מחכים לממשלה: 176 בני נוער זרוקים ברחובות
מרים פרץ בת ה-17, שמתה ממנת יתר לאחר שהמתינה תשעה חודשים עד שיתפנה עבורה מקום במעון אינה יוצאת דופן. המעונות שמפעיל משרד הרווחה עבור נוער בסיכון מלאים לחלוטין, ועד שהמשבר הפוליטי לא ייפתר, תקציב למעונות חדשים לא נראה באופק
176 בני נוער משוטטים, מכורים לסמים, עוסקים בזנות ובעבריינות וחשופים לאלימות נמצאים כיום ברשימת ההמתנה למעונות לנוער בסיכון של משרד הרווחה, שמלאים עד אפס מקום - כך עולה מנתונים שהגיעו לידי "ידיעות אחרונות" ו-ynet. זמן ההמתנה הממוצע עומד על שבעה עד תשעה חודשים, ובינתיים הם מופקרים לגורלם, כי תקציב לבניית מעונות נוספים לא יוקצה עד שתוקם ממשלה.
סיפורה הטרגי של מרים פרץ ז"ל, נערה בת 17 מירושלים שגופתה נמצאה בשבוע שעבר לאחר שמתה ממנת-יתר של סמים, הוא דוגמה עצובה לדחיפות שבפתרון המשבר במעונות חסות הנוער.
פרץ נשלחה בצו בית משפט למעון הנעול "מסילה" שבמושב אורה ליד ירושלים, אך נאלצה להמתין תשעה חודשים עד שיתפנה מקום במעון. במהלך התקופה הזו היא הידרדרה לשימוש תכוף בסמים וברחה שוב ושוב מהבית, כפי שעשתה באותו לילה שבו מצאה את מותה בביתו של תושב בית צפאפא, מאג'ד עליאן (55). בית משפט השלום בירושלים האריך אתמול בחמישה ימים את מעצרו של עליאן, החשוד כי הדיח את פרץ להשתמש בסמים שגרמו למותה.
שמונה חודשי המתנה הם כמו 80 שנה
"בשנים האחרונות חל שינוי גדול ובתי המשפט החלו לשלוח יותר ויותר בני נוער שעברו עבירות קלות, או שנמצאים במצבים שהם על גבול העבריינות, לשיקום במעונות נעולים במקום לכלא אופק", מסבירים במשרד הרווחה.
"מספר הקטינים שבמאסר בכלא אופק ירד באופן דרסטי בשלוש השנים האחרונות, מכ-150 לכ-60. זו כמובן מגמה ברוכה, אבל היא העלתה את הביקוש למעונות הנעולים. מאחר שלא נבנו מעונות נעולים מאז שנות ה־60, והאוכלוסייה גדלה מאוד, נוצר צורך בבניית מעונות חדשים. זה נמצא בראש סדר העדיפויות של משרד הרווחה ואמור היה להיכנס לתקציב 2020, עם הקמת הממשלה החדשה. רק שעכשיו יש ממשלת מעבר".
"בחיים של נער או נערה במצוקה, שמונה חודשי המתנה הם כמו 80 שנה", אמרה אתמול ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים. "בזמן הזה עולם שלם יכול לקרוס, עד למוות. זה פשוט מחדל. אם אין תקציבים לשירותים החברתיים, יקרו עוד אסונות. יהיו עוד מרים פרץ".
גם מערך ההוסטלים הפתוחים, שהופרט בשנות ה-80, נמצא במשבר. בשנתיים האחרונות נסגרו 14 מהם, מבלי שנפתחו חדשים. לטענת משרד הרווחה ההוסטלים נסגרו עקב תפוסה חלקית וצורך לאחד מסגרות, אך לא מעט בני נוער נפלו בין הכיסאות כתוצאה מכך. אחד מהם הוא א' (16.5) מצפון הארץ, שאחרי שהשתתף בפריצה נשלח בצו בית משפט לפנימייה שיקומית במושב זיתן סמוך ללוד. העמותה שהפעילה את הפנימייה פשטה את הרגל וסגרה אותה לפני כחודש, וכל 36 הנערים בסיכון ששהו בה, רבים מהם כמו א' בחלופת מעצר, נאלצו למצוא מקומות אחרים.
א' חזר הביתה. "ההרגשה מזופתת", סיפר אביו אתמול. "הילד כבר חודש בבית. רצו לשלוח אותו למקום אחר אבל הוא לא רוצה, הוא כבר לא מאמין במערכת. הוא אומר 'זרקו אותי'. הוא חזר לאותה נקודה, ורמת הסיכון עבורו עלתה מאוד. הפסיקו באמצע התהליך. בפנימייה עטפו אותו בצורה כל כך טובה, עזרו לו. היו חסרים לו עוד 30%-40% כדי להשלים את התהליך לפי השיטה שלהם,אבל אמרו לנו שאין תקציב, אין כסף. זה כמו ללמוד לבגרויות ובאמצע סוגרים לך את בית הספר. עכשיו הוא חזר לאותו בית שבו נוצרו לו כל הבעיות. אנחנו שומרים עליו כל הזמן, אבל כמה אפשר להשפיע על ילד בן 16?".
חבר הכנסת (הבית היהודי) מוטי יוגב, שיזם דיון שהתנהל בכנסת בנושא סגירת ההוסטלים, אמר אתמול: "יש נערות ונערים שהמוסדות שעזרו להם להשתקם נסגרו בפניהם. חלק מהנערות נאלצו לחזור לבתים שפגעו בהן, ולאחרות פשוט לא נמצא מקום, מיטה או בית, והן משוטטות ברחוב, ממתינות לגבר מזדמן שיציע להן מיטה וקורת גג".
"מדובר במצב חירום שמחייב פעולות מצילות חיים, כאן ועכשיו", התריעה אתמול מנכ"לית המועצה לשלום הילד, עו"ד ורד וינדמן. "כאשר ילדים שזקוקים למסגרת טיפולית ומגינה נכנסים לרשימות המתנה במקום לאותה מסגרת, יש לכך השלכות הרות גורל שאת חלקן אי אפשר יהיה לתקן אי־פעם. כל יום שעובר מסכן את שלומם הגופני והנפשי ולעיתים אף את חייהם ממש".
לפנייה לכתב/ת 
