החסד החרדי ושירת הנשים: סט הערכים של הרב פירר

סביר להניח כי לאחר שוך המים הסוערים ב"מחאת האמנים" של אירוע ההתרמה לעמותת "עזרה למרפא", תמשיך פעילות החסד של הרב אלימלך פירר שהיא מצילת נפשות כפשוטו, להתקיים כסדרה: לילות בלי שינה, טלפונים טרנס-אטלנטיים, הסדרי טיסות, ייעוץ ומענה אינסופי עם חיוך על הפנים לכל מי שיפנה, ללא משוא פנים ובוודאי שללא הדרה.

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

כמו הארגון "עזרה למרפא" שבראשותו עומד הרב פירר, מנוהלים ארגוני חסד רבים על ידי אנשים המשתייכים באופן ברור לציבור החרדי ומפעילים מערך מתנדבים שבנוי כולו על מתנדבים ומתנדבות מסורים מן הציבור הזה.

קראו עוד בערוץ היהדות : 

• "פנחס המודרני": המהלך ההלכתי של יגאל עמיר להצדקת הרצח
• יוצאים מהתיבה: האמנים שנאבקים בהדרת הנשים/ רוחמה וייס
• צופית גרנט מחפשת את אבא: "עד יום מותו לא הצלחנו לתקן את זה"
  

"עולם חסד יבנה" (תהילים) הוא לא סתם משפט יפה שתלוי על שלט בכניסה למשרדי הארגונים האלה. הוא משפט יסודי שעליו מתחנכים ילדים וילדות חרדים. הם שרים אותו, מכינים יצירות מפלסטלינה, כותבים עליו סיפורים וצוברים מדבקות ונקודות על עשיית חסד בבית ובשכונה. העולם, אומרים המחנכים וההורים שלהם, יהיה מקום טוב רק אם ייבנה על "אדני החסד".  

האתוס המכונן של אברהם אבינו, המכונה "עמוד החסד", מתפרט לכדי עשייה יומיומית. כשם שמידתו חסד, כך מידתנו חסד. בבגרותם, רבים בציבור החרדי ממשיכים את דרך החינוך הזו בתוך בתיהם, קהילותיהם ובמעגל הרחוק יותר של בניין העולם - בציבוריות הישראלית כולה. הם לא עושים את זה בשביל להיכנס ללב הקונצנזוס, ולא כדי להרוויח מזה שכר (לפחות לא בעולם הזה). לפעמים הם נדרשים גם לעבודות לא נעימות כמו הגעה לזירות אסון קשות ובשם עבודת הקודש - גם האיסטניסטיות הפרטית והרצון בנוחות נדחים הצידה.

הוא יישאר בשלו

יוזמי אירוע ההתרמה והאמרגנים אולי התכוונו לקרב את הרב פירר עוד יותר אל לב הקונצנזוס, ובנו אירוע הכי ישראלי שיש - אמנים שרים במחווה לשלמה ארצי. אבל ההכלאה הזאת בין פלטפורמה פרטית של ארגון חרדי למרחב הציבורי - יצרה "הרמה להנחתה". היא עוררה את האמנים לשפוט את היוזמה מתוך תפיסות העולם שלהם, שבהן אין סיבה עקרונית להבדיל בין אישה ששרה, רוקדת ומופיעה על הבמה, לבין גבר. בעיניהם המושג "קול באישה" הוא רק זנב אבולוציוני מהגלות. אבל בעולם של הרב פירר, ההבדל בין שירת גברים לנשים הוא מהותי, והוא מחויב להלכה עוד לפני שהוא מחויב לאמנים, ואפילו לאמנות.

צריך להכיר בכך שאותן אמונות שמתוכן פועל הרב פירר למסור נפש על קיום אימפריית החסד שלו, כרוכות באותו סט אמונות שמנחות אותו לבקש שרק זמרים גברים יעלו על הבמה לשיר בערב ההתרמה לארגון. אי אפשר לבקש ממנו לקיים רק את החלק שהציבור נהנה ממנו - זה של החסד. הם כרוכים זה בזה גם באופנים טכניים וגם מהותיים

העולם הליברלי הפלורליסטי שהאמנים המוחים רואים עצמם כבאי-כוחו, צריך להפסיק להסתכל על עצמו בעיניים דרוויניסטיות ולחשוב שהוא היצור המפותח ביותר וזה רק עניין של זמן וכוחניות עד שצורות החיים האחרות תחלופנה מן העולם - ולהכיר בכך שהוא עוד צורת חיים. חשובה, עם יתרונות וחסרונות.

הרוחות הנושבות יעשו את שלהן

באופן מהותי תפיסות ליברליות מנוגדות לכפייה על האחר, לכן שינוי לא יכול להעשות בהתנצחות. המאבק הגלוי מיותר לחלוטין, המודל של העלאה על המוקד בכיכר העיר כבר לא עובד. מה כן עובד?

במקום לחנך, תנו לאומנות לדבר(צילום : נתי אלבר)

אולי דווקא האמנות עצמה. שירים, מוזיקה, ספרות, אופנה ויחד איתם התקשורת, אירועים ציבוריים, הלכי רוח ערכיים ופילוסופים ופיתוחים טכנולוגיים. הרוחות האלו נושבות בכוחות השוק של העולם המערבי כולו ומשפיעות על כולם - גם על ארצות שאינן במערב וגם על קבוצות אתניות בתוך המערב עצמו.

כבר מאתיים שנה שהיהדות הדתית עומדת מול משבר חילונות גלוי ונסתר. התנועה קיימת ולא נדרש כוח לתווך לאף אחד את הדרך החוצה. הדרך לחילונות 2019 סלולה ונוצצת, יש לה נתיבים מתחת ומעל פני השטח. אף אחד לא יודע למה מאזין חרדי שהולך ברחוב עם אוזניות, אבל העובדה שיש טכנולוגיה כזאת - אוזניות - מאפשרת לרוחות החדשות להכנס גם לאוזניו ולפעול על ליבו אם ירצה בכך.

למרות הביטוי "אמנות או נמות", בסולם הצרכים של מסלו נמצאת האמנות מתחת לבריאות, ובסולם הערכים החרדי היא איפשהו בתחתית הסולם הרבה מתחת לעשיית חסד. גם אמן שבהפגנתיות מבטל את השתתפותו באירוע, לא יגרום לרב פירר לבטל את תפיסותיו החרדיות ההלכתיות. ומאידך גיסא, גם לא יגרום לרב לנטור לו על כך במידה ויצטרך את עזרתו ביום מן הימים, חלילה. הרוחות נושבות ועושות את שלהן בשקט ובעקביות. לטוב ולמוטב.