ללמד את הילדים לדבר על רגשות

אחד החוקרים המובילים בתחום האינטליגנציה הרגשית, מרק בראקט (Marc Brackett) מאוניברסיטת ייל, הוציא בימים אלה ספר שנקרא "הרשות להרגיש" (בינתיים רק באנגלית).

הספר עוסק ברגשות ובחשיבותם, בדרך בה הם משפיעים עלינו ובדרך שבה אנו יכולים לחיות איתם ולרתום אותם לטובה. הספר, גרם לי לחשוב על העובדה שלמרות השינוי, אולי המהפכה בהבנה הרגשות שהחלה עם הפצעתו של המושג אינטליגנציה רגשית (1990), עוד לא הסתיימה.

אנחנו כבר יודעים שרגשות מהווים מידע חשוב וגורם לנו לפעול בדרכים שונות. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא האם הנושא הרגשי נוכח בהורות שלנו, בכל עומס החיים הזה שלנו, האם אנחנו משוכנעים באמת ובתמים שזה חשוב לילדים שלנו, להווה ולעתיד שלהם, והאם אנחנו מקרינים את זה ועושים את זה באופן פרואקטיבי - כלומר מלמדים את הילדים שלנו את זה בדרכים שונות.

לשים את הרגש במקום מרכזי בבית(צילום: shutterstock)

קיראו עוד

ללמד ילדים לדבר על הרגשות

אחד העקרונות החשובים של פיתוח רגשי לדבר על רגשות. ללמד ילדים לדבר על רגשות זה יותר מאשר לשאול איך היה בגן או בבית הספר, או להקשיב להם כשהם מדברים ולהנהן בראש. ויותר מזה, לצפות ליותר מכך שהם יענו לנו "כיף/לא כיף", או בגרסה המשודרגת יספרו לנו מה אכלו היום בצהרות או ומי אמר מה למי.

קודם כל, כדי שידברו על רגשות, צריך לשים את הרגש במקום מרכזי בבית. אפשר לדבר על הרגש באופן כללי: לספר שרגשות הם חלק מהחיים ושהם חשובים, לדבר על כך שרגשות אומרים לנו למה להתקרב וממה להתרחק, מה מסוכן ומה טוב לנו, מתי להשאר ומתי ללכת, מה מתאים לנו ומה פחות ולכן הם חשובים.

חשוב לספר להם שהמידע הזה שבא מהרגשות, יקבע מה הם יעשו, אם הם יפעלו או יסוגו לאחור (מה שנקרא מנגנון ה-FFF וכן, אפשר לספר על כך לילדים, זה בדרך כלל מעניין ומגניב אותם. לספר להם גם שהפרשנות שלהם, מה שהם חושבים שקרה, תיצור במידה רבה את מה שירגישו ושאותה פעולה בדיוק, כמו למשל שאמא יוצאת מהחדר יכולה להתפס כחיובית, אם אנחנו חושבים שהיא הולכת להביא לנו משהו שקשור לשיחה כדי להראות לנו, ושלילית אם אנחנו חושבים שהיא הולכת כי לא מעניין אותה מה שאנחנו אומרים. זה יכול להשתלב בשיחות שישי, בדוגמאות מהחיים שלכם, בקריאת ספרים בנושא או בפודקאסטים לילדים (אופציה נפלאה וחינוכית לנסיעות ארוכות או למשהו קטן לפני השינה).

אחר כך, ברמה האישית, ללמד ילדים לזהות את הרגש שהם מרגישים, להבין אותו וגם להיות מסוגלים לדבר עליו בצורה פתוחה ומדויקת. למה חשוב לדבר על זה? כי היכולת לדבר על רגש אומרת שהילד שם לב לרגש: חושב עליו, מזהה אותו ומתייחס אליו, ושהוא מקבל אותו באופן טבעי כחלק מהחיים ויודע שגם אנחנו, ושהוא מרגיש נוח לדבר איתנו על זה, כי הוא יודע שחשוב לנו לדעת באמת איך הוא מרגיש ושיש לו מרחב בטוח להביע אותו ללא שיפוטיות. הדיבור עצמו עוזר לילד להבין טוב יותר את עצמו, עוזר לנו לדעת מה עובר עליהם כי פעמים רבות מדי ילדים לא משתפים אותנו ועוזר לנו לעזור לו.

