בשבת האחרונה שמעתי דרשה נפלאה של הרב שאנן גלמן, רבה של בית הכנסת "חובבי ציון". חשבתי שראוי לשתפה לפני ראש השנה. יש בדרשה קורטוב חיוך, תקווה, דרך ארץ, מוסר ומעשים טובים שכל אחד יכול לעשות ולתרום לשנה חדשה יצירתית ואנושית יותר מכל הבחינות. אם נערוך בדיקה עצמית של הכעס, התסכול, האכזבה, הקנאה ולשון הרע המציפים אותנו ונפסיק להאשים את האחר נחייה בעולם טוב יותר. על פי דבר התורה המרשים, קיום מצוות השבת "אבדה" מצפינן בתוכו עולם ומלואו טובים יותר. הנה לפניכם דבר התורה של הרב גלמן במלואו.

"בחנייה שלי יש מקום לשתי מכוניות. אשתי בדרך כלל מחנה את המיניוואן שלה בצד ימין, ואני חונה בצד שמאל. קו דמיוני תוחם בין שתי החניות. אם אי פעם אחד מאיתנו חונה מעבר לקו הדמיוני במרכז, הניווט והיציאה מהחניה מסורבלת וקשה יותר. לפני כמה ימים הגעתי הביתה מוכן כהרגלי לחנות בצד שמאל כשהבחנתי שהטנדר של אשתי חונה כמטר מעבר לקו הימני. למרות שנמלאתי חימה החלטתי להתגבר על מזגי ולחזק את מידותיי ולא לאומר מילה. כעת בחודש אלול עליי להפגין שליטה עצמית ואיפוק.

הרב שאנן גלמן.

יש משהו מאוד טבעי ואנושי להאשים את האחר ברגע מצוקה. זה מאוד מפתה להטיל את האשמה על בן הזוג, החברה, התרבות או הממשלה. אתגר זה קיים משום שאנו נרתעים מלקיחת אחריות פנימית על עצמנו. התנסויותינו, תצפיותינו ויכולתנו לסמוך על האחר מוכתמת. לעומת זאת, לקיחת אחריות מזמינה לשיח, בדיקה ושינוי. לקיחת אחריות מאפשרת צמיחה אמיתית ותורמת לקשר קרוב ואמפתי בניגוד לקשר של האשמות הדדיות.

שוחחתי לפני מספר ימים עם חבר שאיבד לקוח וותיק עימו עבד שנים בהשקעות. כאבו לא נבע רק מאובדן העסקים אלא בגין הדרך שהובילה לאובדן. המתחרה התגנב והציע עסקה מתוקה יותר – שער נמוך יותר של המשכנתא והלקוח הנאמן התפתה. הלקוח הוותיק לא טרח להיפרד מהחבר ונתן לו סיכוי להשיב מלחמה שערה. ידידי התוודה לפניי שהפגיעה הקשה ביותר עבורו הייתה אובדן האימון של לקוחו בו.

המסורת היהודית אינה נותנת לנו תרופת פלא לטיפול בבעיה זו. במקום זה היא נותנת לנו מצוות ומעשים שנועדו לתיקון חלקה זעירה של היקום והשבתה למסלול. מצווה אחת כזו היא "השבת אבדה". בתורה נכתב בספר דברים פרק כ"ב: "לא תראה את שור אחיך", "ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוהה..."וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדה."

מצוות "השבת אבדה" נראית כתיקון, כדרך אכיפה אזרחית של דאגה על שמירת רכוש האחר. רוב מערכות המשפט אינן מרחיקות לכת כמערכת המשפט היהודית. החוק השומרוני מספק חסינות לאנשים היוצאים מגדרם בכדי לסייע לנפגעים. היהדות צועדת צעד אחד קדימה ומעודדת תרבות של חסד. עלינו להשיב חפץ אבוד ואסור לנו להתעלם. בעל הטורים, הרב יעקב אשר, מוסיף ממד נוסף למצווה זו תוך הדגשת נקודת המבט הרגשית והפסיכולוגית של האדם שאיבד פריט יקר. פירושו לספר דברים כ'ב פסוק ב. "ד"א החושד בכשרים לוקה בגופו (שבת צ"ז א) ומי שאבדה לו אבדה חושד בכל, אף בכשרים ולוקה בגופו בצרעת".

