משחקי הקץ: יורשי נתניהו מחכים להזדמנות
בחדרי חדרים, פריימריז בליכוד הפכו לאקדח שמונח על השולחן - ויש מי שמתכוון לירות. נתניהו יכול בינתיים לסמוך על האיבה בין היורשים בפוטנציה: סער וכץ צ'ילבות, ארדן וכץ כבר לא משתפים פעולה. שלושתם מחכים שאדלשטיין יהיה נשיא ויפנה דרך. "חלקם לא מסוגלים להחליף מילה"
"אני מוכן". שתי מילים קטנות ששוגרו לחלל הווירטואלי של יקום הטוויטר ביום השבעת הכנסת, הספיקו כדי לחולל נחשולי רחש-בחש במסדרונות ובחדרים האחוריים של מפלגת השלטון. הודעתו המפתיעה של ראש הממשלה בנימין נתניהו בשבוע שעבר, שלפיה הוא שוקל קיום פריימריז בליכוד, וציוץ התגובה של השר לשעבר גדעון סער, טיאטאו הצידה את הניתוחים והפרשנויות על ממשלת האחדות התקועה לטובת שיחות קדחתניות והפרחת תרחישים פוליטיים סביב השאלה האם נתניהו נמצא בסוף דרכו הפוליטית. ואם כן, לחשו הבוחשים, מה היא נקודת הזמן הטובה ביותר עבור הטוענים לכתר להתעורר?
בסביבת ראש הממשלה מיהרו להגן על המהלך ולתארו כעוד תרגיל מבריק מבית היוצר של נתניהו. "נתניהו הרגיש שיש מי שמבקשים להפוך את קרבות הירושה לפומביים ורצה לחשוף את כוונותיו של סער", אמר השבוע אדם המקורב מאוד לנתניהו. "הוא הפריח את בלון הפריימריז והלך עם זה רחוק, כולל בדיקות שעשה, בידיעה שזה יגיע לסער. הכל כדי שסער ידבר. אם לא יתמודד, ייצא פחדן. אם ידבר, ייצא חתרן".
בכיר אחר בליכוד טוען מנגד כי נתניהו נבהל מתשובתו של סער והדבר האחרון שחיפש לעצמו הוא התמודדות. "היה ברור שמהרגע הזה, כשסער מתייצב מולו, נתניהו צריך לפוצץ את הבלון של הפריימריז לפני שייצא משליטה. גם אם נתניהו היה מנצח ניצחון מוחץ - והמספרים שבידיו מראים את זה - התמודדות כזאת היא מסר רע של הליכוד פנימה והחוצה".
בשורות המפלגה עדיין לא יודעים להעריך אם ההימור שלקח סער בהתייצבות להתמודדות מול המנהיג תשתלם ביום הבחירה. "סער עשה מהלך חצי-התאבדותי", אמר שר שמזוהה עם נתניהו. "יש בליכוד 20 או 30 אחוז שאוהבים את ההתייצבות הגלויה, אבל הרוב מתנגדים לה וסולדים ממנה". אגב, מרגע שהתפוצץ הבלון של הפריימריז גם סער צייץ כי איש אינו כופר במעמדו של נתניהו כיו"ר הליכוד - אך הוסיף כי אם תהיה התמודדות על הנהגת התנועה כפי שהציע נתניהו, הוא יתמודד.
אחרים בליכוד השמיעו ניתוח אחר לגמרי. "לסער לא הייתה ברירה", אומר אחד השרים. "אם הוא היה מפספס את ההזדמנות הזאת לומר שהוא מוכן לקרב, הוא היה נחלש דרמטית. מה גם שאין לו מה להפסיד. תפקיד בכיר הוא לא יקבל בכל מקרה והיחסים עם נתניהו ממילא עכורים. הוא מיצב את עצמו מולו וזה כשלעצמו דבר חשוב מבחינתו".
דיבורים על פריימריז בליכוד הם לא עניין של מה בכך. מאז 2005 לא נרשמה בליכוד התמודדות רצינית על תפקיד יו"ר התנועה (אז ניצח נתניהו עם 44 אחוז את סילבן שלום, שזכה ל-33 אחוז), למרות שבצמרתה לא מעט מועמדים עם אמביציה ושאיפות גדולות. וזה לא שהדבר לא מעסיק אותם, זה פשוט שהמציאות בליכוד היום היא כזאת שכל טעות קטנה עלולה לעלות ביוקר - ואף אחד לא רוצה לשלם.
