטמפרטורה הייתה מאוד נמוכה ולא בטוח שניתן היה לחיות כאן; אלא שהמהפכה התעשייתית הגבירה פליטות גזים, ובראשם פחמן דו-חמצני, ואפקט החממה יצא מאיזון - פחות חום נפלט בחזרה לאטמוספרה, מה שמביא לעלייה בטמפרטורה על כוכב הלכת שלנו.
ומה עלול לקרות? תחזיות שחורות לא חסרות. דוח של האו"ם שפורסם בספטמבר על סמך אלפי מחקרים היה קודר במיוחד. בין היתר נטען כי החל מ־2050 יהיו הצפות באזורים שבהם גרים מאות מיליונים, ועד סוף המאה גובה פני הים יעלה במטר. בניין האו"ם עצמו יוצף עד 2100. עוד תחזיות אפוקליפטיות טוענות שהים יהיה כה חם עד שלא ניתן יהיה לרחוץ בו ודגים לא יוכלו לחיות בו. עלולים להיות משבר חקלאות ומזון, והיכחדות של צמחים ובעלי חיים. הווירוסים והיתושים דווקא ישגשגו, מה שעלול להוביל להתפרצות מגיפות.
שאלת המפתח היא האם זה כבר מאוחר מדי, והגענו לנקודת האל חזור. לכך אין תשובה חד משמעית, אך לפי ההערכות, עלייה של 2 מעלות נוספות בממוצע העולמי תגרום להשלכות קשות. ברכה דווקא אופטימי, וחושב שעדיין ניתן לשנות את המצב: "אני לא חסיד של תרחישים אפוקליפטיים", הוא אומר.
אבל הסוסים כבר יצאו מהאורווה, לא?
"הם יצאו מהאורווה כבר בשנת 1700. נכון שבעיית האקלים היא קשה ומשמעותית, ושבינתיים לא נראה שהעולם עומד ביעדים שנקבעו בהסכם האקלים בפריז. אבל עדיין יש מקום לעשייה לשיפור המצב ולקידום איכות החיים. למשל בנושא של ייצור פסולת: בארץ כל משק בית זורק לאשפה בממוצע 40% מהפירות והירקות שקנה. יש גם יותר מודעות בקרב גורמים שונים. אפילו אצל נגידי הבנקים הגדולים בעולם יש ניסיון לגבש אג'נדה שלפיה לא יינתנו הלוואות לפעילות שאינה אחראית סביבתית".
אותו הסכם פריז נחתם במהלך ועידת האקלים לפני כארבע שנים. חתמו עליו קרוב ל-200 מדינות, ונקבע בו שהן יפעלו לצמצום פליטת הפחמן והשימוש בדלקים, באמצעות קביעת יעדי הפחתת פליטות ועידוד השקעות בתחום. כל מדינה התחייבה להגיש תוכנית משלה להתמודדות עם הנושא. אבל ב-2017 הודיע הנשיא טראמפ על פרישת ארה"ב מההסכם, בטענה שהוא מנצל אותה.
נציין כי אף שלפי רוב מוחץ של המחקרים, ההתחממות בעולם נובעת מהעלייה בזיהום שגורם האדם, יש גם אסכולה אחרת. לפיה, היא נובעת מגורמים כמו שינויים בקרינת השמש, 100 שנה אינן "טווח ארוך אמיתי" בתחום כמו אקלים, מבט אחורה של אלפי שנים מראה שההתחממות היא רק חלק ממחזוריות במערכת האקלים, שיודעת תקופות קרות וחמות יותר, ולאדם ולזיהום המתרחב יש תרומה שולית לתהליך. מדענים אלו חורגים מהמיינסטרים האקדמי ואף נטען נגדם כי האג'נדה שלהם נועדה לשרת את תאגידי הענק המזהמים. אך גם אם תחזית האסונות שבדרך מוגזמת, יש בעיות אמיתיות שצריך לפתור.
רוב היעדים הוחמצו
בישראל הצטרפו להסכם פריז, וקבעו יעדים של צמצום השימוש בפחם, זינוק בשימוש באנרגיות מתחדשות, וצמצום בזיהום מתחבורה. אבל ב-BDO מצאו שבעשור האחרון הממשלה לא עמדה ביעדים שהציבה לעצמה. "ישראל כשלה במימוש חלק ניכר מהם", נכתב, בגלל "קביעת יעדים שרירותיים מנותקים משיקולים כלכליים". לפי הדוח, המדינה לא עמדה ביעדי שימוש באנרגיות מתחדשות מול דלקים מזהמים וביעדים להקטנת הטמנת פסולת. ובכל זאת, ישראל הפחיתה בעשור את הפליטה לנפש של גזי חממה בכ־17%, בעיקר בזכות המעבר לגז טבעי. למה היא ואחרות לא מצליחה לעמוד ביעדים? בעיקר בגלל כסף - הפחתת זיהום כרוכה בהשקעות לא מבוטלות, והכי זול זה לזהם.
