"אני מביא שמלות מכל העולם - עם תקציב הנסיעות שלי אפשר לבנות בית"
הם הבעלים של חנות אופנה לשמלות ערב וכלה בשפרעם, גרים בווילה מרווחת בעיר אבל חושבים לעזוב בגלל התשתיות המוזנחות, אין להם מינוס והם כמעט לא יוצאים לחופשות. משפחות מרחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת זאיד
מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת זאיד, משפרעם.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"כסף זה כמו דיאטה, שומרים כל השבוע ובסופ"ש קצת נהנים"
"הכסף לא מנהל אותנו, אין לנו אפילו חשבון בנק"
"יש אנשים שלא היו גרים פה מבחינה אידיאולוגית - אבל הם רוצים בית"
בצילום: זאיד (38), עביר (36), ראין (12), אנדרו (10), מייק (4).
הבית: וילה שלוש קומות.
משכנתה? זאיד: "אין משכנתה במגזר כי הבנקים לא נותנים. הסיבה היא שבמקרה של בעיה הם יתקשו מאוד לממש את הנכס במגזר הערבי. אז לוקחים ממשפחה וחברים ואני גם עובד ביום 18 שעות אז למעשה עובד חודשיים וחצי בזמן של חודש ומזה הכסף לבית".
אוהבים את שפרעם? זאיד: "אני לא מתכוון להישאר פה. יש פה אנשים מצוינים אבל יש לי בעיה עם התשתיות והנראות של העיר". עביר: "אין דרכי גישה, אין מדרכות, אין גני משחקים. אנחנו משלמים ארנונה גבוהה אבל לא מקבלים בחזרה".
מה עושים? זאיד: "יש לי בית אופנה מוביל לשמלות ערב של מעצבים בינלאומיים T&E. זה התחיל עם חנות קטנה בשפרעם שקניתי עם כל הסחורה. אחרי שבועיים הבנתי ש-80 אחוז מהמלאי זה סמרטוטים. הייתי מתחיל ב-7 בבוקר, מנקה את החנות, מסדר את הסחורה, מוכר ומסיים ב-1 בלילה והבנתי שכסף לא יגיע ככה".
אז איך גדלת כל כך מהר לבוטיק של 2,000 מטר? זאיד: "גיליתי שאנשים צמאים לשמלות ערב והחלטתי להתמקד בזה וזה תפס. ב-2008 חיפשתי מקום יותר גדול ומצאתי חנות רהיטים לא מצליחה במיקום מצוין. הצעתי לבעל החנות דמי פינוי אבל הוא החליט להישאר והבנתי שאין מזל. במקום לעבור שיפצתי את החנות שלי בהרבה כסף. בסוף השיפוץ העו"ד שלי שאל אם אני מכיר מישהו שמחפש לשכור חנות. התברר שהוא מדבר על חנות הרהיטים שאני רציתי. הרגשתי צמרמורת בכל הגוף ואמרתי לו, ׳אני לוקח את החנות'".
למרות שרק סיימת שיפוץ? מאיפה הכסף? זאיד: "אני בלי לב. אולי זה החוש העסקי אולי זה אלוהים שנמצא איתי בכל צומת ומכוון. אני מוטרד וחי בחששות אבל יחד עם זה אני לוקח סיכונים, אבל עושה גם את כל החישובים שצריך. אני אתן לך עוד דוגמה. את חנות הרהיטים השכרתי בלי להיות בפנים וכשנכנסתי פעם ראשונה התברר לי שזה בעצם אותו גודל שיש לי עכשיו. מאחור היה שדה עם עצי לימון ובעל המקום אמר שכשהילדים יגדלו הוא יבנה להם שם בתים. תבין איך אלוהים נכנס פה - לא יודע איך אבל אמרתי לו - יש לי הצעה הרבה יותר טובה - בוא נבנה בניין צמוד, נחבר אותו ואז יהיה לך שטח מסחר של 600 מטר עם חזית גדולה לרחוב הראשי. הוא התלהב אבל לא היה לו כסף לבנות אז הצעתי שאני אבנה תמורת סכום השכירות העתידי אבל בשכירות הרבה יותר נמוכה מהמחיר בשוק והוא הסכים. ובאמת בניתי. ביוני 2016 נכנסתי למקום החדש ואלוהים בירך אותי בהרבה עבודה והתחלתי לפרסם גם במגזר היהודי בחיפה ובקריות".
באו לשפרעם לקנות שמלות? זאיד: "הגיעו אבל לא קנו. בגלל שזה בשפרעם הם חשבו שזה בזאר למציאות והבנתי שיש פה בעיה תדמיתית. יש להן בעיה נפשית לספר שקנו שמלה לחתונה בשפרעם. אז החלטתי לנתק את T&E משפרעם. הכל פה פריז רק הכתובת שפרעם. זה בוטיק שכאילו הצניחו פה מצרפת. הבנתי שאני צריך לשבור את המחסום בקהל היהודי והתחלתי לצלם את הנשים היהודיות שכן קנו ממליצות, והעליתי לפייסבוק. לאט-לאט המקום הפך למבוקש ויוקרתי. היום אנחנו כבר במתחם ענק לכלות, חתנים, ויש פה אפילו בר למלווים שיכולים לשבת ולשתות משהו כשהנשים מודדות".
עביר מה את עושה?
"בעיקרון אני מורה למתמטיקה אבל בשלב מסוים עזבתי הכל והתחלתי לעזור לזאיד. יש לנו 60 עובדים. אני מטפלת בלקוחות וי-אי-פי שמגיעים מכל המדינה". זאיד: "אנחנו גם נוסעים יחד לבחור ולקנות שמלות מכל העולם. עם תקציב הנסיעות שלי אפשר לבנות בית".
מינוס? זאיד: "ברוך השם, אנחנו בסדר".
החלטה שאתה מצטער עליה? זאיד: "אני לא מצטער כי הכל מכוון מאלוהים. אני לא אדם דתי אבל אני מתענג על זה שהוא חבר שלי".
חופשה אחרונה? זאיד: "אנחנו כמעט לא יוצאים לחופשות וגם כשאני בחופשה אני לא מצליח להתנתק. אני חי את העסק ובחופשה מרגיש שאיבדתי שליטה ושנעשה נזק שיכולתי למנוע. אני מנסה להתגבר על זה אבל לא מצליח".
לפנייה לכתב/ת 