אדם המאבד חפץ מתחיל לחשוד באחרים, גם אם הם חפים מפשע. לכול מקום אליו יפנה יתכונן לגרוע מכול. החשד מאותם אנשים שגנבו ממנו הופך להיות סרקסטי וגובל בחוסר אימון. מחקר שפורסם לאחרונה מצא שאנו מבלים שניים וחצי ימים בשנה בחיפוש אחר פריטים חסרים כגון: מפתחות האוטו, הארנק, המשקפיים או השלט רחוק. 60% מהאנשים איחרו למקום העבודה בשל איבוד חפצים, 49% החמיצו פגישות ו-22% הפסידו טיסות, או נסיעות ברכבות או אוטובוסים. מתברר שאבדה יכולה לעלות לנו בנקודות זמן וכיס משמעותיות. בעל הטורים מזכיר לנו שכאשר מושבת האבדה לבעליה האדם יפסיק לחשוד באחרים ויירפא מצרעתו. הוא יפסיק להתייחס לחברה כולה כעבריינית ואמונתו באנושיות משתקמת. הפוטנציאל של מצווה זעירה הינו תיקון לכל היקום". הרב גלמן חלק עם הקהל סיפור מדהים של עמיתו רבי עקיבא מלאס מהריסבורג, פנסיבלניה.

"קרוב משפחה של הכלה או החתן הכריז על הרב עקיבא מלאס מקהילת "קשר ישראל" בהריסבורג פנסילבניה כ"מכובד" הזוכה לברך את החתן והכלה בברכה השישית בשל מאורע של השבת אבדה יוצא דופן ושדוך מקרי בין החתן והכלה. הקהל התפרץ במחיאות כפיים סוערות. הרב מאלס קם ודקלם בחיוך קורן את המילים "שמח תשמח רעים ואהובים" לפני זוג שמעולם לא נפגש עימו בחייו. מה הביא אותו לחתונה של ג'וש ומרגוט בוטוויניק?

לילה לפני ליל הסדר, כשבעה חודשים שקדמו לחתונה ערך הרב מאלס עם אביו שהגיע לביקור בדיקת חמץ בבית הכנסת שלו. בחדר המעילים שהיה ריק לחלוטין, גילה בדף העליון תרמיל גב אלמוני שאביו סייע לו להורידו. עם פתיחת התרמיל הבחינן כי אין עליו שם, כתובת או איזו תעודה מזהה. בתיק נמצאה גלויה מבחורה בשם מרגוט שנשלחה לג'וש מקיץ בו בילו יחדיו במחנה סטון. הרב נזכר כי בכל קיץ מבקרת קבוצת חניכים ומדריכים בבית הכנסת שלו בהריסבורג. כנראה נשכח תרמיל זה בלי כוונה בקיץ שעבר. מכיוון שלא מצא את כתובתו של ג'וש, החליט הרב מאלס לשלוח את התרמיל לכתובת של מרגוט שנמצאה על הגלויה.

מרגוט וג'וש נפגשו מספר שנים קודם לכן בקמפ סטון. הם יצאו ביחד שנתיים אך אף אחד מהם לא היה מוכן להתחייבות ולכן ניתקו את יחסיהם והכירו אנשים חדשים. אז כקשת ביום סגרירי הגיע התרמיל בדואר. מספר דקות עברו עד שמרגוט הבינה למי שייכת החבילה המסתורית. ברגע שגילתה שהחבילה שייכת לג'וש, עשתה מעשה שלא עשתה בשלוש שנים האחרונות. מרגוט שלחה לו טקסט " הי ג'וש", היא כתבה, "סיפור מצחיק – קבלתי חבילה שנועדה לך. אם אתה רוצה, אתה יכול לבוא לקחת אותה."

