כולנו שוות
הביטחון העצמי של נשים, מסתבר, צונח ב-30% כבר בגיל ההתבגרות. עמותה ישראלית חדשה פועלת לחיזוק הביטחון והאמונה העצמית של נערות ברחבי הארץ. אחרי שלוש שנות הצלחה, היא מגיעה גם לאמריקה
פוסטן-קורן מספרת שאז הבימה שהיא לוקה בתסמונת ״המתחזה״.
אנשים החווים את תסמונת המתחזה הם אלו שאינם מסוגלים להפנים את הישגיהם ויכולותיהם. הם משוכנעים שהם אינם ראויים להישגים אלה, ודוחים כל ראיה או הוכחה חיצוניים להישגים, בטענה שמדובר במזל, תזמון, או הטעיה מוצלחת מצידם. הסינדרום מלווה בחשש ש"המסכה תיקרע" והמתחזה ייחשף.
על פי מחקרים, נראה כי -60-70% מהאוכלוסייה חווים אותה מדי פעם, והיא מיוחסת בעיקר לנשים.
״היום״, מסבירה רוני, ״אני מכירה מחקרים ויודעת שזו תופעה מוכרת ונפוצה, אבל אז, גם כשכבר התקבלתי לתפקיד היו״ר, כל יום בחודש הראשון בתפקיד לא הבנתי איך מתייחסים אלי ברצינות ולמה עשיתי את זה לעצמי. אחרי שנה בתפקיד, הבנתי שהנטייה הזו כמעט מנעה ממני להגשים ולעשות דברים גדולים.״
פוסטן- קורן, עוד רגע בשנה השישית ללימודי הרפואה, שוהה בימים אלו בסן פרנסיסקו. היא הגיעה עם בן זוגה אלדד בתקווה לקדם את היוזמה המצליחה שלהם ״שוות״ גם כאן בארה״ב.
עמותת שוות הוקמה במטרה לאפשר לנערות לחזק את תחושת הערך העצמי שלהן ולתת להן כלים שיאפשרו להן לממש את שאיפותיהן. העמותה, ללא מטרות רווח, מפעילה תוכנית חונכות שנתית וסדנאות המסייעות לנערות לפתח הערכה עצמית חיובית לטווח רחוק, דרך התנסות מוקדמת בהצבת מטרות, במעטפת של תמיכה רגשית ואינטלקטואלית. החניכות לומדות לראות בכל כשלון הזדמנות ללמידה, לגלות בעצמן עוצמות חדשות, לשאוף ליעדים גבוהים יותר ולממש אותם.
פערים בגישה
״אחרי שלוש שנים ראשונות באוניברסיטה״, היא ממשיכה, ״הבנתי שיש פערים מגדריים. אני גדלתי בתחושה שיש שיוווין, שאנחנו חיים בזמנים אחרים. מהר מאוד הוכחתי להבין שאנחנו אמנם בכיוון, אבל יש עוד הרבה מה לעשות. יותר מכל״, היא מדגישה, ״שמתי לב שאחד הפערים המשמעותיים הם בגישה, הגישה של נשים לעומת גברים. אני מתייחסת שונה מקולגות מהמין הגברי להזדמנויות שבדרכי.״
רוני ואלדד החלו לחקור: ״ככל שהעמקתי ראיתי כמה זה נפוץ. אלעד ואני גילינו שיש המון מחקרים על ייחוס כישלון והצלחה שונה בין גברים ונשים.״
כך התגבשה תאורית השינוי של שוות. הארגון מתייחס למחקר שהתפרסם בשנות השמונים, במסגרתו הוכיחו שתי חוקרות, ליכט ודוויק, כי נערות מתבגרות נוטות להאשים את עצמן כאשר הן נתקלות בכישלון, בעוד שבנים בדרך כלל מאשימים נסיבות חיצוניות. לדוגמה, אם ילד וילדה נבחנים באותו מבחן ומקבלים ציון נמוך, סביר יותר שהנערה תגיד על עצמה "אני לא חכמה מספיק. אני פשוט לא טובה במתמטיקה" ואולי אפילו "אני טיפשה". בעוד הנער נוטה יותר לומר "הבחינה היתה קשה" או "המורה לא מחבב אותי". ומה קורה אחרי המבחן הזה? הנערה תרגיש שהיא כישלון. היא לא תרצה ללמוד יותר מתמטיקה אם היא לא חייבת. בעוד הילד כנראה ישכח את המבחן הזה מחר. ליכט ודוויק טענו כי ההאשמה העצמית הזו מבססת אצל הנערות הערכת חסר ומובילה להימנעות ממשימות שבהן הן עלולות שלא להצליח. הנטייה הזו מונעת מצעירות רבות להגשים בסופו של דבר את הפוטנציאל המלא שלהן ולהגדלת הפערים בין גברים ונשים בשלב מאוחר יותר בחיים.
