לפגוש את הדב
שנים עשר אנשים צעדו על הירח אבל רק ארבעה שחו עם דב הקוטב, הידוע בתאוותו לבשר העסיסי של בני האדם. לעמוס נחום היה חלום לצלם את הדב ממרחק נגיעה וללא מחיצות. דני מנקין ויונתן ניר תיעדו את הדרך אל החלום שנמצא באמצע שומקום ומעניקים לנו שיא אדיר.
"התחלתי לעבוד על הסרט הזה עוד לפני שהייתי נשוי. מאז כבר יש לי שלוש בנות" הוא מספר בהתרגשות על מסע בן עשר שנים שמגיע לשיא במפגש הבלתי אמצעי עם משאת נפשו של נשוא ההפקה "הרבה מייאלג' יש במסע הזה, ובמסעות שקדמו לו, בדרך לתוצאה שהפכה את 'תמונת חייו' לסרט מצליח בכל קנה מידה, ישראלי ועולמי" מסכם יונתן ניר, אחד משני בימאי הסרט, את כדור השלג המצליח שמתגלגל במהירות מטורפת לעבר הצלחה בינלאומית, ומסוקר בטובים ובגדולים שבעיתוני העולם ומוקרן בפסטיבלים בכל רחבי העולם. האולמות מלאים עד אפס מקום בכל הקרנה. "תמונת חייו" אינו סרט תיעודי "רגיל" כנראה. זהו סרט שיוצא למסע פסיכולוגי, לחיפוש אחר תמונה נדירה, למיצוי יכולות, לטיול למקום שכוח-אל גם במושגים מקומיים של צפון היבשת האמריקאית הקפואה, להפקה בלתי מתפשרת ובעיקר לאמונה שהמטרה תושג והתמונה תצולם.
מעל מיליון דולר עלתה ההפקה הזו שכדי לממן אותה עשו דני מנקין ויונתן ניר דרך ארוכה מאוד. והם לא ויתרו, והם לא חסכו באמצעים, והם לא הרימו ידיים גם כשרשתות טלויזיה גדולות פיתו אותם לעשות משהו דומה, קטן יותר, פחות פולשני, עם פחות תמונות שמתכתבות עם המקורות עליהם נשענת ההיסטוריה המטלטלת של הגיבור. למען הסדר הטוב יסופר כאן שהם הכינו גם להם משהו, כי הם לא הניחו להם. לקהל הרחב הם מביאים את הסרט שהתכוונו אליו במקור, עם כל האינפורמציה הרלוונטית, גם אם היא מכה בפנים ולא מנסה לייפות את הכר הקוצני עליו צמח עמוס נחום הכריזמטי.
ניר ומנקין ידעו לסדר את הקלפים של ההפקה הזו בשביל מי שהחיים לא סידרו לו את הקלפים הכי מוצלחים בחיים. הסרט 'תמונת חייו' מתעד רגע אחד נדיר רווי מתח רב, ומאיר זרקור על ארועים מכוננים בחייו של צלם עם הכרה בינלאומית בתחומו. הסרט חודר לתוך בטן הצופה, מסתובב בנפשו ולא נותן מנוח. מי שיחפש את הצד הפסיכולוגי לא יוכל להתעלם ממנו, ומי שהטבע קרוב לליבו יצא נפעם מהתמונות הנדירות באמת. מי ששימור הטבע וההכרה בכך שאנחנו, בני האדם, אחראיים לפגיעה החמורה בו, יתחבר במיידי. אין ישראלי שלא ימצא את עצמו מזדהה. "מחקרים מראים ש-90% מהאוכלוסיה בארה"ב יחוו ארוע שיגרום לפוסט טראומה, הם לא בהכרח יפתחו סממנים של PTSD. בישראל הסטטיסטיקה עומדת על 100%" מצטט יונתן ניר מספרים שהוא מכיר מקרוב מידי.
