"המטרה - לתת לאסיר תחושה של חיית אדם": הצצה לבתי הכלא ברוסיה
עשרות אסירות בחדר, 18-12 שעות עבודה ביום ותזונה ירודה בתקציב של כדולר אחד ליום: כך מתנהלים מתקני הכליאה ומחנות העבודה ברוסיה
443,721 אלף אסירים מוחזקים בבתי סוהר ומחנות עבודה סגורים ברחבי רוסיה, 10% מהם נשים. כך עולה מנתוני שירות בתי הסוהר במדינה נכון ליוני 2019. לפי מומחים מאוניברסיטת לוזאן בשווייץ, המספר גבוה עוד יותר ועומד על 602,176 אסירים. מדובר במספר אסירים גבוה יותר מכל מדינות אירופה גם יחד: באנגליה, שנמצאת במקום השני מבחינת מספר האסירים, שוהים 84,300 אלף בני אדם בבתי הסוהר, ובצרפת – 69,600.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
בינתיים, נמשכים המאמצים לשחרורה של הצעירה הישראלית נעמה יששכר מהכלא ברוסיה, אחרי שבית המשפט במוסקבה גזר עליה שבע שנות מאסר וחצי בגין החזקת 9.5 גרם של קנאביס. פרקליטה הרוסי, אלכסנדר טייץ, אמר בריאיון בלעדי ל-ynet כי גזר הדין יצר תקדים מסוכן לכל נוסע זר שעובר ברוסיה.
לדבריו, מדובר בפעם הראשונה שסעיף 229א' בחוק העונשין הרוסי העוסק בהברח סמים הופעל לראשונה כלפי אזרח זר שרק חצה את הגבול האווירי של רוסיה ולא נכנס לתחומי המדינה בפועל. "נעמה סובלת מאוד, בין היתר מפערי מידע שנובעים מחוסר ידיעת השפה", אמר טייץ. "היא לא מבינה רוסית וזה לא מוסיף לה כוח. אנחנו נמשיך במאבק, מקומה של נעמה הוא לא בכלא הרוסי".
לצד מספר האסירים הגבוה, ההשקעה בתנאי הכליאה לאסירים ברוסיה היא דווקא מהנמוכות באירופה - אירו אחד ליום לאסיר (כ-72 רובל). מספר מקרי התמותה בבתי הכלא הרוסיים גבוה פי שניים מהנתון הממוצע במדינות אירופה: 51 מקרים לכל עשרת אלפים אסירים. בכל מקרה עשירי מדובר בהתאבדות.
פעילי זכויות אדם ברוסיה טוענים כי תנאי הכליאה של נשים במדינה אכזריים אף יותר מאשר בבתי סוהר לגברים. "האסירות למדו את כל מה שרע מגברים וגם הוסיפו משהו משל עצמן. בראש ובראשונה - כעס", טענה טטיאנה, שריצתה חמש שנים בכלא בעיר מוז'ייסק. זאת ועוד - ישנם בתי סוהר לנשים הידועים כאכזריים במיוחד. על אחד מהם סיפרה נדייז'דה טולוקוניקובה, מהרכב הפאנק-רוק הרוסי הפמיניסטי "פוסי ריוט", שריצתה עונש מאסר בבית כלא ברפובליקת מורדוביה ברוסיה.
"יש שם חוקים אכזריים ביותר. יום עבודה ארוך ביותר, חוסר זכויות מוחלט. להגיע לכלא במורדוביה – זה כמו לקבל גזר דין מוות", כתבה נדייז'דה מהכלא.
על טולוקוניקובה נגזרו שנתיים מאסר במשפט ראווה, עקב הופעה בלתי חוקית שערכו חברות "פוסי ריוט" בכנסיית ישו המושיע, שם השמיעו שיר נגד הנשיא ולדימיר פוטין. מאז שחרורה, עוסקת טולוקוניקובה בזכויות אדם, בפרט בזכויות של אסירות במדינה.
בכתבות שפרסמה תיארה טולוקוניקובה בפירוט רב את ההתעללויות שעוברות האסירות הרוסיות בבתי כלא. היא כתבה על השפלות שהן חוות, על ניסיונות לשבור את רוחן ולהפוך אותן "לחיות אדם חסרות קול וכל זכר של חשיבות עצמית". לדבריה, כל זה נעשה במסגרת של עבודת פרך בלתי פוסקת הנמשכת 14-18 שעות ביום. גם לפי גורמים המכירים את הנושא, הכלא הרוסי בנוי כך שהאסיר מאבד את תחושת הזמן - והופך לרובוט שלא מבין מה קורה סביבו.
עוד סיפרה טולוקוניקובה על תנאי המחיה והתברואה הירודים הקיימים בבית כלא טיפוסי, "כדי לתת לאסיר תחושה של חיית אדם חסרת זכויות וצלם אנוש". לדבריה, אף שבמתקני הכליאה קיימים "חדרי היגיינה", נוהגים לצמצם את כמות החדרים לחדר אחד בודד שמכיל לעתים עד חמש אסירות בו זמנית – גם במתקנים המכילים מאות נשים. בשל כך, היא מציינת, "לפעמים הן חופפות את ראשון פעם בשבועיים או שלושה".