ובכן, הוא הגיע אליה. לאט לאט הם עברו על תוכן התיק, נזכרו בחוויות משותפות והוקסמו זה מזו. למחרת ג'וש הזמין אותה לצאת עימו. חמישה חודשים לאחר מכן ג'וש קנה למרגוט טבעת, הוביל אותה למקום בו היכירו לראשונה חצי עשור קודם. במקום התגלה תרמיל הגב המיושן והפעם התנוסס עליו המשפט " האם תינשאי לי?" בני הזוג בוטווינקס עוסקים בקירוב במכללת המרכז הבין תחומי בהרצליה. הם נותנים השראה למאות סטודנטים בכל שבוע באירוח לשבת, לימוד תורה בכל הרמות ועוד. מצוה גוררת מצוה. מה גדול כוחה של פעולה זעירה אחת להשיב את אמוננו באהבה ובטוב האנושי"

"שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה לכל קוראי ידיעות אחרונות ולכל ישראל" ברך הרב גלמן, רב קהילת חובבי ציון את קוראי ידיעות אחרונות ואת כל ישראל . "בספר החיים תכתבו ותחתמו, בריאות, אושר, שנת צמיחה ושגשוג חיובי".

המלצת השבוע

 The Mother of the Maid אם השפחה

המחזאי הגרמני פרידריך שילר הקדיש לג'אן ד'ארק את מחזהו "הבתולה מאורליאן". ג'ורג' ברנרד שו כתב את האופרה ג'ובנה ד'ארקו המבוססת על סיפורה, הפילוסוף וולטיר כתב את הפואמה "הבתולה מאורליאן", המחזה העוצמתי של Jane Anderson "אם השפחה" מועלה עתה בתיאטרון Northlight בשיקגו. את האם משחקת בעוצמה נפלאה השחקנית האגדתית Kate Fry. את ג'אן ד'ארק מגלמת ביופי ובכאב Grace Smith.

הגרסה המודרנית מעבירה את העלילה אל הממד האנושי תגובותיהם ורגשותיהם של הוריה ואחיה של ז'אן ד'ארק לרצונה להפוך למצביאה צרפתיה שתנהיג את המאבק לשחרור צרפת מהכיבוש האנגלי במאה ה-15. מילדותה שמעה קולות מקתרינה הקדושה וטענה שהקולות צוו עליה לשחרר את ארצה מהכיבוש. קשה לנצח אמונה חזקה, גם היא נוגדת כל היגיון אנושי. ההורים יודעים שתוצאה של אמונה זאת עלולה להיות מסוכנת. איזבל האם מגיבה ככל אמא שפויה הרוצה עתיד טוב לביתה, אביה מכה אותה, הוא חושש לאבד את ביתו. ג'אן דרק מתעקשת, מתחילה ללבוש בגדי גבר נוצצים ויוצאת לקרב. היא נפצעת בקרבות נלכדת ומוסגרת לאנגלים. לאחר משפט בו היא מואשמת בכישוף גזר דינה מוות. היא מועלה באש על המוקד.

הטרגדיה הצרפתית מעוררת אסוציאציה של העולם הישן, כשהגרסה העכשווית מוכיחה שמדובר במאפיינים אנושיים. ההפקה בתיאטרון Northlight מגישה סאגה משפחתית מדממת ומרגשת המתפרשת על פני כמה עשורים ועוסקת בנושאים נצחיים: מלחמות, שכול, משפחה, אמונה, תפקיד ההורים, גורל, חמלה וצדק.

.

המשחק מעולה, התפאורה מינימליסטית ומעניינת. על הבמה שרתה תחושה של עולם חדש וישן. זו הצגה עוצמתית המעוררת מחשבה. מומלץ! המחזה יועלה עד ל-20 באוקטובר ב- Northlight Theatre, 9501 Skokie Blv.

לפרטים: www.northlight.org