קטש מזלזל בשחקנים הישראלים / תוכן גולשים

בתור אוהדים אין לנו את הזכות לבקר החלטות ומהלכים של מאמנים מקצועיים, ועוד מהשורה הראשונה. המאמן ישב, ניתח, חישב, בחן ובדק את כל הנתונים ואת היכולת של כל השחקנים והחליט מה שהחליט. מי אנחנו שנשב על הכורסה בסלון או בכיסא באולפן ונעביר ביקורת? אך ישנם מקרים יוצאי דופן. יש מקרים בהם כל זב חוטם מבין שמשהו כאן לא בסדר. ולהפך, אם אתה משקיע כל כך הרבה אנרגיות ומאמצים בשביל שהקבוצה שלך תצליח, אז למה לא לשים לב לדברים מתבקשים כל כך? אני מדבר על אי שיתופם של שחקנים ישראלים ע"י מאמן הפועל ירושלים עודד קטש.

קחו לדוגמה את טרנט לוקט. בתבוסה למכבי ת"א הוא קלע שלוש נקודות בלבד, לא מסר אסיסט ועדיין קיבל 27 דקות . בר טימור, לעומת זאת, קיבל הזדמנות של 12 דקות בלבד. כן, קפטן קבוצה שאמור לנהל את הקבוצה מעמדת הרכז ובעל יכולות מוכחות, לא מקבל קרדיט ממאמן ישראלי. עידן זלמנסון, שאמור להיות גבוה מוביל, קיבל 9 דקות, ונמרוד לוי תרם 0 נק' ב-19 דקות משחק. ככה זה כשנותנים לך לשחק רק בליגה ולא מעניקים לך הזדמנות ב"ליגה של הגדולים", במפעל של ליגת האלופות. הביטחון נפגע בהתאם. הכי מתסכל זה שמהצד השני ניתן לראות דווקא מאמן יווני שמטפח שחקני בית צעירים ומעניק להם אינספור הזדמנויות. והם מחזירים לו על כך בגדול.

עודד קטש(צילום: אורן אהרוני)

ניתן תמיד לטעון שהישראלים של ירושלים לא מוכיחים את עצמם, לא מספקים את הסחורה. אך השאלה היא מה קדם למה, זהו גלגל שלא נגמר. במשחק הקודם היה טימור ממובילי הקלעים בירושלים (זאת לאחר שלא ראה שניית פרקט במשחק שלפני כן באירופה), אך כשלא קיבל מספיק אמון מהמאמן במשחק הבא באירופה וגם עכשיו בליגה, זה בהחלט השפיע על היכולת המנטלית וממילא גם המקצועית, ואכן הוא כבר לא סיפק את הסחורה המצופה. צאו וראו מה עשה ליאור אליהו בשבוע שעבר. בגילו המופלג. אחרי שבעונה הקודמת היה נדמה כי הוא כבר בשלהי הקריירה, נתן אליהו הצגה יוצאת דופן במדי אשדוד שעוררה געגועים בבירה. מאיפה צצו לפתע היכולות האלה? האם שיתוף הפעולה עם עודד ברנדווין זה מה שנתן כאן את הקאץ'? קרדיט, קרדיט ושוב פעם קרדיט. זה מה שדרוש כאן.

וזה לא שיש כאן דרישה מיוחדת לתת לשחקנים פחות בכירים או טובים לשחק יותר, בשם הישראליות ובשם האוהדים שיותר מתחברים לקבוצה כך, וכדי לא ליצור היררכיה ומעמדות שפוגעים בקבוצה (על אף שהדברים האלה גם כן חשובים ביותר). הדרישה היא בעיקר בשם המקצועיות. מדובר בשחקנים מצוינים עם יכולות מוכחות וכישרון שאינו מוטל בספק, שפשוט מזלזלים בהם בגלל המוצא שלהם. זה נשמע מוזר אך זו המציאות. השחקנים הוכיחו את עצמם טרום עידן קטש וגם בהזדמנויות חד פעמיות בהן קטש כן נתן להם קצת צ'אנס, ובעיקר אחרי עידן קטש, כשהם עברו לקבוצות אחרות.

דווקא תמיר בלאט, שמקבל קרדיט בלתי נגמר, לא תמיד נותן את התמורה. אמנם מדובר ברכז ישראלי שמיועד לגדולות וכמות האסיסטים המכובדת שהוא מספק בכל משחק לגמרי ראויה לציון, אך לפעמים צריך לזכור שמדובר בשחקן צעיר שצריך עוד להשתפשף לפני שהוא מוביל קבוצה. שחקן שלא פעם מכריח זריקות לא אחראיות בעליל ומסיים לאחרונה באחוזים מזעזעים מהשדה. אותו דווקא היה ניתן להוריד יותר דקות לספסל, על אף החברות האישית עם קטש ועל אף העובדה שהוא בן טיפוחיו הבלעדי. גם כאן ההרגשה היא שקטש מגיע עם דעה מהבית לגבי כל שחקן ופחות משנה לו היכולת בפועל על המגרש.

על אף ההערכה המקצועית ליסודיות של קטש, יש לציין שירושלים קבוצה מצוינת בפני עצמה. לקבוצה קלעי 3 טובים, פורוורדים ברמה הכי גבוהה שיש וישראלים איכותיים שמאיישים בין היתר את עמדת הרכז ויכולים להוביל את הקבוצה. אפשר לומר באופן ודאי שמאמן שייתן יותר קרדיט ויאמין יותר בשחקנים שלו יוכל להוציא מהקבוצה המוכשרת הזו הרבה יותר. כזכור, גם העונה הקודמת החלה בהתלהבות ונגמרה במפח נפש יחסי (על אף הזכייה בגביע). כך זה כשאתה חושב לטווח הקצר ומוריד את הביטחון של השחקנים לטווח הארוך. כך זה שגם החשיבה לטווח הקצר מוטעית מיסודה והיא מגיעה מזלזול בוטה בשחקן הישראלי.