"העמסתי על הקיה הקטנה שלי ארגזי תותים של אבא, ומכרתי בשוקי איכרים"

מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת הדס, מראש-העין.

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

"כסף זה כמו דיאטה, שומרים כל השבוע ובסופ"ש קצת נהנים"

"הכסף לא מנהל אותנו, אין לנו אפילו חשבון בנק"

"יש אנשים שלא היו גרים פה מבחינה אידיאולוגית - אבל הם רוצים בית"

בצילום: נוי (28), איתי (28), דילן (שנה ושבעה חודשים) והכלב סקאי (בן 7).

משפחת הדס(צילום: אסי חיים)

הבית: בית פרטי עם חצר. 10,000 שקל משכנתה. נוי: "אנחנו פה חודשיים, ויש שקט, נוף פתוח ועצי פרי. החלום הישראלי. לפני זה גרנו בשוהם חמש שנים. יש לנו גם דירת שלושה חדרים שקנינו להשקעה ביהוד ב-1.5 מיליון שקל. זה היה בהנחה משמעותית לתושבי יהוד, שם נולדתי. השכירות שם זה כ-5,000 שקל בחודש".

מה אתם עושים? נוי: "אני ממשפחה של חקלאים. סבא שלי משאר ישוב וגידל תפוחים, אפרסקים, נקטרינות וכל הפירות הנשירים, ואבא שלי שיווק את התוצרת. לא פעם חוויתי את העוול שנעשה לחקלאים כשסיפקנו תוצרת מושלמת ובסוף הרשתות לא רצו לשלם. כבר בגיל 16, כשהבנתי מה קורה, החלטתי שאני רוצה לעשות שינוי".

כנערה החלטת שאת רוצה לעסוק בחקלאות? נוי: "אחרי שחווינו משבר כלכלי קשה הבנתי שאני רוצה להיות אדון לעצמי ולתת לחקלאי פלטפורמה למכירה. ההורים שלי ממש התנגדו, אבל אני עקשנית. אחרי הצבא התחלתי למכור את התוצרת של אבא שלי, שמגדל תות שדה. התותים מושלמים, ולא הבנתי למה אי אפשר לחיות מזה. הייתי מעמיסה על הקיה פיקנטו הקטנה שלי ארגזים של תותים, ויחד עם איתי היינו מוכרים בשוקי איכרים.

"בגיל 21 מצאתי חנות קטנה ביהוד בשכירות מינימלית, קראתי לה 'נוי השדה', והתחלתי למכור פירות וירקות ישירות מהחקלאים. לתת להם את מה שמגיע להם בלי כל המתווכים בדרך. האיכות מעולה כי אני בוחרת אותם מדי יום, החקלאי מרוויח, ואנחנו מתפרנסים יפה".

החקלאים זרמו איתך? נוי: "היה להם קשה לבטוח בבחורה בת 21. עד היום לא מאמינים שאני עושה את זה לבד ושאין מישהו מאחוריי, אבל אני נהנית לשבור את הסטיגמה הזו. כל אדם יכול להגשים את החזון שלו עם התמדה וכוח רצון. אסור לוותר. היום יש לנו חמישה סניפים ואתר משלוחים שעובד חזק. העסק עושה מחזור של 40 מיליון שקל בשנה. יש לנו כבר 70 עובדים וזה הולך וגדל".

למה הפירות בארץ כל כך יקרים? איתי: "היום אנשים רוצים דברים מיוחדים וזה יותר יקר. אם תקנה את הסל הבסיסי כמו פעם, לא בטוח שהמחיר שלו השתנה מאוד. למשל, הסוג הכי טוב של ענבי טלי עולים לנו כמעט 30 שקל לקילו, ואנחנו מוכרים את זה ב-40 שקל".

נוי: "אני רוצה שהחקלאי ירוויח, אז אצלי לפחות, החקלאים קובעים את המחיר ולפי זה אני מתמחרת, ולא הפוך. אני לא מציבה אולטימטום לחקלאים כמו הרשתות. המחיר יותר גבוה מהסופר, ואני לא מתביישת בזה. אני נותנת לחקלאים שאני עובדת איתם אוויר לנשימה וחיים טובים, וזה מה שמגיע להם. יכולתי לחפש את החקלאי הכי זול ולהתפשר על איכות הסחורה ואולי גם הייתי מרוויחה יותר, אבל החקלאי צריך להרוויח".

עגבנייה ישראלית או טורקית? נוי: "בחיים לא אגע בעגבנייה מטורקיה או מעזה. אין לך שום בקרה על איך מגדלים אותה ועם מה משקים. בדרך כלל את העגבניות הישראליות אפשר לזהות לפי העוקץ הירוק. ההמלצה שלי זה לשאול את הירקן".

איתי, חשבת שתהיה ירקן? "ההורים שלי התנגדו. היו בטוחים שאהיה רואה חשבון או עורך דין, אבל היום, כשהם רואים מה נהיה, הם גאים בי. זה הניצחון הקטן שלי".

מי מנהל את החשבון בבית? נוי: "אין לי מושג מה קורה שם". איתי: "אני אפילו מתדלק לה את הרכב".

חטאים קטנים? נוי: "עיצוב הבית. אני יכולה להוציא הרבה מאוד כסף על פרטי עיצוב וריהוט".

קשה לעבוד יחד? איתי: "ברור. נוי בהיריון, אז בכלל יש כל מיני עליות וירידות". נוי: "בגלל שאני כל כך בתוך העסק, אני שוכחת לפעמים שאנחנו בני זוג, וזה מלווה באמוציות. אני יכולה להתרגז ולהתעצבן ולקחת את זה הביתה ומי שסופג זה איתי".

חופשה אחרונה? איתי: "החופשות שלנו זה יומיים-שלושה. לא יכולים לקחת יותר מזה". נוי: "אבל עכשיו אנחנו עושים מעשה אמיץ וטסים לשבועיים לדרום-אפריקה כי חשוב לאיתי להראות לי איפה הוא גדל. זו ההזדמנות שלנו, כי זה לפני קטיף התותים, נגמרו החגים והפירות, ואנחנו בדיוק בתפר גם לפני הלידה".