מבנה בתי הכלא לנשים ברוסיה
35 בתי כלא פועלים ברחבי המדינה - ממוסקבה ועד לסיביר. ריכוז מתקני הכליאה הגבוה ביותר נמצא באזור מורדוביה - שם תנאי המחיה נחשבים לקשים במיוחד, ולו בשל מזג האוויר. בקיץ שורר חום כבד ומזמין יתושים, ובחורף - שלג וקור עז עם טמפרטורות שיורדות עד ל-45 מעלות מתחת לאפס.
מתקני הכליאה במדינה נחלקים לשני אגפים: אחד מוגדר כאזור עבודה והשני הוא אזור המגורים שבו קיימים לרוב חדר אוכל, ספרייה, חדר רופא, מגורים ומועדון. "חוץ מעבודה אין מה לעשות שם", סיפרה ילנה, שריצתה מאסר של שנתיים בבית כלא בעיר קלוגה. בין בתי הכלא המיועדים לנשים לאלה המיועדים לגברים אין הבדלים משמעותיים, למעט העובדה שבחלק ממחנות העבודה מותר לשהות עם ילדים.
האסירות חיות במסגרת של מגורים משותפים, 40-60 נשים בכל חדר, שבו גם מקלחת ואזור כביסה. הן ישנות במיטות קומותיים כאשר למיטות רגילות זוכות רק אסירות מיוחסות. הן גם אחראיות על ניקיון הכלא, ועלולות להיענש אם לא עשו זאת לשביעות רצונם של הסוהרים.
האסירות בדרך כלל חיות ב"משפחות" לפי סוגי העבירות שביצעו: רוצחות ילדים מתגוררות בנפרד, וכן גנבות ובלדריות סמים בנפרד. בין הקבוצות הללו קיימים חיכוכים ומלחמות שעלולות להגיע גם לרצח. בראש המשפחות עומדת "אסירה ראשית". מדובר בדרך כלל באישה האכזרית והחזקה ביותר בכלא.
"אפשר לסכם את החוויה בארבע מילים: הרבה אנשים, מעט מקום", הסבירה ליזה, שהורשעה לפי סעיף 288 של חוק העונשין הרוסי בגין אחזקה והפצת סמים - אותו הסעיף שבו הורשעה נעמה יששכר.
על שגרת יומן של הנשים סיפרה ליזה: "אחרי ההשכמה בשעה 06:00 אוכלים ארוחת בוקר, ואז מתחילים לעבוד. אחרי ארוחת הצהריים שוב עובדים ואז יש זמן פנוי של כשעתיים. לאחר מכן אוכלים ארוחת ערב - והולכים לישון". ליזה ציינה כי כולן חייבות לעמוד בזמנים: "על אי-עמידה בלוחות הזמנים שנקבעו מענישים ללא היסוס".
עם זאת, סדר היום ושעות העבודה משתנים בין בתי הכלא. במקומות מסויימים עובדים במשך 12 שעות, ובמקומות אחרים אף יותר. אם האסירות לא עומדות במכסת העבודה היומית שלהן - הן נענשות. "בשבועות הראשונים משתדלים לא להרביץ לאסירות", סיפרה ליזה, "לא משפילים אותן - רק עוקבים אחריהן מרחוק ומנסים להבין כיצד הן יתנהגו וישתלבו".
"דולר ליום": התזונה בבית הכלא
אף שתקציבה של רשות בתי הסוהר הרוסית גדול, כמעט 350 מיליארד רובל - סכום גבוה מתקציב מערכת הבריאות הרוסית כולה - נטען כי התזונה בבתי הכלא ירודה. לטענת העיתון "נובאיה גזטה", רק 7% מתקציב המיליארדים של רשות בתי הסוהר מושקע במזון לאסירים. בשנתיים האחרונות, הסכום המיועד להאכלת אסיר אחד ירד מ-86 רובל ליום ל-64 (כדולר).
למרות העובדה שבאתר שירות בתי הסוהר הרוסי ניתן למצוא את תפריט לדוגמה, האסירים טוענים שמדובר בהעמדת פנים ושהם "לא יכולים אפילו לחלום על רוב המנות שמצוינות בו". גם כמות האוכל שניתנת לאסירים מוגבלת למדי. "אתה תמיד מסתובב שם בתחושת רעב", אמרה ילנה.
בתפריט שכזה, למשל, מצוין כי בארוחת הבוקר מוגשים דייסת קווקר, לחם ותה עם סוכר. בצהריים - סלט כרוב וגזר, מרק אורז, עוף מבושל, כוסמת ולפתן. לארוחת הערב, לפי התפריט לדוגמה, מוגשות מנות גריסים עם בשר, לחם ותה.
