ברוכיאן: "מתגעגע לאוהדי בית"ר"
מחלת ההימורים, תהליך הגמילה הקשה והכדורגלנים שנעזרים בו היום כדי להיגמל מההתמכרות. אבירם ברוכיאן (34) מדבר בגילוי לב נדיר על המשבר שעבר, נהנה מהמשפחתיות של אדומים אשדוד בליגה א' ועדיין חולם לחזור לאקסית
אבירם ברוכיאן גדל בשכונת תלפיות בירושלים כשהוא נושא איתו שני דברים בולטים: כישרון מופלא ברגליים, וטייטל כבד על הכתפיים בתור האחיין של אורי מלמיליאן. ההשוואות לדוד המיתולוגי החלו כמעט מהרגע הראשון. התנועה על הדשא, הבעיטות המסובבות ואפילו הדרך שבה הוא חוגג אחרי כיבוש. הקהל והתקשורת חיפשו יורש, הציפיות היו בשמיים, ואבירם המופנם פשוט היה שם כדי למלא את הצמא.
ברוכיאן הספיק לזכות עם בית"ר בשתי אליפויות ושני גביעים, ובגיל 24 אף הפך לקפטן הקבוצה. בהמשך הוא סבל מפציעה ממושכת, נדד לפולוניה ורשה ולהפועל באר־שבע, לא ממש הרשים, חזר לקדנציה שנייה בבית"ר, שגם היא לא ממש המריאה, ומאותו רגע הקריירה עברה לשלב הדעיכה בליגות א' ולאומית, כשהתחנה האחרונה היא הפועל אדומים אשדוד.
בתוך כל הסלאלום המקרטע של קריירת הכדורגל ארבה שם בשקט מה שברוכיאן מכנה בכאב "המחלה הארורה" – ההתמכרות להימורים. "הפסדתי הרבה כסף בחיים. הטעות הכי גדולה הייתה שחשבתי שאני יכול להחזיר אותו וככה צברתי עוד חובות", מספר ברוכיאן בגילוי לב נדיר על התקופה שאיימה להרוס את חייו ובעקבותיה התאשפז בספטמבר 2016 למשך מספר חודשים במוסד לגמילה מהימורים.
"לצערי, ההימורים פגעו בי ובסביבה שלי. הרבה אומרים לי 'אבירם, לא מימשת את הקריירה כמו שצריך, חבל', אבל אני חושב שזה לא נכון להגיד את זה. יש לי שתי אליפויות, שני גביעי מדינה, גביע הטוטו, הופעות בנבחרת ושערים. אם לא המחלה הארורה של ההימורים, הקריירה שלי הייתה נראית אחרת".
קבוצות נמנעו מלהחתים אותך בגלל שידעו שיש לך בעיית הימורים?
"אני חושב שכן, אבל בתהליך שעשיתי ראו שאני בנאדם חדש, והרבה מועדונים פתחו לי את הדלת. אם לא המחלה הזאת הייתי מרים את הקריירה שלי בעוד כמה אחוזים".
ההחלטה לפנות לפני שלוש שנים לתהליך גמילה מהימורים התקבלה כשהקשר שיחק בהפועל קטמון מהלאומית. במועדון היו מודעים לבעיית ההתמכרות של ברוכיאן, לקחו אותו מדי פרק זמן לשיחות שנעו על הציר שבין נזיפה משמעתית ל"בוא נראה איך אפשר להציל אותך", ולבסוף נפלה ההחלטה על אשפוז במוסד גמילה בצפון כשקטמון מגבה ומממנת את התהליך. באותו ערב גם הוחלט יחד עם השחקן שאין כוונה להסתיר דבר ושהסיפור ייחשף בצורה רשמית.
"ברגע שנכנסתי לגמילה, אני לא אשכח את ההרגשה כאילו שהייתה עליי אבן גדולה. ידעתי שהכל הולך להתפרסם ושיראו את הבושה על הפנים שלי, אבל לא ידעתי כמה זה יקל עליי. כשנכנסתי לגמילה חשפתי את עצמי כמו ספר פתוח".
איך התמודדת לאורך השנים עם הביקורות והעקיצות?
"בזכות הערכים מהבית והדוד אורי מלמיליאן. הוא חינך אותי לשמור על צניעות ולהיות עם רגליים על הקרקע. מנגד, כל מי שקילל - בא, התנצל ופירגן. תמיד ידעתי לקבל את הביקורות, הרווחתי את זה ביושר לצערי".
עד כמה נכונה הסטיגמה של כדורגלנים והימורים?