השבוע ביקרו השניים את אחת החוקרות באוניברסיטת סטנפורד וזו שמחה לגלות על היוזמה שנולדה בישראל הודות לממצאי המחקר. ״מעתה נשמור איתה על קשר. היא רוצה לדעת אם אנחנו נגיע עם היוזמה גם לכאן.״
שוות באמריקה
כעת אחרי שלוש שנות פעילות בישראל, מקווים מייסדי העמותה להרחיב את הפעילות גם בקרב נערות בארה״ב. ״המטרה מבחינתנו״, מסבירים, ״הייתה לצמצם את הפער המגדרי לכן המטרה המיידית שלנו היא לחזק לנערות את תחושת הערך העצמי ולתת להן כלים לממש את זה.״
בהתבסס על המחקרים, הבינו השניים שהגיל הקריטי ביותר לפיתוח תיאוריות עצמיות הוא בין 10-13. רוני מוסיפה וטוענת כי מחקר חשוב מוכיח שבטחון עצמי של נערות צונח ב-30%, בין הגילאים 8-14 כששיאו בגילאי 12-13. ״אין תשובה חד משמעית לסיבה, אבל יש הנחות שונות שקושרות את הטיימינג הזה לגיל ההתבגרות המינית וכך שהחברה מזהה בשלב זה את ההבדל בין המינים באופן מובהק.״
המגמה ככל הנראה ברורה. לא בטוח אם המניע הוא ביולוגי, חברתי, או שמא שילוב אכזרי בין השניים, אבל עמותת שוות קמה כדי לחזק את הנשים בדיוק בשלבים שבהן הביטחון העצמי שלהן מתעצב. ״במחקר מדברים על כך שאחת הדרכים להתמודד עם האתגר הזה היא הצבת מטרות ברורות ומישוב עצמי.״
על בסיס אלו, הקימו בעמותת שוות תכניות חונכות מיוחדות לקבוצות של שמונה חניכות בכיתה פעם בשבוע. במסגרת הפעילות ישנה חונכות אישית וקבוצתית. הנערות מקבלות כלים חיוניים לתכנון קדימה והצבת מטרות גדולות ומטרות ביניים, למעגלי תמיכה שהן מתחילות לבנות סביבן, ודרכים למישוב עצמי ומתודי. ״כל הפעילות היא כמובן כיפית, כי זו הדרך להשאיר את הבנות מעוניינות. את זה הן מתרגלות וכל מטרה שהן בוחרות היא ראויה.״
בשנים האחרונות עבדה התכנית של שוות בפיילוט מוצלח בירושלים. ״המימון משתנה בהתאם לעיר שאנחנו עובדים בה״, מסבירה רוני. ״בשנתיים האחרונות עבדנו בירושלים עם ארגונים כמו פרח ומנהל חינוך ירושלים. השנה אנחנו גאים לפתוח עוד 20 קבוצות ברחבי הארץ לילדות באיזורים שונים כאשר עיריות וארגונים שונים תומכים ושותפים לדרך. אנחנו מחפשים מימון ושיתופי פעולה כל הזמן. יש כל מיני מודלים שונים לפיהם אנו עובדים, למשל בעיר רחובות אנחנו משתפים פעולה עם חברה שנקראת ׳אפלייד מטריאלס׳, חברת טכנולוגיה שמממנת את הפעילות שלנו בעיר. בבת ים לעומת זאת, אנחנו זוכים לתמיכה של מפעל הפיס, כך שיש המון תוכניות לשיתופי פעולה.״
החניכות נבחרות בדרכים שונות: ״זה משתנה בין כיתה ו׳ ל-ז׳. בכיתה ו׳ הבחירה מתבצעת בשיח עם בית הספר. אנחנו מחפשים לחזק בנות שיכולות להגיע להישגים גבוהים וצריכות את הדחיפה הזו. אנחנו רוצים להגיע לבתי ספר חלשים כמו גם חזקים כי כל אחת תרוויח מזה. יש לנו קבוצות יחסית מגוונות בכיתה ז׳.״
בשנה הקרובה יחלו בעמותה להנהיג תכנית חונכות מיוחדת לאמהות ובנות בגילאי מצווה. גם את התכנית הזו הם מקווים להפעיל בארה״ב. ״אנחנו שמחים לשתף פעולה וכל מי שיפנה אלינו בארה״ב יוכל לקבל את הכלים של ׳שוות׳ בתקווה שביחד נוכל לקדם אותה גם כאן. המטרה״ היא מסכמת, ״איננה לעצור במה שיש. היום אחרי 3 שנים ועשרים קבוצות, המטרה היא רשת בינלאומית של נשים תומכות בנשים.״
לפרטים נוספים:
shavot.org
