פורשה קאיין קופה: משפחתית, ספורט ושטח, וגם היא תעלם
60% ממכירות פורשה הן של רכבי השטח, למי שתהה. הנה נסיעת מבחן בג'יפ שהפך לקופה
אוי כמה ששנאו את המכונית הזו.
כל כך הרבה טהרנים צקצקו, אינספור מילות אכזבה נשפכו, והכל בגלל מכונית אחת ששינתה את העולם — ה־SUV הראשון של פורשה, של חברת מכוניות הספורט שהחליטה לכפור בדתה, להעלות במשקל ובעיקר בגובה וליצור רכב פנאי, כזה שלעד יכונה בישראל ג'יפ.
"תם עידן", זעקו כותרות עיתוני הרכב, זיעה קרה כיסתה את אוהבי היגוי היתר, מחשבות על סוף העולם כמו שהכרנו אותו מתקרב, עצב על החברה שהשתנתה לנו, שאיבדה את זה — מעתה, הם אמרו, נחרים את 911. לא נסכים לקנות עוד פורשה (כאילו שלפני זה היה לנו כסף לזה)!
אבל כמו בכדורגל, בסוף הגרמנים שוב ניצחו. הקאיין, רכב הפנאי הראשון של פורשה שהושק ב־2002, הציל את החברה ונתן לה חיים חדשים ושופעי מזומנים. למעשה, מאז התחלת הייצור של הקאיין קפצו המכירות של פורשה פי חמישה לנתון שיא ב־2018 של 256,255 כלי רכב (הגרמנים ספרו). אם עוד נותרה שאלה לגבי הכדאיות של פורשה לייצר "רכב שטח", נציין שהקאיין יחד עם ה־SUV הקטן יותר, המקאן, מהווים היום יותר מ־60% מהמכירות של החברה משטוטגרט.
מ.ש.ל.
העניין הוא שאם זה הולך כל כך טוב ומכניס כל כך הרבה כסף — למה לא ללכת עוד צעד קדימה? וכך, אחרי שניסו להפוך את ה־911 ל־SUV, מנסים לבצע עכשיו את התהליך ההפוך: להפוך את ה־SUV ל־911. הקאיין היא עכשיו — קאיין קופה.
הדור השלישי של "רכב השטח" של פורשה הונמך, הוארך והורחב. ובעיקר, חלקו האחורי של גגו שופַּע כדי שיוכל לזכות בתואר "קופה". יש חזית כריש אגרסיבית יותר, ולוחית הרישוי האחורית עברה למטה כדי "לגרום למכונית להיראות קרובה יותר לקרקע", והיא אכן נראית כמו קאיין ספורטיבית יותר. עם זאת, רק לחשוב על המעצבים של פורשה שתמיד אומרים להם רגע לפני שהם משרטטים מכונית חדשה, "אבל תעשו שהיא תיראה גם קצת כמו 911. הדגמים של פורשה באמת תמיד נראים קצת כמו המכונית הזו, שלמרות אייקוניותה מהווה רק כ־15% מהמכירות.
אני נכנס תחילה דווקא למושב האחורי. הרי למכוניות קופה יש סוג של בעיה מסורתית. יושבי הספסל האחורי משלמים את מחיר העיצוב של הגג שהונמך ומוצאים עצמם לא פעם משפשפים בו את פדחתם. לכן מצאו פתרון והורידו כאן גם את גובה המושב — והתוצאה סבירה בהחלט למכונית מהסוג הזה. אלא אם אתם מעל 1.80 מטר. פרט לכך יש חלון שמש ענק בגודל של 2.16 מ"ר שנותן תחושת מרחב וחופש משמחת, המושב יודע לעסות לך את הגב, לחמם או לאוורר אותו, ויש מסך HD בגודל של 12.3 אינץ' כדי לתפעל כמעט הכל.
זהו, אחרי שסגרנו את פינת הצרכנות המרתקת הזו, אפשר להתחיל לעשות מה שעושים עם פורשה — לנהוג.
"איזו מכונית תרצה ראשונה?", שואלת הבחורה החביבה מיחסי הציבור. "יש לנו את הדגם הרגיל עם 340 כ"ס, את ה־S עם 440 ואת הטורבו עם 550". אני יודע שלכל המכוניות יש מנועי טורבו וזו רק שיטת השמות המוזרה של פורשה, ואני יודע שנכון להתחיל במכונית החלשה שבארסנל ומשם להתקדם. אבל אני גם מאוד גרוע בדחיית סיפוקים.
