מריו ועד לטביה: האוניברסיטה בארץ, הסטודנטים בחו"ל

עם ההתקדמות בטכנולוכיה יכולים סטודנטים ללמוד מרחוק, אפילו ממדינה אחרת. השבוע נפתחה שנת הלימודים באוניברסיטה הפתוחה, שבה לומדים למעלה מ-800 סטודנטים הנמצאים ומתגוררים בחו"ל.

עדי רוז'ני

גיל: 26, אוטוטו 27.

מקצוע: ביום לומדת פסיכולוגיה לתואר חד חוגי, בערב מלמדת סטודנטים יהודים עברים. בנוסף, לומדת לקעקע בזמני הפנוי.

עדי רוז'ני

איך/ למה הגעת למדינה הזו: הגעתי לברזיל בפעם הראשונה בטיול שאחרי הצבא. באתי לטייל, להשתחרר, וממש לא ציפיתי למצוא כאן את אהבת חיי. תמיד היה לי ברור שארצה מערכת יחסים עם ישראלית, אבל אז הכרתי את מרסלה, סטודנטית ברזילאית לרפואה שגרה בריו, ולהפתעתי התאהבתי. 

בהתחלה היה קשה לשמור על הקשר מרחוק, גם לא כשהמשכתי לטייל או כשחזרתי לארץ, אז עברנו לזוגיות שבה ביקרנו זו את זו לסירוגין, וכשהבנו שזה רציני דיברנו על מגורים משותפים. מרסלה לא יכלה לעבור לארץ כי היא בדיוק התחילה את התואר ולי נראה היה בלתי אפשרי לעבור לברזיל וללמוד באוניברסיטה בפורטוגזית, שבזמנו טרם ידעתי לדבר. אז גיליתי את מערך הלימודים בחו"ל של האוניברסיטה הפתוחה.

זו הייתה החתיכה החסרה בפאזל ופתרון הקסם שחיפשנו: לימודים ברמה גבוהה ובעברית. היום מרסלה ואני נשואות, פלוס כלב, כבר כמעט שלוש שנים, ואוטוטו מסיימות ללמוד - הרבה מזה באמת הודות לאפשרויות שנפתחו בפני ועם המון תמיכה מהבית.

איך זה ללמוד מרחוק? בהתחלה למדתי בעזרת קורסים מקוונים לצד סיכום ספרי הלימוד. רוב הקורסים בשלב שאני נמצאת בו עכשיו הם ללא הנחיה מקוונת, כך שיוצא שאני לומדת לבד, אבל זה בסדר - בלאו הכי תמיד הייתי מהמסכמים. את המבחנים שלי אני עושה בקונסוליה שנמצאת במדינה אחרת בתוך ברזיל, אז בעצם אני צריכה לטוס בכל פעם שיש מבחן. זה מאתגר, אבל יש בזה גם משהו מרענן. באופן כללי אולי חסרים לי קצת ההווי הסטודנטיאלי וחיי החברה שיכלו להיות לי בקורסים עם נוכחות, אבל מצד שני לכל הקורסים יש קבוצות ברשתות החברתיות, אז יוצא לי להכיר הרבה סטודנטים ואפילו לעבוד וללמוד עם חלקם.

שמעון קוטנובסקי-ליאק

גיל: 35

מקצוע: רב העיר ויו"ר הקהילה היהודית בעיר.

שמעון קוטנובסקי-ליאק

איך/ למה הגעת למדינה הזו? מיד בסיום שירותי הצבאי בישראל יצאתי לשליחות באחת הקהילות היהודיות בארה"ב, שם במשך שלוש שנים עסקתי בקהילות שונות, קבוצות לימוד ופעילויות שונות. בהמשך עשיתי זאת גם במוסקבה, כ-10 שנים. לפני קצת יותר משנה הרגשתי עם משפחתי שמיצינו את החיים ב"גלות" וכי אין יותר הרגשה של שליחות בעבודה ותיכננו לחזור לארץ.

