אין תקווה בעזה, יש תקווה לאוסקר: הבמאים האירים שנכנסו לרצועה
בסרט התיעודי "עזה", נציג אירלנד לאוסקר, שני במאים מתחקים אחר תושבי המקום. "רצינו אנשים רגילים. לא רצינו לעשות שום דבר פוליטי", הם אומרים בריאיון ל-ynet לרגל הגעתם ארצה לפסטיבל יאפא. אחרי שלא קיבלו אישור להביא את המשתתפים של הסרט לסאנדנס, הם גם מתכוונים להקרין אותו כסרט הפתיחה בפסטיבל קולנוע בעזה
במשך ארבע שנים אנדרו מקונל וגארי קין, שני במאים מאירלנד, נכנסו לתקופות קצרות לרצועת עזה כדי לתעד משם את חיי היומיום. הם לא רצו לעשות עוד סרט על הסכסוך הישראלי-פלסטיני עם מחסומים, מחבלים, נאומי הסתה וזעם, וצילומי הרס והפצצות. גם לא עניין אותם לעשות סרט היסטורי על המקום, עם ביקורת על מדיניות ישראל או על החמאס. במקום זאת, הם בחרו להתמקד באנשים שחיים ברצועה ובשגרת החיים שלהם. לפרויקט הסופי הם קראו בפשטות "עזה", ובסרט שאורכו כשעה וחצי הצופים נחשפים לדמויות ונופים שכמעט ולא רואים במהדורות החדשות. נהג מונית שמתקשה לפרנס את משפחתו, נגנית צ'לו צעירה שחולמת על חיים טובים יותר, ילד אופטימי שבסך הכל רוצה להיות דייג, אם שתוהה האם הייתה צריכה להביא ילדים למקום כזה וראפר פלסטיני שמוצא נחמה במילים נוקבות וכואבות, הם רק חלק מהמשתתפים.
היה קשה לשכנע התושבים להשתתף בסרט?
קין: "הבעיה הכי גדולה שלנו הייתה לשכנע אותם שהסיפור שלהם מעניין. כשניגשנו אליהם בהתחלה הם אמרו, 'מי בעולם ירצה לשמוע את מה שאנחנו עושים כל יום, זה משעמם. זה לא מרגש'. אבל זה בדיוק מה שרצינו להראות, רצינו אנשים רגילים. לא רצינו לעשות שום דבר פוליטי ולא רצינו לעשות עוד משהו שכולם כבר ראו. חשבנו שאין טעם להיכנס ולצאת משם עם אותם החומרים שכולם יוצאים מהם אז הפוקוס שלנו היה על האנשים הרגילים ועל הסיפורים שלהם. אחרי ששכנענו אותם הם היו נהדרים ושיתפו פעולה".
קין מספר שהם עדיין שומרים על קשר עם כארמה ושאר המשתתפים: "היום היא בתואר שני והיא רוצה להיות עורכת דין לזכויות אדם. אנחנו מנסים להוציא אותה מעזה בעזרת מלגות וחילופי סטודנטים בהרווארד".
בתור מי שהיו שם בפנים, מה זר מבחוץ לא יבין על עזה?
מקונל: "הייתי שם גם ב-2010 והדבר הכי בולט הוא האופן שבו אנשים מאבדים תקווה. בעבר הם חשבו שיהיה פתרון, אבל היום אתה מרגיש שאין שם תקווה. המצב ההומניטרי והכלכלי מחריף וכולם מושפעים מזה".
ניסיתם גם ללמוד את המצב מנקודת מבט ישראלית?
קין: "לשנינו היה מאוד ברור שאנחנו לא נכנסים לנרטיב של 'הוא אמר, היא אמרה'. אפשר לעשות סרט באורך של 20 שעות על נקודות המבט של שני הצדדים כי זה כל כך מורכב, אבל זה לא הסרט שרצינו לעשות. יש מספיק אנשים שרוצים לעשות סרטים כאלה, וזה בסדר גמור - יש מקום לכולם. הרגשנו שיש שני מיליון בני אדם שתקועים במקום אחד ומגיע להם שמישהו ישמיע את הקול שלהם. רצינו להראות את הסיפור של האדם הפשוט כי בקונפליקט האנשים שהכי מושפעים ממנו עוברים תהליך של דה-הומניזציה. אתה חושב על הפוליטיקה ואתה שוכח את האנשים הרגילים שמושפעים מהמצב".