ב-BDO ניסו לפצח את הקונפליקט בין הצרכים האקולוגיים ויוקר המחיה, סימנו ארבעה תחומים עיקריים שבהם נפלטים גזי חממה - חשמל, תחבורה, פסולת ותעשייה - והציעו את הרעיונות הכי יעילים כלכלית להפחתתם. הרצוג: "רצינו לגבש יעדים וצעדים שיהיו גם יעילים בהפחתת זיהום וגם מעשיים מבחינת עלות, כדי שנעמוד בהם. 45% מפליטות גזי חממה בישראל הם בייצור חשמל. ישראל התחייבה לסגור את כל תחנות הפחם עד 2030, אבל למה לחכות ולא לעשות את זה תוך 3 שנים? הבריטים עשו את זה ב-4 שנים".
אז למה לא עושים זאת?
"חצי מהפחתת הפחם ניתן לעשות כמעט ללא עלות כי יש תשתיות לנושא, אבל החצי השני דורש השקעה בסדר גודל של 7 מיליארד שקל בהקמת תחנות נקיות שיחליפו את הישנות, מה שעלול להביא בטווח הקצר לעלייה במחיר החשמל. עם זאת, זו השקעה שמחזירה את עצמה. המעבר לגז הוא גם פחות מזהם, וגם מדובר בגז תוצרת הארץ, שרכישתו תורמת לכלכלה, בעוד שפחם מיובא מחו"ל. כלומר בטווח הארוך המעבר הזה גם ישתלם כלכלית".
תחבורה אחראית, לפי ההערכות, ל־25% מפליטות הפחמן, וכאן "ישראל מפגרת ב־10־15 שנה לעומת אירופה", אומר הרצוג. כאן הדרך המרכזית להפחית פליטות היא מעבר לכלי רכב חשמליים. בארץ יש יתרון בשימוש ברכב כזה, כי המרחקים לא גדולים, וכי חשמל זול יותר לעומת בנזין. ועדיין רק כ־1% מהמכוניות הנמכרות בישראל הן חשמליות, זאת לעומת כמחצית מהרכבים החדשים בנורווגיה.
היה ניסיון לעבור לרכב חשמלי, עם מיזם בטר פלייס שכשל. אולי אין לזה ביקוש בארץ.
"בטר פלייס הקדימה את זמנה. עברו מאז 10 שנים, ומחירי הסוללות צנחו. הייתה גם בעיית ביצה ותרנגולת - לא היו מספיק עמדות טעינה כי לא היו מספיק רכבים ולהפך. כעת המדינה מתערבת ומוכנה לתת מענקים להקמת 2,000 עמדות טעינה, אז זה אמור לפתוח את צוואר הבקבוק".
בסוגיית המחיר, הרצוג מודה כי רכב חשמלי עולה כ-15% יותר מרכב בנזין מקביל, אך "החיסכון בדלק ובתיקונים דרמטי ולכן בטווח הארוך זה משתלם".
לצד התחבורה הפרטית, הוא אומר, המדינה חייבת לקדם את חשמול רכבת ישראל. "באירופה כבר בכלל לא עובדים עם דיזל ברכבת. יש בישראל הליך של חשמול, אבל זה קורה לאט מדי, כמו פרויקט הרכבת הקלה שמתקדם לאט".
עוד תחום חשוב הוא טיפול בפסולת, וגם בו ישראל מפגרת לעומת המערב. ראשית, היא בין המובילות במערב בייצור פסולת, עם כ-1.7 ק"ג פסולת עירונית ליום לנפש, כ־30% יותר מממוצע המדינות המפותחות. זאת ועוד: מעל 70% מהפסולת בארץ נטמנת באדמה, השיטה הכי זולה לטיפול בפסולת, אלא שגם שם ממשיכה הפסולת לפלוט גזים. הפתרון הוא הפיכת הפסולת למקור לאנרגיה מתחדשת: "פסולת יכולה לשמש כמקור אנרגיה. הפתרון המקובל הוא לשרוף אותה, וכך להפוך אותה למקור אנרגיה מתחדשת. יש כבר תוכניות להקמת מתקנים כאלה, אבל גם כאן קצב ההתקדמות שלהם מאוד איטי", אומר הרצוג.
עוד סוגיה היא מפעלים מזהמים. לדעת הרצוג סגירת מפעלים אינה פתרון, "כי אז הייצור פשוט יעבור לסין, שם הסטנדרטים הסביבתיים עוד יותר נמוכים", אומר הרצוג. "צריך למצוא דרכים לעשות תעשייה יותר נקייה, ולהקטין שימוש בדלקים. הרבה מפעלים משתמשים בדלק מזהם כי טרם חוברו לתשתית הגז הטבעי. ולא רק מפעלים: המון מקומות - מלונות, קניונים, בתי חולים - משתמשים בדלקים מזהמים רק כי הצינור של הגז לא הגיע אליהם".
ויש גם פתרונות עוד יותר אגרסיביים. בחלק מהמדינות בעולם מוטל מס זיהום. ואולם החשש הוא שבישראל, כמו בישראל, המס יגולגל במחיר אל הצרכנים.
לפנייה לכתב/ת 