יונתן ניר שיגיע לפגוש את הקהל בהקרנת הפתיחה של הסינמטק בטנפליי עובר כברת דרך משמעותית משל עצמו, עם עצמו. הקיבוצניק מ"הזורע" עם שיער השיבולים שעל ראשו, שרת באחת מהיחידות המובחרות של צה"ל ונפצע במלחמת לבנון השנייה, פציעה שצרבה פוסט-טראומה. את דרכו המקצועית הוא החל כצלם סטילס וצילום תת ימי. כשהשתחרר מקבע עזב את ישראל לחמש שנים ועשה חיל בעסק שפתח בארה"ב. כשחזר לישראל רצה להיות כתב עיתונות וצלם. על הדרך הכיר את עמוס נחום והשניים התחברו כשעמוס מזהה ביונתן איכויות אחרות ומציע לו להצטרף אליו. כשהחלים פיזית מהפציעה והיה שרוי בתקופה מדוכדכת, הציע לו נחום להצטרף אליו בתור עוזר צלם לצילומי טבע בסרי-לאנקה. הוא היתלמד תחת עדשתו של נחום והשאר היסטוריה. ההפקות שלו וההפקות בהן הוא שותף בעיקר עם דני מנקין מ"היי ג'וד" הפקות הן ההארי פוטר של עולם סרטי הטבע התיעודיים בתחומן. בין השמות של הסרטים של הראשון, או השני או שניהם יחד, שעשו רעש גדול '18 קילו של אהבה' של מנקין, 'הדולפין' של שניהם, 'אח שלי גיבור', 'ז'ה טם איי לאב יו טרמינל' ועוד עליהם זכו במיטב הפרסים בארץ ובעולם והוקרנו בבתי הקולנוע. את הזכויות ל"דולפין" אף רכשה דיסני ב-2013 במטרה ליצור ממנו סרט עלילתי. לעמוס נחום חברה גדולה בשם biganimals.com שעושה נפשות למען חיות המים הגדולות שניצודות וחלקן בסכנת הכחדה. הוא לוקח אנשים כדי שיוכלו לצפות בליוויתן הכחול או בכריש לבן בצורה מיקצועית ויבינו את העוצמה.
עמוס נחום "בוגר" מלחמת יום כיפור, השתתף באחד הקרבות הקשים ביותר שהתרחשו בה, ממעט לדבר ומרבה לעשות. האיש שעזב את ישראל אחרי מלחמת הכיפורים, בשנת 1975, הקדיש את חייו לטבע, לתיעוד והעלאת המודעות לפגיעה בחיות, בעיקר גדולות, ויתר על כל אלמנט 'טיבעי' אחר בחייו שלו כמו הקמת משפחה וברח מאביו השורר כדי להתמקד בטבע העולמי והשפעתו על בני האדם מהזוית שהוא בחר בה. נחום לא מהסס לזרוק לעבר ההפקה רמזים ומכוון את מנקין וניר לפגישה עם אביו כשאת הדברים שהוא מטיח בהם הם לא מהססים לשלב בסרט ומותירים את הקהל הלום.
הדברים שיונתן ניר עושה אינם מקריים או מתבססים רק על הנסיון האישי שלו. ניר בחר להעמיק בתחום הפוסט - טראומה מהצד הטיפולי המיקצועי, וחבר לאחד הפסיכולוגים הבכירים בישראל, יורם בן יהודה, כדי לכתוב פרוטוקול על תהליך היצירה של סרט דוקומנטרי על אדם פגוע, מבלי לפגוע בו, ואף להשתמש בתהליך לטיפול באדם עצמו. הפרוטוקול הופך את הקורבן למספר הסיפור בעצמו. "בפרוטוקול המלא לקחנו אנשים פגועי טראומה כדי שיעשו סרט על עצמם כולל ישיבה בחדר העריכה כשהם עושים את הבחירות בעצמם. הם אף נידרשים להיות המפיקים של הסרט ולקבל החלטות משמעותיות לגביו ובינהן: מי יהיה הקהל שלו" מספר ניר. הוא מעביר אותם שלבים כשהשלב הראשון חייב לעבור כמו בצילום תמונה והוא הפריימינג. ואם הפריים לא מספיק טוב מצלמים שוב. ריפריימינג הוא מונח מעולם הפסיכולוגיה. המצלם יודע שלמציאות אין גבולות ומתוכה הוא מחליט בכל רגע נתון מה להכניס לחיים שלו או לסרט ומה להשאיר בחוץ, או על רצפת חדר העריכה. "סוג הסרטים שאני עושה הוא כזה שבו אני מנסה לעבור עם הקהל תהליך תרפויטי. תהליך של סגירות של מעגלים, תהליך שמעורר, שמעודד אותך להסתכל גם על הכאב שלך. לגעת בו" מסביר יונתן ניר "בכל הסרטים שלי אני רוצה לצאת למסע פיזי, אבל שיש בו גם מסע פנימי. כאן נידרשנו להסביר לעמוס מה הסיפור שאנחנו רוצים לספר והוא מצידו נחשף מולנו בצורה מטורפת".