"לצערי הרבה שחקנים נפלו להימורים. בשנים האחרונות, דרך העיניים שלי והמשבר, אני עוזר לאחרים להתמודד עם מחלת ההימורים. יש כמה שחקנים שנעזרים בי דרך המשפחות שלהם וזה ממלא אותי, אני תומך בהם ודרכם אני מוסיף לעצמי מצוות כי אני אדם מאמין".
שלוש שנים אחרי, מה למדת מהתקופה של הגמילה?
"שאפשר למצוא בכל דבר רע את הטוב. לפעמים אנשים חושבים שכסף זה הכל, אבל לא באמת הייתי מאושר ולא נהניתי מהתהילה הזאת של 'להיות אבירם ברוכיאן'. היום, תודה לאל, האושר שלי הוא ענקי. זכיתי לחוות את המשפחה שלי מחדש, הלוואי שאת האושר שיש לי היום הייתי חווה אז".
"מתגעגע לעלות במדרגות בטדי"
ברוכיאן בן ה־34 נהנה כיום מהאווירה בהפועל אדומים אשדוד, מהקבוצות המובילות בליגה א' דרום, והוא זוכר חסד גדול לתמיכה ולחיזוקים שקיבל בתקופה הארורה מהפועל קטמון. ועדיין, קשה להתעלם מהברק שיש לו בעיניים כשהוא מדבר על המועדון שמסמל מבחינתו את נוף נעוריו, בית"ר ירושלים: "יודעת למה אני הכי מתגעגע? לריח של בית וגן. יש שם משהו שאני לא יודע להסביר. הכי הרבה אני מתגעגע לעלות במדרגות בטדי ולראות את אוהדי בית"ר מסתכלים עליי שוב בעיניים גאות. יש לי חלום שאני חוזר, כובש שער ומוריד את המשפחה שלי לדשא שירגישו את כל התהילה שהייתה לי. מת לחוות את העוצמות האלה שוב".
מה אתה חושב על בית"ר של חוגג?
"רואים שהפנים קדימה למועדון נקי ופתוח לכל המגזרים. אני רוצה לתת טיפ קטן: אני חושב שהם צריכים לשמור על מה שהיה בעבר. צריך לשמר דברים מפעם וזה היה הייחודיות של בית"ר. היום אני חווה את זה באשדוד, בליגות הנמוכות".
שחקן ערבי ישחק בבית"ר?
"אני חושב שמי שקובע היום בבית"ר רוצה לעשות את זה ויש להם את האמביציה, אם וכאשר יימצא השחקן הנכון שיוכל לקבל ולהכיל את זה".
לאחרונה יש ברשתות החברתיות תמיכה של אוהדים שקוראים להחזיר אותך לבית"ר.
"גם כששיחקתי בקבוצה לא קיבלתי אהבה כמו היום. הם מחזירים את הסיכוי הקטן הזה שאולי זה יקרה".
בגילך ובכושר שלך אתה יכול לתרום כיום לבית"ר?
"ברגע שאלבש את המדים יירדו לי כמה שנים טובות, אני אוכל להפתיע ולתרום. אבל לא רק לזה כיוונתי. אני רוצה לתמוך בשחקנים, לעזור להם להשתלב ולהבין באיזה מועדון הם משחקים".
בפגישה עם משה חוגג, מה היית אומר לו?
"שהלוואי שהייתה לי את הזכות ושאני ראוי לסיים את הקריירה איפה שגדלתי. אם היינו נפגשים הוא היה מרגיש את זה".
הראש באשדוד, הלב בבית"ר
אחרי שחווית את רגעי התהילה בליגת העל, איך החיים בליגה א'?
"מנטלית זו עבודה קשה להישאר עם האנרגיות הנכונות, אבל יש בי אהבה לכדורגל. אני גם מוצא דברים קטנים שבשבילי הם גדולים. למשל, אחרי משחק קיבלתי הודעה מאוהד: 'איך הדג של שישי יהיה לי טעים בזכותך', ואני יודע להעריך את זה. במקומות הגבוהים יש תהילה ואצטדיונים יפים, הליגות הנמוכות מזכירות לי את פעם".
מה הוביל אותך בשנה שעברה דווקא להפועל אדומים אשדוד?
"בהתחלה דחיתי את ההצעה, אבל הגעתי לפגישה עם המאמן דאז גילי לנדאו והבעלים רוני חג'ג' והבנתי שזה המקום שיגרום לי להמשיך ליהנות מכדורגל. מאז זה סיפור אהבה מוצלח".
כשתחליט לתלות את הנעליים, באיזו קבוצה זה יקרה?
"הראש אומר באדומים אשדוד. הלב רוצה בית"ר ירושלים".
לפנייה לכתב/ת 
