אל תזלזלו בכאב של הילדים
הארטיק שנפל, ההפסד במשחק או חבר שעזב גורמים לילדים לעצבות אך ההורים לפעמים מנסים לנחם, למצוא פתרונות ולעבור הלאה. איך בכל זאת כדאי לעזור לילדים ברגע של משבר?
כשאנו רואים את ילדינו עצובים, ליבנו נקרע. אנחנו רוצים לעשות הכול כדי שלא יהיו עצובים. הלוואי שיכולנו לקחת את העצב שלהם אלינו. לעיתים, סיבת העצב כל כך פשוטה לפתרון, שאנחנו לא מבינים איך הם לא רואים אותו, ורוצים להסביר להם.
ילד צעיר שהארטיק שלו נופל לרצפה יכול לפרוץ בבכי תמרורים ולסרב לכל נחמה. אפילו ארטיק אחר לא ינחם אותו. הוא רצה את הארטיק ההוא, שנפל. ילד בוגר יותר שנתקל לראשונה בכך שחבר לא רוצה לשחק איתו, לא יתעניין בכך שחבר אחר אולי רוצה. ילדה שהפסידה במשחק לא מתעניינת בכך שהיא ניצחה בחמישה משחקים קודם לכן. עכשיו היא הפסידה במשחק.
קראו עוד:
איך מלמדים את הילדים לדחות סיפוקים?
הילדים מתלוננים כל הזמן? כך תגיבו
כשהילדים גדלים ומתבגרים, הצרות משתנות. נער או נערה שנפרדים מבני זוג, או גרוע יותר, כשבני/בנות זוגם נפרדות/ים מהם, חווים את הפרידה במלוא עוצמתה. זוכרים את החוויה הראשונית הזאת של חבר שעוזב אותי? את הכאב שדומה שאין לו קץ, שממש אי אפשר להכילו?
ההורים בטוחים שאפשר להגיד להם שזאת רק האהבה הראשונה, שאכזבות רבות עוד לפניהם ושבאחד הימים ימצאו את האחד או האחת. חושבים שזאת תהיה נחמתם? כמות הדוגמאות כמעט אינסופית והמסקנה היא אחת (מנקודת המבט של הילדים כמובן) - אין נחמה. מה שהם איבדו לא ישוב לעולם.
משפטים שכדאי לומר לילדים לפחות פעם בשבוע:
אני לא אוהבת את המשפט "ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות", כי המשפט הזה מזלזל בכאב. כאב של ילד קטן ושל ילד גדול הוא אותו כאב. החוויה היא של תהום אינסופית, ולא משנה אם מדובר בכאב בעקבות בעקבות ארטיק שנפל או חברה שעזבה, אם מדובר בציון גרוע או בחצ'קון שצמח לו מעל השפה, במקום שאי אפשר לפספס.
להיות איתם בקושי
התגובה הראשונית שלנו היא להסביר ולפתור להם את הבעיה - לקנות ארטיק אחר, ללכת לחבר אחר או לתת להם לנצח במשחק. בואו נלמד משהו מהכלבים - במקום לנסות לפתור את הבעיה, בואו נהיה איתם בקושי. נחבק, ננחם ונהיה איתם בכאב. נזכור שהכאב הוא אמיתי, מהלב.
הם באמת צריכים אותנו שם, לידם. זקוקים למילה טובה, לנחמה, חיבוק וצריכים לדעת שאנחנו שם, איתם. הכי קל לפתור את הבעיות עבורם, וכולנו חוטאים בזה. היינו שם, טעינו, למדנו מהטעויות של עצמנו ועכשיו אנחנו ממש רוצים להעביר את הידע לדור הבא.
עלינו לסמוך על הילדים שלנו שהם יודעים כיצד לקבל נחמה, איך להתמודד עם הקושי ולהמשיך הלאה בדרכם. אני לא אוהבת את ההגדרה לגדול מהקושי, אבל הם לא יגדלו ללא קשיים. הקשיים הם אחד הדברים שמצמיחים אותנו.
חשוב לאפשר לילדים לפתור בעיות בעצמם, להצליח ולהיכשל, כשהם יודעים שאנחנו, הוריהם, תמיד שם - חושבים עליהם, מחבקים, אוהבים ובעיקר מאמינים בהם.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
לפעמים לטעויות שלהם יהיה מחיר. אם ילד משתולל בזמן שהוא אוכל ארטיק, יכול להיות שהארטיק ייפול. אפשר להזהיר, אבל אם קרה, כבר קרה. לא יעזור לצעוק על הילד, לא יעזור לילד, וגם לא לנו להאשים אותו ולהתפרץ עליו. עדיף לנחם ולחבק. לא תמיד נוכל לפתור את הבעיה, אבל תמיד נוכל להכיר בה, להכיר בקושי, בכאב.
כשגור נופל אמו לא גוערת בו על כך שהלך בחוסר זהירות. היא אוספת אותו בעדינות בפיה ומחזירה אותו אל אחיו הגורים.
בואו נלמד מהכלבים, נהיה שם עבור ילדינו. נחבק, ננחם ונכאב יחד איתם. הם לא זקוקים לנו כדי שנאמר להם מה הם היו אמורים לעשות או לא לעשות. הם יודעים זאת. בואו נעניק להם מתנה גדולה, מתנה חשובה לאין ערוך, מתנת הנחמה.
הכותבת היא מדריכת הורים בשיטת אדלר, מטפלת רגשית ומדריכת מטפלים בעזרת בעלי חיים
לפנייה לכתב/ת 