ניר מסביר שעוצמת הריפוי היא כעוצמת הכאב. הם יכולים להגיע לרמת ריפוי גבוהה ביותר בגלל שעוצמת הכאב שלהם היתה גדולה כל כך. רק אדם שחווה כאב כל כך גדול יכול להתחבר לכאב של אחרים ברמות גבוהות. במקרה של עמוס הוא התחבר לכאב של בעלי החיים והוא בחר לעסוק בבעלי חיים שנימצאים בסכנת הכחדה.
למרות שהאלמנט של חוסר הודאות מרתק את מפיקי הסרט הם מוצאים את עצמם מתכננים לפירטי פרטים את המסע לפגישה עם הדב שהם צריכים להתפלל שעמוס יצליח לפגוש בשחייה משותפת, מבלי שיהיה מחסום בינהם. על ההפקה, מן העבר השני, עם צריכים לנצח לפרטי פרטים. הצילומים נערכים במרחק של 450 ק"מ ממקום יישוב, וגם הוא כפר קטן של אינואיטים. למקום המפגש המיוחל הם מגיעים בארבעה ימי מסע ותשע טיסות, האחרונות אפילו מפחידות. אי אפשר לשכוח בורג, כי לא יהיה מהיכן להשיג והטסת הציוד הרב למקום שבו ישהו זמן קצר מפאת תנאי מזג האויר הצפויים היא מבצע צבאי כמעט.
"ואם כל זה לא מספיק" מוסיף ולא בצחוק מנקין "אחד החלקים המפחידים, מעבר למתח שבמפגש עם הדב מתחת למים והתפילה לא לראות ענן אדום עולה מתוכם הוא דוקא על היבשה בדרך לעשות את אחד הדברים הכי טיבעיים לכל אדם באשר הוא. את הדרך לבית השימוש הכי טיבעי בטבע לא עשיתי אף פעם לבד. ולא רק שתמיד היה איתי מישהו מהפחד שלא יקפוץ עלי דב, שהרי אני נמצא בטריטוריה שלהם, היא נעשתה בליווי נשק שאחז בו אינואיט מתורגל שהייתי צריך לסמוך עליו". אז לא רק טיסות במטוסים שכל רוח גורמת להם לטילטול כנפיים מפחיד, אפילו פרטים כה טריוויאלים הוסיפו למסע המרתק גם ככה את התבלינים שאת טעמם הם לא שוכחים.
הסרט 'תמונת חייו' יוקרן ביום ראשון הקרוב במסגרת פרוייקט הסינמטק שהקימה בהתנדבות הד"ר אתי ענבל במטרה להציג לקהל הישראמריקאי סרטי איכות וכדי לייצר דיאלוג פתוח עם בימאים מובילים, מפיקים, שחקנים ואנשי מקצוע מתחום הקולנוע. זו שנתו הרביעית של הפרוייקט שהוקם ב-2016. "חיפשתי רעיון לפעילות משמעותית שיקרב את הציבור היהודי והאמריקאי ואת הציבור הישראלי, ויקדם את ההערכה לתרבות ישראלית ולאנשים שמובילים בתחום. לאחר שגובש הרעיון זכיתי בתמיכה של הקהילה, של האיי אי סי, השגרירות הישראלית הג'י סי סי בטנפליי וכמובן של חברים. ההצלחה מורכבת משיתוף הפעולה הפורה שיש לי עם רב האירגונים היהודיים הגדולים בסביבה. רב המשתתפים (כ-70%) ישראלים והשאר אמריקאים. בין האורחים שהסינמטק היה גאה לארח נימנים תומר וברק הימן, חתן פרס ספיר הסופר ראובן נמדר, גידי גרינשטיין מייד קבוצת רעות ומייסד TOM ועוד.
לפני הקרנת הסרט תתקיים סדנה בהנחיית ניצן טל, צלמת ובימאית מקומית, יחד עם אתי ענבל, על יצירה ויזואלית, התנסות בתאורה ואור ככלים להעברת מסר והכל באמצעות הטלפון הנייד.
'אור ואוירה' 27 באוקטובר בין השעות 6-7:15 בערב ומיד לאחריה הקרנת הסרט 'תמונת חייו' ושיחה עם יונתן ניר.
להזמנת כרטיסים:
לסדנה: bit.ly/2nLQmqf
לסרט: bit.ly/2l7BCB8