כדי ליצור שיח רגשי זה עלינו להביע בכך עניין, לשאול "איך הרגשת" בסיטואציות שונות ומסוגים שונים (איך הרגשת כשהמורה החמיאה לך בכיתה? כשראית שלא קבלת את הציון שרצית? כשהייתם במסיבה? כשהוא ענה לך לא יפה?), ולהעמיק בשאלות המשך כדי לעזור לילד להיות מדויק יותר.

חשוב לשאול זאת בסיטואציות נעימות וחיוביות כדי לתת מקום לחיובי, לעיתים קרובות אנחנו שואלים רק כשקורה משהו לא נעים שאנחנו חשים צורך "לתקן" או לשפר, וגם בסיטואציות פחות נעימות, בהן יש צורך רב באמפתיה, בהקשבה וגם אחר כך בעזרה בעיבוד.

וזה יותר מלשיים את הרגש ולהגיד להם מה לעשות איתו: "אתה כועס? אין לך ממה לכעוס, הוא לא התכוון". הכוונה היא לדבר עם הילד ולחשוב למה הוא עצוב? מה זה אומר? מה הרגש אומר לו? ולמה כל רגש חשוב.

יש הורים שנמנעים לדבר לעיתים דווקא בסיטואציות כאלה כדי לא "לחפור" או להחמיר, אבל הרגש לא הולך לשום מקום ולכן חשוב לדבר עליו. וגם מי שינער אותנו מעליו או יגיד משהו כמו "התחלת עם הפסיכולוגיות שלך", יתרגל לשמוע את השיח הזה, ידע שיש לו ערוץ פתוח ובעיקר שאכפת לנו באמת.

רגשות זה טבעי

כדי להראות שרגשות זה משהו טבעי, מקובל ושכולם חווים, ולשים את התשתית לשיח, דברו על רגשות בהקשר שלכם ושתפו ברגשות שלכם, בכל קשת הרגשות, כולל הפחות נעימים. התפיסה שאנחנו צריכים להיראות חזקים ומושלמים או לחילופין לא להטריד את הילדים שלנו בבעיות שלנו, גורמת לרגשות להיראות כמשהו "לילדים בלבד". הרחיבו באופן מתמיד את אוצר המילים הרגשי שלהם ובעיקר גרמו להם להרגיש נוח עם השיח הרגשי הזה.

מרחב בטוח פרושו לקבל כל רגש שהילד מעלה, לא לשלול אותו או לבטל אותו. כדי ליצור מרחב בטוח חשוב לקבל כל רגש שהילד מעלה, לא לשלול ולא לבטל אותו. להדגיש גם שאין רגשות "רעים", ושכל הרגשות הם לא רק בסדר אלא הם חשובים. אין ספק שיש רגשות נעימים יותר מפחד, כעס או עצב למשל וגם מתסכול או אכזבה אבל הם חשובים ונותנים מידע חשוב לפעולה.

השבוע דיברתי עם בן 6 על זה שפחד הוא דבר חשוב, כי הוא שומר עלינו מלעשות דברים מסוכנים שלא היינו יודעים שהם מסוכנים אם לא היינו חווים פחד (למשל לקפוץ מבניין גבוה). דיברנו גם על הרמה שבה רגש משרת אותנו, והשלב בו הוא כבר עוצר אותנו וגורם לנו לא לעשות משהו שהוא לא מסוכן ממש אלא דווקא תורם וחשוב לנו.

דיברנו על דברים שמפחידים אותו ואותי ואת אבא שלו (שהמצגת לא תצא טוב והבוס שלו לא יהיה מרוצה). הוא היה מרותק לשיחה ובהמשך חזר לשתף אותי בתובנות על רגשות.

בשיחה שניהלתי, וגם בזו שעדיין לא (ושתהיו בטוחים שתתקיים בעתיד הקרוב...) הבנתי שגם אם שיח רגשי כן נוכח בבית שלנו, אפשר להעמיק אותו, על ידי שיחות ברמה כללית יותר ותואמת גיל על הרגשות עצמם, על הרגשות של הילד ועל הרגשות שלנו ושל אנשים אחרים. במבט רחב וכולל כזה תתנו להם, ביום יום, כלים שיעמדו לימינם כשהם חווים רגש חזק כלשהו, היום, ובהמשך דרכם בלימודים, בעבודה ובחיים. ובטוח שזה יקרה, ובטוח שזה טוב וחשוב.

הכותבת היא ראש תחום חינוך המכללה האקדמית כנרת