"אקח את הטורבו", אני מנסה לענות בהכי נונשלנט שאני מצליח.
ואני לא.
כי יחידת כוח עם שמונה צילינדרים בנפח 4,000 סמ"ק בתצורת V שגם מוגדשת בטורבו כפול הופכת את הדבר הזה לסוג של אוטו־פלצת. היכולת של פורשה להניח אותך בתוך מכונה גדולה שכזו ולתת לך תחושה שזה רק אתה, לוח השעונים וההגה שנמצאים כאילו במכונית קטנה בהרבה — זה סוג של אמנות; ולהעיף בהמה כזו במשקל של יותר משני טונות אל המאה קמ"ש בפחות מארבע שניות זו גאונות הנדסית; והיי, אם תשקיעו עוד אי אלו עשרות אלפי שקלים בחבילת הספורט שתוריד כ־20 ק"ג מהמשקל הכולל תוכלו לחסוך במאוץ למאה עוד עשירית שנייה שלמה!
העניין הוא לא רק איך שהמכונית הזו מאיצה בקו ישר, אלא בעיקר יכולת הניהוג שלה בעיקולים צפופים. הקשר בין ההגה לגלגלים מצוין, ולמרות ההנעה הכפולה הזנב מנסה לבעוט החוצה כשמועכים את דוושת הגז — תגובה ברוטלית ממש שמהווה עונג גדול. או שמא סבל: עמית שנהג את הקופה טורבו שלו נתקף בחילה לאחר שקיבתו לא עמדה בכוחות ה־G שהדבר הזה יודע לייצר.
ועדיין, שטח המרעה האהוב על הקאיין הוא אוטוסטרדה. ב־90 קמ"ש ייפתח הספוילר האחורי (לטענת פורשה — לראשונה אי פעם ב־SUV). באוטוסטרדות השוממות אי שם בסלובניה, האדרנלין עולה כשלוחצים על הדוושה בסוויפר ארוך־ארוך שבו אתה חושש להזיז לרגע את העיניים ולבדוק מה המהירות (בדקתי: 220 קמ"ש). גם במהירויות האלה רעש הרוח נמוך יחסית למכונית גבוהה, והבידוד מצליח להדחיק לא רע גם את המגע של הצמיגים הענקיים באספלט.
המכונית הזו, כנהוג היום, היא מחשב ענק מלא פונקציות וברירות לנהג. יש שפע מצלמות שמספקות ראיית לילה ומבט וירטואל עילי. שלל אותיות כמו ABS ,ASR ,ABD ,MSR אומרות שהמכונית הזו יודעת לכוון את מתלי האוויר שלה, את עוצמת הרעם של המפלט ואת רגישות דוושותיה המחושמלות לפי בחירות הנהג וחשקיו — במצב נורמל, ספורט או ספורט פלוס. ואם בעל הבית משוגע מספיק, הקופה טוענת שהיא יודעת גם לרדת לשטח ואז אפשר לברור בין מצבי עפר, חול ובוץ, והכי מצחיק — סלעים.
כשכל 21(!) הרמקולים של Burmester מנגנים את ג'אגר הצעיר זועק את You Can't Always Get What You Want, אני חושב שהנה אפשר — אם יש לך איזה מיליון שקלים. גם משפחתית, גם ספורט וגם איזה שביל עפר פה ושם. אבל האמת היא שהמכונית המשובחת הזו היא באמת סוג של סוף עידן ולאו דווקא מהסיבות שבהן פתחנו את הרשימה.
עם מנוע ענק ושמח וצריכת דלק של כתב רכב ערל לב וכבד רגל ימין ברור שבקרוב זה הולך להסתיים. הרי עוד מעט יגיעו כל החשמליות הנקיות והשקטות, ומכל ה־V8 וה־V6 האלה יישאר איזה זיכרון רחוק וחלום מתוק שבו תוכלו לספר לנכדים שפעם ממש מזמן למנועים היה באמת צליל. ולעתים הוא היה נפלא ממש.
Porsche Cayenne Turbo Coupe
מנוע טווין טורבו V8,
3,996 סמ"ק, 550 כ"ס, 77 קג"מ
הנעה כפולה, 8 הילוכים טיפטרוניק
מאפס למאה ב־3.9 שניות
מהירות סופית: 286 קמ"ש
משקל: 2,200 ק"ג
מחיר: 1,395,000 שקל
לפנייה לכתב/ת 
