גנץ למד מנתניהו
הוא אולי מנסה באמת להרכיב ממשלה, אבל ברור שיו"ר כחול לבן כבר עמוק בקמפיין לבחירות הבאות. על הסיכויים לממשלת מיעוט ואיך דילגו על מי שלא רצוי ביום הולדת 70 לנתניהו | פרשנות
המעמד החגיגי של העברת המנדט למועמד כחול לבן, בני גנץ, הפך השבוע לעוד אירוע ידוע מראש על ציר הזמן הפוליטי. את המצב הסבוך שאליו נקלענו הוא לא ישנה כנראה. לא צמחה ממנו באמת תקווה לאזרחי ישראל שתהיה פה ממשלה יציבה ומתפקדת בקרוב.
מצד שני, גנץ, האיש שרק לפני תשעה חודשים נכנס למערכה נטול ניסיון פוליטי, עם מטה תקשורת מבולגן ועם לא מעט שמועות על סדקים ויצרים בפלטפורמה שהקים, סימן וי חשוב מבחינתו - לא רק כי שבר רצף של עשור שבו היה נתניהו למועמד היחיד שמקבל את המנדט ומרכיב ממשלה, אלא גם משום שבפרק הזמן הקצר הזה, הוא למד מנתניהו איך עושים את זה.
מאמצי גנץ להרכיב ממשלה הם אולי מאמצים כנים, אבל גם ברור לחלוטין שהוא עמוק בתוך קמפיין. נאום האחדות שנשא כשריבלין לצידו לא היה מיועד לאוזניהם של ליצמן, דרעי או בנט ושקד. הוא כוון לאזניהם של אזרחי ישראל, שעלולים למצוא את עצמם שוב בקלפיות. גם גנץ יודע שנכון לעכשיו, זה התסריט הריאלי ביותר. ולכן דיבר כמו בקמפיין ולא כמו אחרי קמפיין.
אם לא יהיו דרמות של ממש, 28 הימים של גנץ לא ייראו שונים משמעותית מאלו של נתניהו. מלבד אפשרות אחת: שגנץ יילך על מהלך שנראה כעת בעל סיכוי קלוש אבל לא אפסי - ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת והימנעות של ליברמן (או להיפך). זה יממש את תרחיש הבלהות של נתניהו; ממשלה שכל תכליתה להוציאו מלשכת ראש הממשלה.
בכחול לבן יש אגפים שמביעים הסתייגות נחרצת, אבל יש גם קולות אחרים שאומרים כי ממשלת מיעוט - למרות החשש - היא הזדמנות טובה לייצר נקודת פתיחה, משום שהיא לא באמת כוללת את הערבים.
לשיטתם, חברי הרשימה המשותפת יצביעו או יימנעו פעם אחת לטובת הקמתה ובכך תסתיים מעורבותם. אם יהיה אירוע בטחוני או מדיני, אומרים שם, הממשלה הזאת לא תזדקק להם ולא תסתמך על קולותיהם. בכחול לבן יש מי שמהרהרים ברצינות רבה באפשרות הזאת.
השאלה היא אם איש המפתח ליברמן - ששומר לפי שעה את הקלפים קרוב לחזה - ייתן לכך יד. אם לא - המשחק הפוליטי יגיע להכרעה, אולי, בתוספת הזמן.
מישהו ישלם את המחיר
השבוע התראיין יו"ר הקואליציה לשעבר דוד ביטן ודיבר על האפשרות שהגושים יתפוררו ב-21 יום האחרונים. דבריו התקבלו בזלזול בחלק מהמוקדים הפוליטיים, אבל בחדרים הסגורים יש מי שמודים שביטן לא רק נתן תחזית סבירה, אלא אפילו היה עדין. 21 הימים האחרונים עשויים לייצר שלל תרחישים פוליטיים, בהם לא רק התפרקות של הגושים, אלא גם התפרקות של מפלגות.
אחד התסריטים שבליכוד חוששים ממנו, כנראה בצדק, הוא שברגע שבגזרת מפלגות הימין ירגישו שנתניהו פוזל לכיוון אחדות בלעדיהם, יקדימו אותו ויקימו ממשלה עם גנץ והחרדים.
במפלגות הימין סבורים שגנץ מסוגל לבלוע את החרדים וחלק מהימין, אבל לא את נתניהו כראשון ברוטציה. המסרים שבכחול לבן משמיעים ביממה האחרונה, לפיהם גנץ יציע לנתניהו לוותר או על הבכורה ברוטציה או על הגוש, מבשרים למעשה שהתנגדותו העקרונית לשתי הנקודות האלה התפוררה.
"הציבור לא יסלח למי שיגרור אותו למערכת בחירות שלישית", אמר גנץ השבוע. הנתון הזה נבדק כל הזמן בסקרים הפנימיים של המפלגות. בכולן, אגב, לוקחים בחשבון את האפשרות שלקראת מערכה שלישית תתפתח מחאה ציבורית גדולה שתנסה לבלום שוב בחירות. במילים אחרות, ברור שאם יהיה פה סיבוב שלישי, מישהו ישלם את המחיר. הרבה תלוי באווירה שתיווצר בנקודת הזמן הזאת. זה אמנם עוד רחוק, אבל המבטים בדיוק לשם.
יום הולדת, מי זה בא
בשבועיים האחרונים מנסה נתניהו לנרמל את היחסים עם שחקני הימין שסוחבים בטן מלאה עליו. את אבי דיכטר שהוחלף בועדת החוץ והביטחון והסתובב בתחושת מרמור מינה השבוע לסגן שר הביטחון; גם ציפי חוטובלי כנראה תשודרג; עם בנט נתניהו מחמם יחסים בשיחות ופגישות אישיות; ולגדעון סער ואיילת שקד הוא לחץ השבוע יד בטקס האשכבה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר ז"ל.
אבל יש דבר אחד שהוא בכל זאת מחוץ לתחום. השבוע בתום פגישת גוש הימין הסתובבו מחוץ ללשכת נתניהו חני בלוויס ורבקה פאלוך, שתיים מנאמנות נתניהו בליכוד ובכנסת. הן הזמינו את כל הנוכחים במקום ליום הולדתו ה-70 של נתניהו. על איילת שקד, שעמדה מטרים ספורים מהן, פסחו באופן לא אלגנטי. גם על נפתלי בנט וגדעון סער (שלא נכח).
ממשלה או לא ממשלה, יש סדרים שלא משתנים.
לפנייה לכתב/ת 
