זוכה מרצח ויפוצה ביותר מחצי מיליון שקלים: "זה לא יחזיר את השנים בכלא"
סלומון רדאי זוכה מרצח חברתו לאחר שריצה ארבע וחצי שנות מאסר. בראיון ל-ynet שיתף בקושי להשתקם ובתחושות הקשות שעדיין מלוות אותו לאחר תקופה ממושכת מאחורי סורגים בגין אשמת שווא: "מנסה לפתוח פרק חדש, אבל עדיין לא מצליח למצוא עבודה"
סלומון רדאי ריצה ארבע וחצי שנות מאסר לאחר שהואשם ב-2003 ברצח חברתו פוקטה בוגלה. בשנה שעברה זוכה ואתמול (יום ד') קבע בית המשפט כי על המדינה לפצותו בסכום של 600 אלף שקלים. בראיון לאולפן ynet סיפר הבוקר על התחושות הקשות שעדיין מלוות אותו ועל המאסר שריצה על לא עוול בכפו.
"את השנים שאיבדתי, איש לא יוכל להחזיר", אמר רדאי שיוצג על ידי הסנגור הציבורי המחוזי במחוז ירושלים, עו"ד ודים שוב, ועו"ד ומאיה ברקאי מהסנגוריה הציבורית. "אני מרוצה מהפיצוי שקיבלתי, עורכי הדין שלי עשו עבודה טובה, אבל עדיין לא סיימנו".
איך התחושה לשבת בכלא בידיעה שאתה חף מפשע?
"זה מאוד מאוד קשה. קשה לישון, קשה לאכול, אתה כל הזמן טרוד במחשבות. אין תקווה, אתה חי בתחושה שהכל נגמר. אין משפחה, אין חברים, הרגשתי הכי לבד בעולם".
כולם היו בטוחים שאתה הרוצח?
"כולם חשבו אבל אני ידעתי שאני נקי ושאשתחרר והייתי בטוח בזה, הייתי בטוח שיום יבוא והצדק ייעשה".
אתה חושב שתצליח לשקם את חייך?
"אני בהחלט אשתדל. אני עדיין חולם על בית הסוהר. השנים האלו השפיעו עליי וישארו איתי. יש לא מעט בלגאן בראש, אבל אני אעבוד על זה ואשתקם".
אנשים עדיין מסתכלים עליך כעל רוצח?
"את זה אני לא יודע. עדיין לא התקבלתי לעבודה כי מעסיקים מכירים את הסיפור וכנראה מעדיפים שלא להעסיק אותי".
בזמן שהיית בכלא, ניסית להסביר לאנשים שאתה לא אשם? איך האסירים הגיבו אליך?
"גם האסירים ידעו שאני חף מפשע, אבל אף אחד לא האמין שיזכו אותי ושאשתחרר. יש הרבה חפים מפשע שיושבים מאחורי סורגים, אני מכיר לפחות שניים".
השופט שזיכה אותך קבע שהראיות חלשות, הרגשת שרק מחפשים להכניס אותך לכלא?
"כן. זה מה שהמשטרה רצתה. מההתחלה לא האמינו לי. אין לי אמון במערכת, אמרו לי פעם שאם אשתחרר יירו לי בראש, אז איך אני אמור להרגיש? האמת לא מעניינת אף אחד, העיקר לסגור תיק ולגמור לבן אדם את החיים".
בבקשה לפיצוי נטען כי המדינה ביקשה לבסס את הרשעתו של רדאי על שתי ראיות מרכזיות: האחת, הודאותיו לפני סוכן שעמדו בסתירה מוחלטת לראיות האובייקטיביות ולממצאים הפורנזיים. השנייה, עדויות ראייה של שתי נשים בדבר מפגש שלו עם המנוחה. בעדויות אלו נמצאו סתירות מהותיות והן הושגו באמצעות לחצים קשים ואמצעי חקירה פסולים.
המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי הראיות שנאספו עד הגשת כתב האישום, וכן אלו שהובאו במהלך שמיעת הראיות, הקימו סיכוי סביר להרשעת המבקש. בית המשפט קיבל את טענותיו של רדאי וקבע על מתן פיצויים. בהחלטתו ציין בית המשפט כי כבר בעת הגשת כתב האישום משקלן של הראיות היה דל ואפסי.
בית המשפט ציין כי למרות הביקורת שנמתחה בהכרעת הדין על פעולות חקירה ומחדלי חקירה משמעותיים וחמורים, המדינה לא הפיקה לקחים ולמרות בקשת בית המשפט - לא הוצג אף מסמך כלשהו בכתב, בין אם על ידי הפרקליטות ובין אם על ידי המשטרה על אודות הפקת לקחים או הנחיות הגורמים המתאימים למניעת תקלות עתידיות.
לפנייה לכתב/ת 
