ללמד ילדים את אחת השאלות החשובות
ילדים לפעמים "זורקים" משפטים לאוויר ולא חושבים על המשמעות. אבינועם הרש ניסה להבין מתלמידו למה הם לא עצרו ילד כאשר פגע בחברו, וכשקיבל יותר מפעם אחת את התשובה "לא חשבתי על זה", הבין שאנחנו בבעיה
הכול התחיל כשהייתי מחנך כיתה ו', ובכיתה שלי אחד מהתלמידים שהגיע מבית מבוסס הטיח בתלמיד אחר שלא היה יכול לקנות את מה שהוטל עליו מהרשימה שהכינה הכיתה לכבוד המסיבה. "עזוב, אני כבר אקנה. אני יודע שאין לכם בבית כסף בשביל הדבר הזה".
הייתי בהלם. התגובה שלו נראתה לי כל כך משפילה ומקוממת, עד שהייתי בטוח שמישהו מתלמידיי בכיתה ייצא לעזרתו ויעמיד את הפוגע במקומו, אבל נראה שהדברים פשוט חלפו לכולם מעל לאוזניים. לכולם חוץ מתלמיד הפגוע שהחליף צבעים, נשתתק ומאותו רגע איבד עניין בכל מה שקשור למסיבה, התכנס בתוך עצמו ורק רצה לא להיות.
אינטליגנציה רגשית
בסוף השיעור התלמיד הפוגע התכוון ללכת להפסקה, ואני עצרתי אותו. "אתה לא חושב ששכחת משהו?" הוא הסתכל עליי במבט שלא מבין מה אני רוצה ממנו. אז הסברתי לו -"יכול להיות שפגעת בחבר שלך?" הוא עדיין לא הבין. אז הסברתי לו ברחל בתך הקטנה, ואז הוא הבין.
לאחר מכן ביקשתי ממנו לעדכן את ההורים במה שהלך עכשיו ואמרתי לו שאני מצפה לשיחת טלפון מהם. הוא כמובן שכח. למחרת בבוקר לפני שבכלל התחלתי את השיעור שאלתי את הכיתה את אותה השאלה וקיבלתי את אותה התשובה. לאף אחד מהם לא היה מושג מה אני רוצה מהם. הסברתי גם להם, ואז תלמיד אחד הצביע ואמר לי בטבעיות - "האמת המורה שלא חשבנו על זה בכלל".
קראו עוד:
איך התקשורת בבית משפיעה על הילדים?
התשובה של התלמיד הזה לא נתנה לי מנוח. לא הצלחתי להבין איך תלמידים אינטליגנטים וחכמים עוד לא פיתחו את המודעות הכל כך אנושית ובסיסית הזו שקשורה לאינטליגנציה הרגשית שלהם ולסולידריות החברתית. למחרת בכיתה שאלתי את התלמידים שלי שאלה שהייתה מבחינתי שאלת מיליון הדולר - "האם רגע לפני שאתם הולכים לישון או רגע אחרי שאתם קמים, אתם מקדישים כמה דקות ביום לסוג של חשבון נפש? מחשבות על מה עשיתם היום? מה אתם יכולים להשתפר? לצמוח? להיות טובים יותר?"
כולם הסתכלו עליי בעניין רב ובמבט חושב, אבל למעט תלמיד אחד אף יד נוספת לא הורמה לאוויר. שאלתי אותו - "אתה עושה חשבון נפש?" והוא ענה לי - "כן המורה. בכל יום לפני השינה". רציתי לשאול אותו איך הוא לא חשב לדבר עם החברים שלו שפגעו בתלמיד שלנו כל כך חזק, ורגע לפני ששאלתי נזכרתי שהוא בכלל לא הגיע באותו יום.
מה כדאי ללמד ילדים על סליחה?
חישוב מסלול מחדש
הבנתי שתלמיד יכול להיות במערכת החינוך 12 שנה ובכל זאת אם הוא לא הצליח ללמוד ולא פיתחו אצלו את שריר ה"חישוב מסלול מחדש" הוא יכול לסיים אותם כמו רובוט אנושי. הוא יוכל לסיים עם בגרות נהדרת וחמש יחידות בפיזיקה, מתמטיקה ומחשבים, ובכל זאת להישאר אדם קטן אם אין לו את היכולת לעבד את הצעדים שלו, לחשוב על ההתנהלות שלו ולפתח מודעות של חשיבה ביקורתית - גם על אחרים אבל גם עצמו.
לפני כמה חודשים רעדה ורעשה כל הארץ מחרם שנעשה על תלמידה במשך שש שנים. מעבר לשאלות ולתהיות איך אפשר שזוועה חינוכית כזו תתרחש במשך שש שנים, עלתה השאלה - איפה היו כל התלמידים בכיתה? שש שנים ואף אחד לא מחשב מסלול מחדש או שואל את עצמו - אולי צריך להפסיק את ההתעללות הזו? זה הגיוני? אין הורה שלא רוצה בהצלחת ילדיו, אולם כיום הורים כבר מבינים שההצלחה היא מושג הרבה יותר עמוק ומורכב מאשר האם הילד יצליח להתקבל ל-8200 או לעשות אקזיט שיתפור לו עתיד כלכלי מזהיר.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
היום ישנם יותר ויותר בתי ספר שמבינים שהצלחה בחיים היא קודם כל הטמעת מיומנויות חברתיות וערכיות שיעזרו לילד לעצב תפיסת עולם מתחשבת ורגישה לזולת. מעבר לפסיכולוגיה החיובית, לנחישות וליכולת לדעת להתאושש ממפלות, זו המודעות התמידית של הילדים לחשב מסלול מחדש בכל יום ולבדוק האם הם הולכים בדרך הנכונה או שאולי סטו ממנה, שתבטיח שהם ייגשו לחיים מתוך מקום בריא ומדויק יותר. את היכולת הזו הם חייבים גם ללמוד מהוריהם, מהבית, מהשיחות והשאלות שהורים שואלים ומאתגרים את ילדיהם בכל יום.
הנה כמה שאלות לדוגמה:
- מה החלום שלכם?
- מהם הפחדים?
- מתי אתם מרגישים טוב עם עצמכם?
- מתי אתם מרגישים שפישלתם?
- מה לדעתכם ניתן לעשות בכדי שתתקדמו יותר?
יצא לי כבר להיתקל בתלמידים שלתדהמתי מעולם אף אחד לא שאל אותם את השאלות הללו. ילדים שגדלו להיות בני נוער שמעולם לא אתגרו את מסלול חייהם או את תפיסת עולמם. נדמה לי שהתרגיל הפשוט וקטן הזה, יוכל בתור התחלה להיות הצעד הראשון בדרך להטמעת אחד מהכלים החשובים שתוכלו להעניק לילדים שלכם: הכלי שיאפשר להם לפתח את שריר החשיבה.
הכותב הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, מחנך, חבר מערכת "הגיע זמן חינוך" ויזם חינוכי
לפנייה לכתב/ת 