הסרט הוקרן גם בפסטיבל חיפה ויוקרן כאמור בפסטיבל יאפא בנוכחות הבמאים וגם בפסטיבל 48 מ"מ. להבדיל מאמנים אחרים שמועדדים החרמות על ישראל, לקין למקונל לא היה ספק שהם צריכים להגיע לישראל. "אנחנו לגמרי רוצים להראות סרט כמו 'עזה' לאזרחים בישראל. אני מבין מוזיקאים שלא רוצים לבוא, אבל כשמדובר בסרט על המקום זה הכרחי שנעשה כמה שיותר מאמצים לבוא ולהראות אותו כאן".
כדי להיכנס לרצועה, שני הבמאים עברו תהליכים בירוקרטיים כדי לקבל כל האישורים הנדרשים, אבל את התושבים שהשתתפו ועבדו על הסרט הם התקשו להוציא מהרצועה, במקרה שסוקר גם בישראל וגם בחו"ל. כשלושה חודשים לפני פסטיבל סאנדנס החלו המאמצים להביא את פאדי חאנונה, מנהל ההפקה של הסרט בשטח, ועלי אבו-יאסין, שחקן ובמאי תיאטרון שמשתתף בסרט להקרנה ביוטה. "זה היה מאמץ מטורף ויומיומי, לא תאמיני כמה כסף וזמן השקענו בזה. שכרנו עורכי דין בלוס אנג'לס שעבדו בזה בלי הפסקה, הצוות של סאנדנס ניסה לעזור לנו וגם השגרירות האמריקנית אבל לא הצלחנו בסוף".
"הם היו אמורים לעבור במעבר רפיח שנפתח כל כמה ימים ל-200 אנשים. הם הגיעו לשם בזמן אבל לא הצליחו להיכלל בין האנשים שיצאו. גם זה מעיד על המצב - מדובר בסך הכל בשני אנשים והם ציפו וחיכו לזה המון זמן", אומר מקונל.
כתוצאה מכך, ומהעובדה המאוד לא פשוטה שבעזה אין בית קולנוע, המשתתפים והצוות של הסרט מעולם לא צפו בו. תחילה תוכנן להקרין אותו בפסטיבל לסרטי זכויות אדם שמגיע למקומות שונים בעולם אבל לא היה מספיק כסף כדי לקיים אותו ברצועה. "כל המשתתפים החליטו שהם יחכו לראות אם נצליח לגייס ספונסרים וכסף. הם יכולים לראות אותו בלפטופ כי אין בית קולנוע בעזה אבל הם לא רצו. הם אמרו שזה לא הוגן שכולם יכולים לראות את הסרט על המסך הגדול ורק הם לא. לבסוף הצלחנו לגייס את הכסף ופסטיבל "השטיח האדום לזכויות אדם" (Red Carpet Human Rights Film Festival) יפתח ב-21 בנובמבר ו'עזה' יהיה סרט הפתיחה. זה הולך להיות לילה גדול בעזה ומצופים להגיע 600 איש".
הסרט גם נבחר לייצג את אירלנד באוסקר, בפעם השישית בהיסטוריה. "זה מרגש להיבחר על ידי המדינה שלך ואנחנו גאים בזה. אנחנו לא חושבים שנהיה מועמדים בסוף כי זה ממש קשה להגיע לשם", אומר מקונל.
לכם יש תקווה לשלום?
קין: "אתה חייב לשמר איזושהי תקווה. אנחנו מגיעים ממקום שבו גם היה סכסוך גדול ואנשים רבים איבדו תקווה. אבל אז נדרש אומץ משני הצדדים ודיאלוג משני הצדדים. אני חושב שצד אחד ייקח אחריות על החלק שלו בסכסוך ואז יהיה פתרון. ראינו את זה עם האירים והבריטים ואני חושב שאנחנו רואים את זה. אם אף אחד לא לוקח אחריות על המצב אז איך אפשר לדבר על שלום?"
