שתף קטע נבחר

 

משבר ישראלי־אמריקאי / עושה היסטוריה

רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, והפעם נזכר בניסיון של נבחרת הכדורסל להעפיל לאולימפיאדת מונטריאול 1976, שיצא לגמרי מהמסלול אחרי תבוסה ביזארית לארה"ב במשחק הכנה שהפך לדו־קרב האשמות

הכדורסל הישראלי רשם במשך עשרות שנים אינספור עליות וירידות. ניצחונות מרשימים ומפתיעים התקבלו בקול תרועה רמה, בעוד שתבוסות הפכו לבכי צורם והתירוצים נשמעו מפה ועד להודעה חדשה. אבל הסיפור שנזכרתי בו השבוע הוא של נקודת שפל ייחודית, שתאמינו או לא, כמעט הצליחה לפגוע ביחסים הספורטיביים שלנו עם ארה"ב.

 

דלתו של הדוד סם תמיד הייתה פתוחה בפני נבחרות וספורטאים מישראל, וקבוצות שתיכננו מסעות התקבלו בברכה, הרבה בזכות יהודים ציונים מארה"ב ששפכו מאות אלפי דולרים למען הספורט הישראלי. חסקל כהן, ידיד אמת של המדינה, היה מוכן לארגן מסעות לישראלים ברוב ימות השנה. הוא ואנשיו דאגו שאחת מהקהילות היהודיות הרבות ברחבי צפון־אמריקה תיקח אחריות על האורחים, ותהיה למעשה נותנת החסות של הביקור. ב־1974 הצטרפתי לאחד המסעות האלה, ואני יכול לציין כי ארגון חם ומוצלח יותר לא יכול להיות.

 

בועז ינאי בטקס (צילום: ראובן כהן)
ינאי. היה חלק מהנבחרת(צילום: ראובן כהן)

 

אבל כמובן שלא הכל היה ורוד. חסקל ואנשיו התלוננו לא פעם בפני נציגיהם בארץ כי דרישות הישראלים מופרזות: "זו כבר חוצפה ישראלית", הוא אמר, "ויום אחד נגיע לפיצוץ ואז נראה מי בכלל ירצה לעזור לעסקונה החובבנית של ישראל". והפיצוץ אכן הגיע, בטורניר ששימש כהכנה למשחקי ההזדמנות האחרונה לכניסה לאולימפיאדת מונטריאול 1976. עוד לפני הנסיעה שמעתי מפיהם של כמה מראשי הענף דברים שנשמעו לי מוזרים. לדוגמה: שמעתי שבמסגרת טורניר המילטון תקיים הנבחרת משחק נגד ארה"ב – שהתחייבה לא להביס את ישראל בפער של יותר מ־20 נקודות! מי בכלל יכול להתחייב לדבר כזה...

 

איך לא, האמריקאים לא התחשבו במה שלכאורה הובטח לישראלים. מהדקה הראשונה הם הבינו כי זו אחת היריבות החלשות ביותר שפגשו, עשו ככל העולה על רוחם ופירקו את הנבחרת בכחול־לבן ב־54 הפרש, 69:123. ואז עלתה השאלה המתבקשת: מי היה צריך את המשחק הזה בכלל? בארץ הטיחו ביקורת כלפי האמריקאים שלא עמדו בהבטחתם, ואילו בוועד האמריקאי למען הספורט בישראל הבהירו כי מעולם לא התחייבו ל"סידור" התוצאה במשחק. גם ראשי נבחרת ארה"ב התנערו מכך, והגיבו: "איש לא חייב את הישראלים לשחק נגדנו. אם היריבה נראתה להם חזקה מדי, הם יכלו לבקש ממארגני המסע לשחק נגד יריבה אחרת". המשך הטענות והביקורות בארץ כמעט גרם לנתק בין הישראלים לאמריקאים, כשבוועד איימו להפסיק את עזרתו לכדורסל הישראלי.

 

ברודי. האמריקאים לא עמדו בהסכם (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
ברודי. האמריקאים לא עמדו בהסכם(צילום: ראובן שוורץ)

 

בסופו של דבר, נבחרת מעולה שכללה את טל ברודי, בועז ינאי, סטיב קפלן, איתמר מרזל, חנן קרן, מוטי ארואסטי ואחרים לא הצליחה להגיע לטורניר האולימפי. בתור מי שליווה את הנבחרת במסע הזה, אני יכול לומר שהמסקנה היא אחת: גל הטענות וההאשמות גרם לכישלון החרוץ שהגיע מאוחר יותר בטורניר הקדם־אולימפי בהמילטון. וכן, יש להניח שהתוצאה עצמה לא עשתה יותר מדי טוב לשחקנים, שהסתובבו עם הראש למטה אחרי שספגו את ההשפלה האמריקאית. מי אמר שמשחקי אימון מכינים אותך לקרב?

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אורן אהרוני
טל ברודי
צילום: אורן אהרוני
מומלצים