דברים שלמדנו מהמשחק באוסטריה / תוכן גולשים

1. נבחרת ישראל חלשה, חלשה מאוד - במבחן התוצאה אנחנו במקום החמישי והלפני האחרון בבית עם 8 נק' בלבד משבעה משחקים כשרק לטביה עם 0 נק' (7 הפסדים!) מתחתינו. למעשה אנחנו במקום האחרון בבית האמיתי, בניטרול לטביה. במבחן ההנאה הציון הוא 0: הגנה שספגה 14 שערים, ממוצע של שני שערים למשחק, וזה עוד כשהשוערים מרציאנו והרוש נותנים תצוגות נהדרות. האוהדים נכנסים לחרדות בכל פעם כשהכדור ברחבה. גם על ההתקפה אין הרבה מילים טובות להוסיף - ישראל משחקת בשיטת "בואו נעיף את הכדור לערן זהבי ונסתכל עליו".

2. ערן זהבי כוכב על - לא היה שחקן ישראלי כזה, אולי מעולם, עם כל כך הרבה שערים בקמפיין רשמי אחד, האיש בא לעבוד ובמאני טיים. מרבית השערים של מלך השערים של מוקדמות יורו 2020 מדהימים, כשהוא מכין לעצמו את הביצוע ומכניע שוערים מהרמה הגבוהה ביותר בעולם כמו אובלק עם פצצות לחיבורים.

הנחישות, התנועה בלי הכדור והמחויבות - כל אלה יש לערן זהבי בשפע - הבעיה היא שלתשעת שחקני השדה שמשחקים איתו על כר הדשא אין ולו קומץ. ווינר בנבחרת לוזרית.

ערן זהבי מול אוסטריה(צילום: ראובן שוורץ)

3. אנדי הרצוג אוברייטד - מעבר למבחן התוצאה שהזכרתי בסעיף הראשון, האוסטרי נדבק באותה מחלה של אלי גוטמן. כפי שהמאמן החיפאי הלך "ראש בקיר", לא שינה שיטות ונשאר נאמן לגיבורי הדאבל שלו עם הפועל ת"א מ-2010 - שכטר, ורמוט ונאתכו - כך גם הרצוג נאמן לשחקנים שלא בכושר, ואפילו כאלו שלא משחקים בקבוצותיהם. לא ייתכן שדאבור עלה לפני וייסמן, ושום תירוץ של התאמה ליריבה/התאמה למערך לא יכול להצדיק את זה. פשוט לא. הפריבילגיה של מאמני נבחרות, בניגוד למאמני קבוצות, היא האפשרות לבחור את השחקנים שנמצאים בכושר הטוב ביותר מתוך מאגר גדול של שחקנים לכל משחק נתון. מאמן שלא עושה זאת ובוחר שוב ושוב באותם שחקנים, כאילו הוא "בא איתם מהבית", פשוט חוטא לתפקיד.