"יש שתי גישות בליכוד", מתאר בכיר במפלגה. "האחת אומרת שאם אתה רוצה לזכות בכל הקופה ביום שאחרי נתניהו, אתה צריך ללכת איתו. זו גישה שנוקט השר ישראל כץ. הגישה השנייה אומרת שאם אתה רוצה לרשת אותו, אתה חייב למצב את עצמך ואת עמוד השדרה שלך כי זה מה שהציבור אוהב. זו הגישה שנוקט גדעון סער. היתר ממתינים בעמדת תצפית".
"בליכוד של השנים האחרונות ברגע שאתה משמיע דעה מנוגדת לנתניהו, אתה מיד חוטף קיתונות של רפש", אומר שר בכיר. "זה כמעט בלתי אפשרי להשמיע עמדה אחרת. נתניהו יצר מסביבו סוג של כת מעריצים שכל מילה שנאמרת ולא מתיישבת עם האופן שבו הוא רואה את הדברים, מיד הופכת אותך ל'שמאלן', 'חתרן', 'רוקם מזימות'".
אלא שאדוות השינוי בליכוד לא שוככות. מערכות הבחירות של 2019 יצרו מציאות חדשה. העובדה שבשני הסבבים האחרונים מתקשה נתניהו להרכיב ממשלה מייצרת לראשונה זרמים תת-קרקעיים ואיתותים שאולי בכל זאת משהו לא כתמול שלשום בסביבת המנהיג הכל-יכול והבלתי מנוצח. חברי הכנסת שלא פצו פה מול תיקי החקירות והאישומים, וצעדו אחרי נתניהו בדממה גם כשהובילם אל הלא-נודע בפיזור הכנסת, כבר מעזים בצל האפשרות של סיבוב שלישי להרהר ביום שאחרי נתניהו.
למרות שסער הוא היורש-היריב הגלוי היחידי בינתיים, בתקופה האחרונה נדמה שגם נאמניו של נתניהו משמיעים ביקורת מפעם לפעם. כך לדוגמה דוד ביטן שאמר בשבוע שעבר באולפן ynet כי נתניהו קיבל לאחרונה עצות גרועות (בהתייחס להכרזה כי הוא שוקל פריימריז). ביטן לא הרחיב, אבל חיצי הביקורת הופנו לבלפור.
בלון ניסוי או מלכודת מתוחכמת, כך או כך ל"סיבוב הפריימריז" הזה היו שתי תוצאות - האחת טובה לנתניהו, השנייה פחות. הטוב הוא שברור שאף אחד לא יחליף אותו בסיבוב הנוכחי, הרע: הפריימריז הפכו לתסריט שמונח על השולחן, וסער כבר נושף בעורפו.
אבני קפיצה בדרך
בין נתניהו לסער התנהלו לא מעט חזיתות מאז הפרישה-לצורך-חזרה של השר לשעבר. המתיחות בין השניים יצאה מהארון בקול תרועה ביום הולדתו של ראש הממשלה בדיוק לפני שנה, כשנתניהו ניצל את האירוע ואמר: "שר לשעבר רקח תרגיל חתרני נגדי". בדבריו כיוון נתניהו ל"מזימה" של סער והנשיא ריבלין להטיל עליו את הרכבת הממשלה במקום נתניהו.
המזימה הוכחשה ומעולם לא נמסרו הוכחות לקיומה, אבל הוכחות לעמדתו הלעומתית של סער לא חסרות. "במידה מסוימת סער גרם לכך שנתניהו כבר לא עושה מה שהוא רוצה", אומר שר בכיר. "הוא יצא נגד חוק החסינות, נגד התגובה הרפה בעזה, ועכשיו גם התייצב מולו כשנתניהו הכריז שהוא רוצה פריימריז. סער הוא היחיד שעוד נלחם בחד-קוטביות הזאת שנוצרה כאן כי הוא משוכנע שהציבור מעריך לויאליות אבל גם רוצה מנהיגים עם אישיות. וכשיש נושאים עקרוניים, צריך לבטא עמדה גם אם היא מנוגדת למנהיג".
כמי שממוקם בסקרים כבעל הסיכויים הגבוהים ביותר לרשת את נתניהו, סער לוקח סיכון מחושב. "לאורך כל התקופה המורכבת שעבר סער עם נתניהו, הוא סירב להתקפל מולו", אומר בכיר במפלגה. "כשהוא הצליח להתברג במקום הרביעי בפריימריז לרשימה, למרות 'החוזה' שהוציא עליו נתניהו, סער גם הצליח למצב את עצמו כאחד הגורמים היחידים שעומד בזכות עצמו. לא תלוי בנתניהו, לא תלוי בתפקידים שייתן לו. הוא יצא לקרב בידיים חשופות, עם אפס משאבים וכלים, ועשה את הבלתי אפשרי. חזר לצמרת הליכוד ורשם הישג חשוב שמלמד על העוצמה שלו. בשעה שרוב השרים מתחנפים לנתניהו כדי לקבל תפקידים בכירים שיעזרו להם להתכונן ליום המכריע, סער לא התחנף ועמד בזכות עצמו".