בתהליך החזרה קרא לי רב העיר מוסקבה ונשיא ועד הרבנים של אירופה, הרב פנחס גולדשמידט, ואמר שנפתח בית כנסת חדש בלטביה במקום שבו לא היה בית כנסת מאז השואה ולמעשה לא היו שם חיים יהודיים מסודרים, ממש "סטארט-אפ" יהודי. מכיוון שכל משפחת אבי הינם מלטביה עוד מלפני המלחמה ואף לאחריה כחברי המחתרת הציונית - הרעיון ממש נגע בליבי - מעין סגירת מעגל. כיום, כשנה לאחר הפתיחה בראש השנה האחרון היו אצלינו כ 100 אנשים. הקהילה חייה ופעילה, שיעורים, תרבות, מפגשים, תפילות חגים ושבתות.

קארין גלנוס

עיר ומדינה: Montredon Labessonnié - כפר שנמצא במרחק של שעה וחצי מטולוז, צרפת

גיל: 50- בזוגיות + הכלבה שלי ששמה פילוסופיה.

מקצוע: אחות

קארין גלנוס

דור בן-ארי

עיר ומדינה: פראג, צ'כיה

מקצוע: מדריך טיולים

דור בן-ארי

איך/ למה הגעת למדינה הזו: הגעתי בהתחלה לקוריאה במסגרת תוכנית ממשלתית ללמידת השפה הקוריאנית ותואר שני בחוג להיסטוריה של קוריאה באוניברסיטה הלאומית של סיאול. זו הייתה תקופה מרתקת של הרבה חוויות ולמידה. במהלך שהותי שם פגשתי את נערת חלומותי, היום אשתי, ומשום שהיא צ'כית החלטנו להתחיל את חיי המשפחה שלנו בפראג.

בקוריאה, במקביל ללימודי הייתי גם מדריך טיולים לסיורים מיוחדים בסיאול, בעיקר עבור תיירים שעושים קונקשן ליפן, אוסטרליה ועוד מדינות רחוקות מישראל. העושר ההיסטורי לצד היופי של פראג דחפו אותי להמשיך במקצוע, אבל לא הייתי בטוח אם יהיה ביקוש לסיורים מיוחדים בעיר שלכאורה רבים מכירים. התחלתי בכתיבת בלוג היסטורי-תרבותי בפייסבוק על צ'כיה הנקרא "פראג בצבעים". הפוסטים בעמוד היו מאוד פופולריים ומהר מאוד אנשים התעניינו בטיולים שאני יכול להציע, וכיום אני מדריך במשרה מלאה.

אנה ברדניקוב

עיר ומדינה: פרייגו דה קורדובה(Priego de Córdoba), ספרד

גיל: 27

מקצוע: כיום סטודנטית במשרה מלאה, לפני המעבר לספרד, עבדתי במשרה מלאה כקלדנית שופטים בבית משפט השלום בחיפה.

אנה ברדניקוב

איך/ למה הגעת למדינה הזו: בשנת 2016, שכבר נראית רחוקה, התקבלה הודעה באחת הרשתות החברתיות מבחור עם חיוך חינני וחוש הומור משובח. התחלנו להתכתב על בסיס יום-יומי ולחלוק את החוויות היום יומיות, לגלות סודות ולהכיר אחד את השנייה בשלט רחוק. עם הזמן, הפכו השיחות לחלק בלתי נפרד מהשגרה, והחלטנו שהגיע הזמן למפגש. הוחלט שלפגישה הראשונה, הוא יגיע לישראל.

כך, בפברואר 2018 נחת בעלי לעתיד, אלחנדרו, בנמל התעופה בן גוריון. כבר מעשר דקות הראשונות הרגשתי שזה "זה". הייתה תחושה לשנינו כאילו אנחנו מכירים אחד את השנייה כבר שנים. הרגשנו שלא נרצה להיפרד יותר לעולם ושזו אהבה אמיתית. ולא טעינו, אכן בילינו שבועיים מלאים בטיולים בישראל תוך כדי שהאהבה צומחת מדי יום בליבנו.

