הנובל בכימיה: "העולם היה נראה אחרת בלי מהפכת הסוללות הנטענות"
פרופ' דורון אורבך הסביר מה החשיבות של הפיתוח של זוכי הנובל בכימיה: "אי אפשר לראות את החיים שלנו היום בלי סוללות ליתיום נטענות - כל המחשבים, הטלפונים הסלולרים והמצלמות"
פרס נובל בכימיה יוענק השנה לשלושה חוקרים שאיפשרו את פיתוחן של סוללות ליתיום-יון, הסוללות הנטענות הקלות והחזקות שסללו את הדרך למהפכות בתחומי האלקטרוניקה, התקשורת והתחבורה. השלושה הם פרופ' ג'ון בניסטר גודינף (Goodenough), פרופ' מייקל סטנלי וויטינגהאם (Wittingham) ופרופ' אקירה יושינו (Yoshino). פרופ' גודינף (97) יהפוך בכך לזוכה המבוגר ביותר בפרס היוקרתי.
אז על מה קיבלו השלושה את הפרס ומה חשיבותו של הפיתוח? פרופ' דורון אורבך, ראש הקבוצה לאלקטרוכימיה באוניברסיטת בר אילן וראש המרכז הלאומי להנעה חשמלית, הסביר בריאיון לאולפן ynet: "שלושת הזוכים הם חלוצים בפיתוח חומרים, שמאפשרים הפעלה של סוללות ליתיום נטענות. מדובר למעשה בסוללות, שמאפשרות להחזיק כמות גדולה יחסית של אנרגיה, קוראים לזה בעגה המדעית - צפיפות אנרגיה גבוהה לנפח, למשקל - והן גם פועלות בצורה בטוחה ואפשר לטעון ולפרוק אותן הרבה מחזורים. הדבר הזה מייצר כמה מהפכות, הוא כבר ייצר את מהפכת הציוד האלקטרוני הנישא. אי אפשר לראות את החיים שלנו היום בלי סוללות ליתיום נטענות - כל המחשבים, הטלפונים הסלולרים, המצלמות. ועכשיו אנחנו לקראת המהפכה של ההנעה החשמלית , גם כן סוללות ליתיום יון, אותן סוללות, אותה טכנולוגיה היא בפירוש תהיה שחקן ראשי".
ואיך היה נראה העולם בלי אותן סלולות? פרופ' אורבך השיב: "עם מכשירים אלקטרונים פחות טובים, שדורשים נפח יותר גדול של סוללות וגם שיכולות להחזיק זמן קצר מדי".
פרופ' אורבך אמר כי לישראל יש תפקיד חשוב בפיתוח בתחום: "מאוד חשוב לדעת שמדינת ישראל, למרות שהיא קטנה, מבחינה מדעית היא תופסת נפח הרבה יותר גדול מהגודל היחסי שלה, ודווקא בתחום של אלקטרוכימיה וסוללות ליתיום יש לנו מיקום מצוין בחזית העולמית, יש עבודה אינטנסיבית בארץ בכלל ובבר-אילן בפרט בנושא של פיתוח סוללות ליתיום נטענות. אנחנו היום מפתחים דורות הרבה יותר מתקדמים, לעומת ההמצאות הראשוניות שעליהן קיבלו בזוכים את פרס נובל. אנחנו היום ברוך ה' כמה צעדים קדימה".
ומה לגבי העתיד? פרופ' אורבך מעריך כי לסוללות הנטענות יהיה תפקיד חשוב: "הפיתוח יכול להשתכלל לחומרים יותר טובים, לצפיפות אנרגיה יותר גבוהה, אנחנו כרגע נלחמים להגדיל את צפיפות האנרגיה ב-50 אחוז יותר ממה שיש לכם בטלפונים הסלולריים המשוכללים ביותר וזה מאוד משמעותי. אנחנו היום יכולים להתחרות בטנק דלק, יכולים לייצר מכונית חשמלית שיכולה לנסוע מאות קילומטרים בין טעינה לטעינה, אנחנו נלחמים כרגע גם על טעינה מהירה - כאן צריך להיזהר שלא להבטיח יותר מדי כי יש מגבלות - ומאוד חשוב נושא הבטיחות ואמינות. מה שיפה בתחום שאנחנו מייצרים היום מיליארדי סוללות ליתיום, הסוללות האלה מכילות כמות גדולה של אנרגיה, יכולות להיות מאוד מסוכנות, ואף על פי כן אפשר לפזר מיליארדים של מכשירים סלולריים ברחבי העולם, וברמת התאונות היא מאוד נמוכה יחסית לסיכון הפוטנציאלי, כך שיש פה הישג גדול מבחינת לקחת המצאה מעבדתית ולעשות ממנה תעשייה חובקת עולם.
אחת ההשפעות של הפיתוח היא על גודלם הקטן יחסית של טלפונים ניידים. פרופ' אורבך: "האנשים האלה הם חלוצים, אבל יש עוד דורות נוספים של מדענים. הקהילה שמתעסקת בזה עצומה. השאלה היא לא איפה היינו בלעדי האנשים האלה, האנשים האלה קיבלו פרס נובל בצדק רב כי הם היו החלוצים, אבל אחריהם יש דורות נוספים של מדענים, יש מאות ואלפי מדענים ששוקדים יומם ולילה על שכלול סוללות נטענות. זה נושא מאוד חשוב היום במדע באלקטרוכימיה, במדע חומרים, ויש עבודה אינטנסיבית בכל העולם, אבל בלי סוללות ליתיום נטענות היינו במצב מאוד מוגבל, בנושא הציוד האלקטרוני הנייד. העובדה שאנחנו יכולים לצאת עם טלפון סלולרי קטן שטוח עם אנרגיה ליום שלם עם כל האפליקציות, זה תודות לעבודה השיטתית שהתפתחה בעקבות ההמצאה של הזוכים בפרס נובל. אנשים יקרים וטובים גם מבחינה אישית. אני מכיר אותם אישית".
כיום סוללות ליתיום-יון משמשות לא רק במכשירים אלקטרוניים. גם מכשירים חשמליים רבים, משואבי אבק ביתיים ועד כלי עבודה מקצועיים כמו מקדחות ומסורים מבוססים על האנרגיה שמספקות הסוללות האלה, דבר שאיפשר להם להפוך למכשירים ניידים נוחים. מכוניות חשמליות רבות מבוססות גם הן על סוללות ליתיום יון, ומהפכת כלי הרכב הדו-גלגליים החשמליים, כמו אופניים וקורקינטים, התחוללה במידה רבה בזכות הפיתוח הזה. אפשר בהחלט לומר שהסוללות הנשענות על הפיתוחים של ויטינגהם, גודינאף ויושינו, מניעות כיום את העולם.
לפנייה לכתב/ת 