בבתי הכלא לנשים מרשים לאסירות לבשל לעצמן, ולא רק לאכול בחדר האוכל. אישור זה תקף למי שיכולה להרשות זאת לעצמה - משכורת האסיר ברוסיה, עד 3,000 רובל לחודש, היא כרבע משכר המינימום במדינה), או למי שמקבלת מוצרי מזון ממשפחתה.
מפגשים עם בני משפחה מתקיימים על פי אישור ההנהלה. אפשר לבטל את אישור המפגש אם אסירה "לא מתנהגת כראוי". בדרך כלל, מפגש כזה אורך כארבע שעות, אבל אפשר לקבל גם מפגש ארוך במיוחד, במקרים מיוחדים אפילו עד שלושה ימים.
"עדיף להיות עשיר ובריא": בריאות במתקני הכליאה
"עדיף לא לחלות בכלא הרוסי", סיפרה אירינה בת ה-35, "ואם כבר חלית - אתה צריך להילחם על הבריאות שלך". במחנות העבודה כמעט ואין רופאים, וטיפול השיניים היחיד המקובל שם הוא עקירה.
"ברוסיה לא אכפת לאף אחד, גם לא מאנשים חופשיים, והדבר נכון פי כמה כשמדובר באסירים", המשיכה אירינה. "בתי כלא הפכו למפיצי מחלות, כולל מחלות קשות כמו שחפת או איידס. בית חולים בבית כלא במורדוביה הוא אסון - מדובר בחדר משותף שבו 20-30 מיטות. מדי פעם ראינו איך עגלות רתומות לסוסים פינו משם גוויות. עם סוסים!", ציינה. "בתי הכלא לא נועדו לשיקום אסירים. יחד עם החופש, לוקחים ממך זכויות בסיסיות כמו הזכות לטיפול רפואי, למשפט צודק ולשהייה בתנאים אנושיים".
אזרחיות זרות בבתי הכלא ברוסיה
המידע שקיים בנושא שהיית אזרחיות זרות במתקני הכליאה הרוסיים מוגבל. הפעילה למען זכויות האדם, ליובוב מוסייבה-אליה, מעריכה שמדובר כ-50 אלף אסירות, רובן ממדינות בריה"מ לשעבר שכעת נחשבות לאזרחיות זרות. אך לצדן ישנן גם אזרחיות מארצות הברית, מאירופה ממדינות אפריקה, ועכשיו גם מישראל. רובן הגיעו לכלא בעקבות ניסיון למתן שוחד או עבירות סמים - מקרים נפוצים בעיקר בקרב אזרחיות של הרפובליקות האסיאתיות לשעבר.
"מצבם של אסירים זרים בבתי הכלא הרוסיים קשה יותר בהשוואה לאזרחי רוסיה העצורים", טוענת מוסייבה-אליה. "הדבר נכון גם לגבי אלה השוהים במעצר בתקופת החקירה והמשפט, וגם עבור אלה שהורשעו והגיעו לכלא. הבידוד של הזרים שם קשה במיוחד, ויש יותר ויותר אנשים כאלה".
אזרחים זרים, טוענת מוסייבה-אליה, צריכים להישלח לבתי כלא מיוחדים. יש אחד כזה בכל רוסיה, בית כלא מספר 22 במורדוביה. "במקום נמצאים מתורגמנים, ואפשר לדבר בשפה שלך", סיפרה. עם זאת, זרים רבים נשלחים לבתי כלא רגילים שבהם שוהים האסירים בסביבה דוברת רוסית בלבד. יתרה מזאת, אזרחים זרים זוכים לביקורי משפחה רק לעתים רחוקות, כאשר אחדים מהם רואים את קרוביהם אחת לכמה שנים.
הזרים גם אינם מקבלים משלוחים מבני המשפחה. אין להם גישה לכלי תקשורת בשפתם, גם לא לטלפונים או בכלל לאינטרנט. רבים מהם אינם מסוגלים לאכול את האוכל שמוגש בבתי כלא - יש המסרבים לאכול בשר חזיר, למשל מטעמי דת, כאשר יש בתי כלא שמגישים חזיר פעם ביומיים.
עיתונאי החצר מכלי התקשורת ה"פטריוטיים" של רוסיה מתארים חיים בבית הכלא לזרים במורדוביה כ"חיי נופש" וכ"גן עדן של כלא". אבל, יש לזכור שמדובר בעיתונאים שביקרו בהם במסגרת מאורגנת, וייתכן שזכו לראות מצג כלשהו שמיועד לתקשורת בלבד. רחוק מהמצלמות, החיים שם אינם שונים בהרבה מבתי כלא אחרים ברוסיה.
"הבחורה הזו, שרק רצתה לראות את העולם ולהפוך למורה ליוגה, לא יכולה להגיע לכלא הרוסי", אמר בריאיון לאתר "וסטי" אלכסנדר טייץ, עורך הדין של נעמה יששכר. "היא פשוט לא תוכל לשרוד שם".
לפנייה לכתב/ת 