יש אפילו אלה הטוענים כי סער לא רק הצליח למרות המתקפה של נתניהו, אלא גם בזכות. "בהפוך על הפוך, נתניהו, הקמפיינר הטוב ביותר בישראל, סייע לסער בגדול", אומר אחד השרים. "הוא ניסה להזיק לו אבל פשוט הזניק אותו עם יתרון ברור על פני יתר האצנים שעמדו על המסלול".
מלבד סער, ולמרות הרשימה הארוכה בליכוד של מועמדים שרואים עצמם מתאימים, עד היום איש מהם לא הסכים להצהיר שיתמודד מול נתניהו על הנהגת הליכוד, אלא רק אחרי לכתו. "לאורך השנים אנשים התמודדו גם כשידעו שאין להם סיכוי, כצעד אסטרטגי וכדי למצב את עצמם", מזכיר בכיר לשעבר. אבל מאז, נדמה שהפחד מתבוסה ומהכינוי "בוגד" גדול יותר מהשאיפות. "אנשים מסתכלים על המצב בצורה ריאלית", אומר שר שרואה בעצמו מועמד ביום שאחרי. "אי-אפשר לנצח את נתניהו. אלו לא פחדים, אלו שיקולים שאנשים עושים".
למרות שלא מדובר עדיין בקרבות ירושה קלאסיים, בתקופה האחרונה לא רק שהאדישות התפוגגה, גם רמת הפעלתנות והדריכות עלתה. השיחות עם הפעילים הבכירים הפכו ממוקדות יותר, התדרוכים לתקשורת, בהתאם. "אפשר להגיד שהיום המערכה על לב הבוחר היא יותר תכליתית", אומר בכיר בליכוד ששמו גם הוזכר כמועמד אפשרי אחרי נתניהו. "זה לא שכולם רוצים להיות רק חזקים, זה שכולם רוצים להיות הכי מוכנים שאפשר ביום פקודה.
"קרב הירושה בליכוד, בשונה ממפלגות אחרות, מתנהל בעניינים נקודתיים. זה קורה באירועים מסוימים שניתן ללמוד דרכם מי רואים בעצמם היורשים ומתי ידם נשארת על העליונה. כל תוצאה של אירוע כזה, מלמדת עוד משהו על היום שאחרי".
לדבריו, כדי לא לעורר מחלוקת או להצטייר כחותרים תחת המנהיג, השרים הבכירים מסתפקים בניצחונות קטנים. "במידה מסוימת, תיק החוץ שנמסר לבסוף לישראל כץ הוא ניצחון עם אופק מבחינתו משום שהתיק הזה, הבכיר ביותר אחרי נתניהו, מסמל בעיניו ובעיני מתפקדים רבים משהו. אחרי שנים של סירוב מצד נתניהו לחלק לבכירים תיקים משמעותיים, כץ פרץ את המחסום ובאמצעות התיק הזה קיבע את מעמדו, בתקווה שזה גם יתפרש בהמשך כך שהבכיר ביותר אחרי נתניהו הוא בהכרח היורש שלו".
כץ אמנם מחזיק כיום בתיק הבכיר ביותר בממשלה, אבל הוא בהחלט לא השחקן היחידי על המגרש. כך לדוגמה השר גלעד ארדן, שכבר 13 שנה מתברג בשלישייה הראשונה, גם מתוך ההנחה שהתמקמות בהנהגה באופן עקבי חשובה מאוד ליום שאחרי נתניהו. ארדן גם מתעקש על כהונה בתפקידי שר בכירים וביטחוניים על מנת שאלה יכשירו אותו ויעניקו לו יתרון ברור על פני אחרים.
ארדן, שנחשב במשך שנים במעגל הכי קרוב לנתניהו ומגדולי המגנים עליו באולפנים, הפך בקדנציה האחרונה לאחד המרוחקים. זה החל עם הסירוב של ארדן להיכנס לממשלה אחרי בחירות 2015 כשנתניהו לא מימש את הבטחתו לתת לו את תיק החוץ ונמשך, כשארדן כיהן בתפקיד הכי רגיש בממשלה - השר המופקד על המשטרה - שעה שחקירות ראש הממשלה מתנהלות. ארדן נאלץ לתמרן בין הטיפות ובשל כך גם הפחית את ההופעות בתקשורת הקשורות בענייניו האישיים של נתניהו ובענייני משפחתו. כיום היחסים בין השניים מוגדרים קורקטיים ולא יותר מכך.
