ג'וקר, גרסת בית"ר ירושלים / תוכן גולשים

35 הדקות הראשונות התאפיינו במשחק מסורבל, לא מדויק, ללא מצבים, אבל הקהל המשיך לדחוף ללא הרף ונתן עוד תצוגת עידוד יפה. כל הכבוד, זה מה שמצפים מאוהדי בית"ר, ועדיין, זה לא מובן מאליו. היציע לא איבד את הסבלנות, והאנרגיות לאט לאט חדרו גם לשחקנים, שהעבירו ממצב נמנום להילוך שלישי-רביעי. את ההילוך החמישי הם כנראה שומרים למפגש נגד מכבי חיפה בסמי עופר בעוד שבועיים - כשבתווך יש גם את המפגש נגד כפר סבא שחייב להסתיים בניצחון רביעי ברציפות של בית"ר, ובהתקבעות של הקבוצה ברביעיית הצמרת.

לוי גרסיה(צילום: עוז מועלם)

אפרופו צמרת, כיף לראות את הטבלה - עם ארבע הגדולות של הכדורגל הישראלי בראשה. עוד יותר כיף לראות את ההמונים מגיעים כל הדרך מירושלים, שבוע אחרי שבוע, ומספקים סאונד עוצמתי וחיובי (שירי השנאה OUT, מפגן תמיכה IN), שעושה לכולם טוב בלב. לשחקנים זה נותן תחושה של ביטחון, וכשמדובר במשחק חוץ, אז גם הלחץ לכבוש ומהר, לחץ שמאפיין כל משחק ביתי, לא ממש קיים, והקבוצה נראית טוב הרבה בזכות זה.

לא היה פשוט לפרוץ את המערך ההגנתי והמסוגר של אבוקסיס וחניכיו (3 בלמים, 3 קשרים אחוריים), אבל מי שעשה זאת היה שוב הג'וקר של בית"ר בחודש האחרון - לוי גרסיה. הטרינידדי עשה את זה במהירות האור, עם פעולה תכליתית, חכמה וחדה. אחרי הדיפה יפה של זובאס, שלקח כדור לא פשוט של גדי קינדה לחיבורים, גרסיה זרק את היריב (ליוייץ') בקלילות אופיינית בקצה הרחבה, ובמסירת פאלש גאונית הותיר את שלומי אזולאי במצב שבאמת קשה להחמיץ ממנו. אזולאי, שספג לא מעט אש מתחילת העונה, גם ממני (מודה ועוזב ירוחם?), מצא עצמו עומד מטר מקו השער, ועשה את הדבר הנכון עם נגיעה רכה שליטפה את הכדור בדרך לרשת של זובאס. זה לא אומר שבית"ר לא צריכה את וויליאם אגדה בינואר, אבל יש לה על מי לסמוך מהספסל, כשאזולאי ו-וארן עושים רושם של חלוצים שאפשר לסמוך עליהם במקרה הצורך, וזה חשוב לקבוצה שרוצה להיות בריאה ומאוזנת לאורך דרך ארוכה.

העוצמות של גרסיה ביציאה למתפרצות זה משהו שבאמת לא רואים כל יום בליגה שלנו. בית"ר צריכה, ונדמה שהיא עושה את זה מצוין לאחרונה, לנצל את היתרון העצום שלו על פני האיטיות היחסית של המגינים שניצבים מולו. זה אקס פקטור אמיתי בליגה שלנו. הפיזיות והמהירות יוצאי הדופן שלו, ושיתוף הפעולה שנרקם בינו לבין קונט ועלי מוחמד, יוצרים שלישייה שמאיימת להשתלט על הליגה (מרקו בלבול, ראה הוזהרת).

מי שהרשים אותי מאוד, ולא בפעם הראשונה העונה, הוא קינדה, ששוב לא הפסיק לנוע, לייצר מצבים, להניע כדור ולהיות משב רוח מרענן. אסור לשכוח את נסיבות פריחתו - לולא הפציעה של מיכאל אוחנה, סביר להניח שקינדה היה מוצא את עצמו יותר על הספסל מאשר על כר הדשא. אנדי הרצוג לא קורא את הטורים שלי, אבל כדורגל הוא מבין, ואין ספק שבסגל נבחרת ישראל קינדה ישתלב בקלות, כל עוד הוא ישמור על כושרו הנוכחי. הקשר מאשדוד הגיע על תקן שחקן רוטציה, אבל כבר ביסס את עצמו כאחד השחקנים החשובים של בית"ר, והוא עשה זאת בזכות, ולא בחסד.

