יום הכיפורים של העם הכורדי
המבצע הטורקי בסוריה יצא לדרך בחסות ההפקרות של טראמפ ועם מטרה ברורה: למהול את האזור בערבים וטורקמנים, לשחרר אלפי אנשי דאעש, ולחסל את ההגמוניה הכורדית במרחב הסורי. לישראל אסור לשבת בשקט
נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן החל אמש (רביעי) לקיים את מה שהוא מבטיח כבר לא מעט זמן – לפלוש לסוריה ולייצר בה אזור ביטחון של 40 קילומטר מדרום לגבול הטורקי לאורך 160 קילומטר. זאת תוכנית טורקית ישנה מתאפשרת הודות להפקרות שבה מתנהל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. התוצאה תהיה אסון הומניטרי ושינוי גיאופוליטי.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
לאורך מלחמת האזרחים הסורית היה הקשר בין טורקיה לדאעש כמעט גלוי, ועל פי עדויות של אנשי המדינה האיסלמית וכורדים שלחמו בהם, פעלו קציני מודיעין טורקים בשורות הארגון. המטרה הטורקית המוצהרת הייתה השתלטות על המחוזות הצפון-מזרחיים של סוריה, שהכורדים מכנים רוג'ובה. בשלבים הראשונים של ההתפשטות המהירה של דאעש, לקראת סוף 2014, כשנראה היה ששום דבר לא עומד בפני הלוחמים שלו, עמד הצבא הטורקי על הגדר ומנע מעזרה להגיע לקובני הכורדית שנלחמה על חייה.
אבל אומץ הלב של הכורדים, הסיוע של יחידות ה-PKK (שהקימו תוך כדי המלחמה את ה-YPG, פלוגות ההגנה העצמית), יחד עם הפצצות אמריקניות מדויקות ואספקת נשק קריטית - הצליחו לשבור את דאעש, שאיבד בניסיון הכיבוש של קובני כ-2,500 לוחמים. הקרב בקובני גרם למהפך: סוף סוף היה גורם שמסוגל לעמוד בפני סופת המדינה האיסלמית, והטורקים ראו בעיניים כלות איך מתחזק שיתוף הפעולה בין הכורדים לאמריקנים.
בשלב הבא שיחררו הכורדים את סינג'אר, שממנה נמלטו היזידים אל ההר שמעליה ואל מחנות פליטים בחלק הכורדי של עירק. גם המבצע הזה נעשה בשיתוף עם חיל האוויר האמריקני שהגיש סיוע לכוחות הקרקע. לאחר כיבוש סינג'אר, בראשית 2015, עברו הכורדים להתקפה והשתלטו על מרחבים במטרה מוצהרת לאחד את כל השטח הכורדי ולייצר מסדרון לים.
למעט מחוז עפרין, שהוא החלק ההררי של המחוז הכורדי הסורי, שאר השטח הוא מישורי כמעט לחלוטין, מה שיקל על חיל האוויר הטורקי לפעול בו ולטנקים של ארדואן לנוע במהירות. לכורדים אין הרבה יכולת להתנגד מחוץ לערים הגדולות, כמו קמישלי, שנמצאת על הגבול הטורקי ובה מרוכזים השלטון הצבאי והפוליטי הכורדי. מאז שהחל המבצע אתמול מפגיזים הטורקים את האזור העירוני של קמישלי, מסמנים את המטרות ומכינים את הקרקע לפלישה היבשתית.
מטרת המבצע הטורקי היא דיכוי סופי ומוחץ של ניסיונות האוטונומיה והעצמאות הכורדית. הטורקים לא מנסים להסתיר את הכוונה לכבוש את האזור הכורדי, לשבות, לגרש או להרוג כל לוחם ולוחמת YPG או PKK שימצאו בדרך, וליישב ברצועה שהיקפה כ-6,000 קמ"ר את שלושת מיליוני הפליטים הסורים שהם מארחים על חשבון האיחוד האירופי. הטורקים, בציניות הרגילה, שיחררו לפני המבצע אלפי פליטים לכיוון האיים היווניים כדי לרמוז לאירופאים שעדיף להם לאפשר לטורקיה לדרוס את הכורדים מלקבל עוד פליטים לשטחם.
