נחשפו מכתבים של ילדים ערב השואה: "מכים אותנו וזורקים עלינו אבנים"
חמישה מכתבים בשפה העברית שכתבו תלמידי כיתה ה' בפולין לחבריהם בארץ ישראל, ערב פרוץ השואה - נחשפים לראשונה ומתארים את הפחד שבו חיו ילדים יהודים בשנת 1938: "כאן לא נותנים לנו מרגוע. מצב היהודים בפולניה הוא רע"
"בטח שמעתם על המאורעות בפולניה, שאנשים רעים מכים את היהודים ואין מי שיבוא לנו לעזרה": חמישה מכתבים שכתבו תלמידים יהודים בפולין לחבריהם בארץ ישראל, ערב פרוץ השואה - נחשפים לראשונה ומתארים את הפחד שבו חיו ילדים יהודים בשנת 1938, מבלי לדעת שרק חמש שנים לאחר מכן יישלחו אחרוני יהודי האזור למותם באושוויץ.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>
התלמידים היהודים שכתבו את המכתבים, למדו בכיתה ה', בבית הספר העממי (יסודי) "תרבות" שבזווירציה, במחוז קילצה שבפולין, והם מתייחסים לאנטישמיות ההולכת וגוברת והחשש הכבד מפני הבאות. כעת מוצעים המכתבים למכירה פומבית בבית המכירות Dynasty בירושלים.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- שעות ללא חשמל בחג: "מילא אנחנו, אבל מה עם החולים"
- ענישה, נידוי ופיצול: המרד בחצר החסידית הגדולה ביותר
- 25 שנה לחטיפה: אסתר וקסמן ממשיכה להדליק נרות לנחשון
כל המכתבים כתובים בכתב יד בכתיבה תמה ובעברית ברורה להפליא, וכולם נכתבו בחודש כסליו התרצ"ח (מתוארכים בגוף המכתבים). לא נתברר מה עלה בגורלם של הילדים הכותבים, והאם שרדו את השואה או שנספו.
במכתבים מתארים התלמידים את פועלם למען קק"ל באיסוף כסף וכנסים, וכן מציינים את העובדה כי בבית הספר מדברים עברית בלבד. בתוך הדברים ניכרת האנטישמיות ההולכת וגוברת כלפי יהודי פולין. כמעט כולם ציינו את ההטרדות הבלתי פוסקות מצד הלא-יהודים, ואת החשש הכבד מפני הבאות.
"מכים בנו ואני רוצה לעלות לישראל"
הניה יחטסון, תלמידת בית הספר, מתארת במכתבה: "בבית הספר שומעים רק עברית, אבל כשאנחנו יוצאים אז השקצים מכים אותנו וזורקים אחרינו אבנים". היא מוסיפה: "אפילו הקטנים סובלים, אבל הגדולים הרבה יותר. אני מאוד הייתי רוצה לעלות לארץ ישראל. הייתי יכולה להשיב למתנפלים. לא כמו כאן שאני מפחדת".
משה פרומן, תלמיד נוסף, מספר כי הוא יו"ר הכיתה וגם "מתעסק בחנות". הוא מספר כי בכיתתו 14 תלמידים, ומתאר לחבריו שבארץ ישראל את השפות השונות הנלמדות בבית הספר - עברית ופולנית - "ובמחלקות היותר גבוהות לומדים גם יהודית" (ככל הנראה התכוון ללימודי יידיש בכיתות הגבוהות יותר).
המשך מכתבו לובש אופי קודר יותר: "הייתי חפץ להיות בארץ ישראל ולהתראות אתכם וגם להישאר, כי כאן לא נותנים לנו מרגוע", הוא כותב. "מצב היהודים בפולניה הוא רע. האנדקים (אנשי המפלגה הלאומית הדמוקרטית) חפצים שהסטודנטים היהודים ישבו בצד השמאלי של האוניברסיטה, אבל היהודים לא מסכימים לזה. עתה גומר אני את המכתב. שלום לכם, משה פרומן - בית ספר תרבות בזבירצה".
רחל מינץ מתארת: "בטח שמעתם על המאורעות בפולניה, שאנשים רעים מכים את היהודים ואין מי שיבוא לנו לעזרה. כל היהודים בפולניה חפצים מהר לבוא לארץ ישראל", היא מסכמת בעברית צחה.
התעללות, חטיפות ורצח: זוירציה 1939
ב-4 בספטמבר 1939 נכבשה זוירציה בידי הגרמנים, ואלה הטילו על היהודים גזירות שונות, ובהן חובת תשלום סכומי כופר, חובת ביצוע עבודות כפייה והחרמת עסקים, תוך מעשי התעללות שונים.
בספטמבר 1941 רוכזו כל יהודי העיר בגטו שהוקם בה, והגרמנים בצעו בהם מעשי רצח מקומיים. תוך זמן קצר הצטרפו לגטו יהודי קרומולוב. באמצע שנת 1942 פשטו על הגטו שבעיר אנשי ס"ס ושוטרים פולנים, ושילחו כ-2,000 מיושביו לאושוויץ.
בסוף שנת 1942 החלה לפעול בגטו שבעיר מחתרת יהודית של חברי השומר הצעיר, אשר סייעה בניסיונות הברחת יהודים מהגטו למעבר הגבול של סלובקיה, ובאוגוסט 1943 גירשו אנשי ס"ס ושוטרים פולנים את כ-6,000 עד 7,000 היהודים שנותרו בגטו שבעיר לאושוויץ, תוך רצח אנשי היודנרט במקום. כ-500 עובדי כפייה שהושארו בגטו שולחו אף הם לאושוויץ ב-18 באוקטובר 1943.