ואם בשחקנים חשובים עסקינן - אי אפשר שלא להתייחס לעלי מוחמד. לפרגן כל שבוע מחדש לעלי מוחמד? כן, לא רק שזה לא נמאס, זה מתבקש. אומרים שלבית"ר אין בעל בית? תתפלאו - דווקא יש. אם קונט הוא האיש של בית"ר מאחור, וגרסיה הוא זה שנותנים לו כדור וצועקים ''דיו, דיו'', אז הניז'רי שהגעתו עוררה הרבה רעש בקיץ, הוא האיש שדרכו הכל עובר, שמנווט את ההתקפות, הורס את ניסיונות התקיפה של היריבות ותמיד תמיד שומר על יציבות. גם האופי שלו כל כך נוח ונעים, בלי הצגות, בלי מניירות ובלי טעויות מיותרות. אחריות, חוכמת משחק, קלאסה של שחקן. עלי מוחמד הוא בדיוק מסוג השחקנים שאתה רוצה בקבוצה שלך ולא ממש אוהב לפגוש מולך. השער שלו היה רק הדובדבן שבקצפת, הפרס על יכולת מעולה, על השקעה ללא חת, ועל העובדה שמאז שהגיע, מוחמד עושה את כל מה שהוא יכול כדי להרים את בית"ר רמה, בדיוק כפי שהוא בעצמו שיחק ברמה אחת מעל כולם גם בתקופות הכי קשות.

שתי ההחמצות של קונט מיותרות, מקוממות, לא מתאימות לרמות האלה. הן גם היו יכולות להסתיים בבישול, אבל הצרפתי כנראה התאהב בתחושת הכיבוש אותה חווה בשבוע שעבר, אז באופן חד פעמי, אסלח לו הפעם. אמנם בית"ר ניצחה בסופו של דבר, אבל בסיטואציה אחרת סדרת החמצות כזו לא תתקבל בשלוות נפש.

ומילה על דיוגו ורדאשקה המשופר - אחרי שהסיר את החלודה, הבלם הפורטוגלי מוכיח שהוא שחקן לא רע בכלל, שבניון ואוחנה, שניים שעברו כמה דברים בכדורגל, ידעו מה הם עושים כשהנחיתו אותו פה לפני חודשיים. אמנם זה התחיל באופן צולע, אבל עכשיו, כשהחלודה הוסרה, זה כבר רץ כמו שצריך. ורדאשקה שקט, משרה ביטחון על חבריו להגנה, לא מפחד להיכנס למאבקים והציג משחק כמעט חף מטעויות, כשהוא מתבל את הכל במסירות ארוכות וחכמות שמוציאות את הקבוצה קדימה ביעילות. יום כיפור כבר עבר, אבל אף פעם לא מאוחר לבקש סליחה מקברניטי הספינה הבית"רית, מי שאחראיים על הבאתו של ורדאשקה מסראגוסה בקיץ. אולי היינו צריכים לתת לכם קצת יותר קרדיט.

גם איתמר ניצן עשה את שלו עם עצירה נהדרת מול מוחמד גדיר באחד על אחד, במצב של 0:1 לבית"ר. זוכרים איך אחרי שניים-שלושה הפסדים קבענו ששחרור שטקוס היה טעות? בקיצור, גם אנחנו צריכים ללמוד להתאזר בסבלנות! ומילה לפרדי פלומן - קיבלת את כל הקרדיט בתחילת העונה, לא ניצלת אותו, ירדת לספסל, ועכשיו אתה מסתובב עם פרצוף זעוף. תתאפס, תתאמן קשה, תתחיל מלמטה, ותפסיק עם הפרצופים. בית"ר צריכה את הצרפתי הקיצוני חד, טוב ושמח בחזרה. כדורגל יש לו, והוא הוכיח את זה אשתקד בחדרה ובבית"ר.