מלבד כץ, סער וארדן, בליכוד חוזר ועולה שוב ושוב שמו של יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, ככזה שרושם לעצמו הישגים חשובים בדרך לפסגה. כך לדוגמה העובדה שזכה במקום הראשון בפריימריז של הרשימה ולא שילם מחיר על העובדה שמתוקף תפקידו הוא לא יכול להתייצב לצד נתניהו כמו יתר השרים ולהגן עליו. במקרה אחד - טקס הדלקת המשואות בשנה שעברה - אפילו התייצב מולו כשסירב לאפשר לו לנאום בטקס המרכזי.
"העובדה שאדלשטיין סיים במקום הראשון אחרי עימות מאוד מתוקשר עם נתניהו ולמרות שלא הופיע ברשימת המומלצים שלו, מוכיחה שהוא לא תלוי בו. זה הישג ענק בליכוד", אומר ח"כ בכיר. "מתפקדי הליכוד רואים בו הדמות הממלכתית והבכירה ביותר ברשימה. אז כמו ארדן וכץ הוא לא מנהל מערכה רעשנית שתסמן אותו כיורש, אבל יש סימנים קטנים כמו מיקומו ברשימה, שמירה על ממלכתיות ואפילו מינוי מחודש ליו"ר הכנסת על אף המתיחות שכבר שררה בינו לבין נתניהו, שנחשבים כאבני קפיצה בדרך".
ברקת משוכנע שינצח
אז איך קרה שבמפלגה דמוקרטית כמו הליכוד, כזאת שכבר סיפקה בעבר כינוסים סוערים של מרכז המפלגה וקרבות ססגוניים בין מועמדים, שורר כבר שנים שקט כזה, שגם כשהוא מופר זה קורה באופן מדוד ובמקסימום זהירות? "לא רק הפחד מנתניהו ומפעולת נקם מסרסים את האווירה הדמוקרטית במפלגה", אומר שר בכיר. "גם העובדה שהמועמדים שרואים בעצמם יורשים לא מנהלים ביניהם שום ערוץ, תורמת לנתניהו ולשקט שהוא מבקש לייצר".
בין הטוענים לכתר שוררת חשדנות גדולה וחוסר אמון בסיסי. בין חלקם, אומרים גורמים פוליטיים, אפילו שוררת איבה של ממש. "חלק מהם לא מסוגלים להחליף מילה ביניהם", אומר גורם פוליטי, "אלה שכבר מחליפים ביניהם מילה, נזהרים מהצד השני כמו מאש".
סער וכץ, למשל, הם יריבים פוליטיים מרים ולא מדברים ביניהם כלל. בתקופת פריימריז פעילים משני המחנות עושים הכל כדי לסכל בחירה של האחר. הם לא מתאמצים אפילו למראית עין לשדר יחסים תקינים. שרים וחברי כנסת מספרים כי בגיבוש האחרון שנערך במעון ראש הממשלה לפני כמה חודשים, הם הקפידו לשמור מרחק זה מזה.
"מאז שגדעון חזר לליכוד, זה ברור שהעדיפות שלו ושל כץ היא לא להיות אחד ליד השני - לא בישיבות הסיעה הספורות שהתקיימו, לא במפגשים שערך נתניהו ואפילו לא באירועים של חברי מרכז הליכוד", אומר ח"כ בכיר. "אני לא זוכר שראיתי אותם מחליפים ביניהם אפילו משפטים קצרים. ברוב הזמן יש שם פשוט התעלמות מוחלטת".
גם יתר המועמדים הפוטנציאליים לא מפגינים חיבה יתרה זה לזה. "גלעד ארדן ביחסים סבירים עם כולם אבל כמו היתר, גם הוא לעצמו. הוא לא מוגדר חבר של אף אחד", אומר ח"כ בליכוד. "ארדן מנהל מעת לעת שיחות עם סער, בפריימריז האחרונים לרשימת הליכוד הוא ניהל ציר משותף עם כץ (בליכוד טוענים ששיתפו פעולה באופן צמוד, השניים הכחישו את זה נמרצות - מ"א), אבל גם היחסים הטובים לכאורה שהפגינו בפריימריז לא גלשו מילימטר מעבר. יחסים סבירים ותו לא.