בשנים האחרונות לא הגיעו כמעט פליטים כורדים לאירופה. לא היה להם צורך. הם חיו במדינה עצמאית דה-פקטו, מוגנת על ידי מיליציה כמעט צבאית ובחברה חופשית ושוויונית שנשענה על שדות הנפט של החבל ועל קו דק אבל סדיר של אספקה מהחלק הכורדי של צפון עירק.
גם אם לא יהיה טיהור אתני, ברורה הכוונה הטורקית: למהול את תושביה הכורדים של רוג'ובה בערבים וטורקמנים עם זיקה לטורקיה, ובכך לחסל את ההגמוניה הכורדית במרחב הסורי.
היסטורית, לעניין הזה היה להם לפחות שותף אחד – חפז אל-אסד, אביו של נשיא סוריה הנוכחי בשאר. במהלך שנות ה-70 יישב אסד האב עשרות אלפי ערבים ברוג'ובה במטרה לבסס שם אוכלוסייה שעליה יוכל לסמוך. אלו הורי החיילים הערבים שנמצאים היום ב-SDF, צבא ההגנה הדמוקרטי שהוא שם המעטפת לכוחות החמושים הכורדים, שיש בהם יחידות נוצריות, יזידיות וערביות, אם כי לרוב היחסים בין כורדים לערבים אינם טובים במיוחד.
טורקיה תמכה בדאעש - ויש אומרים הפעילה אותו – וסייעה לו בציוד, בכוח אדם, בייעוץ צבאי ובשינוע לוחמים מכל אירופה דרך גבולותיה למלחמה. וכאן גם מסתתרת הסוגייה החשובה: התירוץ של ארדואן לפלישה, שטראמפ קיבל, הוא מעכשיו הטורקים הם אלו שילחמו נגד דאעש, דבר שכאמור הם מעולם לא עשו וגם לא מתכוונים לעשות.
הכורדים ניצחו על הקרקע את דאעש. ברוג'ובה יש שלושה מחנות גדולים של פליטי דאעש שנשמרים על ידי הכורדים. עשרות אלפי נשים וילדים, ועוד כ-11 אלף לוחמים לשעבר. אחת המטרות הטורקיות היא לשחרר אותם וליישב אותם באותו שטח על מנת שינהלו את הכורדים. התוכנית הטורקית שלא התממשה לפני חמש שנים בגלל הגבורה הכורדית והסיוע האמריקני, הופעלה אמש.
כשהתקיפה החלה אתמול התקשרתי לחבר כורדי מקמישלי. הוא אמר שהפגזים נוחתים עכשיו ליד הבית שבו התארחתי בעבר. אין לאן לברוח. הוא הספיק לשלוח לי וידאו קצר של ההפגזות ואז נותק הקשר.
אובדן העצמאות הכורדית שמושתת על דמוקרטיה שוויונית מצער במישור הערכי. הוא גם פוגע בתדמית האמריקנית שנחבטה לא מעט ברחבי העולם בשנים האחרונות ומצטרף לחוסר התגובה על התקיפה בסעודיה והמעצר של המכליות במפרץ הפרסי. והוא כמובן מקרין מייד על כל מי שחשב שאפשר לסמוך על ארה"ב.
אצל האיראנים הוא נתפס כאיום טורקי-סוני על הדומיננטיות האירנית-שיעית בסוריה, ולרוסים לא באמת אכפת כי זה יקצר את משך הזמן לפני שהכורדים ייאלצו לפנות למי שעדיין יכול לעזור להם – הרוסים והמשטר הסורי.
ואיפה אנחנו עומדים בכל זה? הטורקים, כמו האיראנים, הם מעצמה עולה, עם הצבא החזק ביותר באירופה למעט רוסיה. והם מתקרבים אל הגבול הישראלי. אם האיום האיראני לא מספיק, כעת מצטרף אליו האיום הטורקי. ישראל חייבת לעשות כל מאמץ לעצור את התקיפה הטורקית - במילים ובלחץ על האמריקנים. מרחבי התמרון במרחב הולכים ומצטמצמים.
- צור שיזף הוא סופר ועיתונאי, מחבר "דאעש – מסע אל מפתנו של השטן
"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