"יש חשדנות מובנית באישיות של האנשים האלה והם לא משתפים פעולה כי הם פשוט לא סומכים אחד על השני. מצד שני, זה לא מפתיע. זו פוליטיקה, לא מועדון חברים", אומר הח"כ. עם אדלשטיין הסיפור מעט שונה. רשימת הטוענים לכתר מיודדת איתו וזאת משום שכולם רואים בו מועמד לתפקיד הנשיא ובונים עליו שיפנה מקום מרכזי במרוץ לתפקיד היו"ר הבא. אדלשטיין מעולם לא אישר כי בכוונתו לוותר על ראשות הליכוד ולרוץ לנשיאות או להפך. מה שכן ברור זה, שהוא מכוון למעלה.
מערכות היחסים המתוחות הן לא סוף הסיפור. בליכוד ישנן גם דמויות ותיקות נוספות שרואות עצמן מועמדות להחליף את נתניהו ביום שאחרי. כך למשל מירי רגב, שנחשבת לאישה הבכירה בליכוד ולכזאת שנהנית - כמו נתניהו עצמו - מקהל תומכים נאמן. רגב לא הצהירה רשמית על כוונותיה בתקופה האחרונה ובראיונות עבר הבהירה כי אם תתמודד על ראשות הליכוד זה יקרה רק אחרי נתניהו, אולם בצמרת הליכוד אומרים כי אין צורך ב"אם". "התמודדות שלה ביום שאחרי נתניהו היא לא במסגרת סימן שאלה, אלא עובדה מוגמרת", אומרים שם.
רגב נחשבת היום מהגדולים שבמגינים על נתניהו בתקשורת ולא רק עליו. גם על רעייתו שרה נתניהו היא נזעקת להגיב בכל הזדמנות אפשרית ואולי בשל כך גם נחשבת מקורבת אליו. גם היא מנהלת מערכות יחסים צוננות עם בכירי המפלגה וכמו האחרים לא סומכת עליהם והם לא סומכים עליה.
עוד מועמדים שמנהלים מערכות יחסים מורכבות בלשון המעטה, הם השר צחי הנגבי, שגם הוא מגבש קהל תומכים בשאיפה להתמודד על התפקיד, והשר כץ. הדם הרע זורם ביניהם עוד מימיהם כפעילים באגודות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית וכמו האחרים גם הם לא מסוגלים לשתף פעולה. "לא משתפים פעולה כי אין על מה", אומר בכיר בליכוד. "צחי וישראל הם שניהם אנשים עם הבנה פוליטית רחבה והיכרות מעמיקה עם הליכוד אבל כמו היתר, בשל משקעי עבר שנמשכים עד היום, לא מסוגלים לפתוח ערוץ המבוסס על אמון".
לדבריו, "גם כשיש שיח בין הבכירים הרואים עצמם יורשים, לא מדובר בשיח פתוח. למעשה הם מדברים אחד עם השני כאילו שהם מוקלטים, או יוצאים מנקודת הנחה שדבריהם יודלפו. כולם מפחדים להיחשף לכן כל אחד לעצמו, והעובדה שאף אחד לא רוצה לחשוף את הקלפים בפני האחר עוזרת לנתניהו".
אגב, למרות שבקרב חלק מחברי הכנסת בליכוד תקינות היחסים עם בני משפחתי של נתניהו - בדגש על רעייתו ובנו יאיר - הם הכרחיים מאוד, רשימת היורשים האפשריים של נתניהו, מלבד רגב, לא משתתפים במשחק. ארבעתם גם סבורים שדעת "הבית בבלפור" לא משפיעה על מתפקדי הליכוד בבואם לבחור. רובם ככולם לא מגנים על נתניהו בענייניו המשפחתיים, גם לא על רעייתו ובנו אם מתעורר סקנדל. מבחינתם, המשימה הזאת שמורה לדור החדש של חברי הכנסת והשרים בליכוד, שמקבלים על עצמם את התפקיד הזה בדרך כלל ללא כל הסתייגות.
למרות שהיום שאחרי נתניהו הוא נקודת זמן לא ברורה, הרשימה של היורשים הפוטנציאליים בליכוד הולכת ומתארכת. מלבד השרים וחברי הכנסת שהוזכרו גם ניר ברקת מכריז היום בראיון ב"ידיעות אחרונות" כי בכוונתו להתמודד ביום שאחרי נתניהו - ומשוכנע כי ינצח - והוא כנראה לא האחרון.
לפנייה לכתב/ת 