בהמשך הקשר נפגשנו בספרד בבית משפחתו הגדולה והמחבקת. בילינו כמעט חודש במסעות ברחבי ספרד, תוך כדי שאני מכירה את המדינה השמשית והמוזיקלית ומודדת אותה כמקום מגוריי בעתיד. הגיעו ימיי האחרונים טרם הטיסה, וכבר התחלתי לחשוש... איפה הטבעת? האם התחרט לגבי האירוסין?! בערב אחד, לאחר ארוחה מלאה בכל טוב במסעדתנו האהובה, טיילנו ליד הארמון שבעירו, ובלי שצפיתי זאת, כרע ברך ואמר את המילים שכה ציפיתי לשמוע: "Quieres casarte conmigo?" (למרות שדיברנו בינינו אנגלית תמיד, כנראה מההתרגשות עבר לספרדית) ובלי היסוס השבתי "Sí" תוך כדי שהוא עונד טבעת עדינה על ידי.

דמיאן ובר

עיר ומדינה: לימה, פרו

גיל: 36

מקצוע: מורה לעברית והסטוריה של העם היהודי / מרכז לימודי העברית בבית הספר היהודי בלימה פרו

דמיאן ובר

איך /למה הגעת למדינה הזו? הגעתי ללימה לפני כשבע שנים, אחרי לא מעט תהפוכות ומעברים. נולדתי בארגנטינה ועליתי לארץ בגיל 14 עם המשפחה שלי, סיימתי בארץ את התיכון ואת השירות הצבאי שלי ויצאתי לטיול הגדול בדרום אמריקה. במהלך הטיול התאהבתי בדליה ,ארגנטינאית שגרה בלימה כל חייה בשל העבודה של אבא שלה, רב בקהילה המסורתית בלימה.

אחרי שחזרתי לארץ, החלטתי לקחת את התיק שלי ולעבור ללימה, שם גרתי כ-10 חודשים כדי להיות קרוב אליה. מהר מאוד ראיתי שאני צריך להתחיל את "החיים האמיתיים" שלי ומשם עברתי לארגנטינה. התחלתי לעבוד בבית הספר היהודי, תחילה כעוזר ספרן, ואחרי זה כתומך פדגוגי ועוזר מחנך ובהמשך הפכתי למורה ואיש חינוך. בהמשך, עברנו ללימה ועבדתי כמורה לעברית ביסודי.

למה בחרת ללמוד את התואר הזה? ההחלטה להתחיל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה קשורה לשלושה דברים מרכזיים. ב-2015 אבא שלי נפטר אחרי מלחמה ממושכת וזה שינה לי את הפרספקטיבה והראה לי שהחיים מאוד קצרים ובלתי צפויים ושאני חייב להתגבר על הפחד שהיה לי בכל בקשור ללימודים גבוהים בגיל מבוגר יחסית, ואף לעשות את זה גם קצת עבור אבא שלי, כי הוא תמיד האמין בי והיה מאוד גאה בכל מה שעשיתי.

הדבר השני קשור לכך שהפכתי לאבא ורציתי להראות לילדים שלי שאף פעם לא מאוחר להגשים חלום, לנסות להשתפר בחיים, להתגבר על הקשיים ולצאת מאזור הנוחות. אני חולם על היום שבו אוכל לעמוד על הבמה ולקבל את התואר מול הילדים שלי. הגורם השלישי קשור לתפקיד שלי כאיש חינוך, אני אוהב את העבודה שלי ומאוד חשוב לי להראות לתלמידים שלי שהדרך היא לא תמיד פשוטה אבל שחייבים להמשיך ולנסות. בהחלט לא פשוט להתחיל ללמוד בגיל 33 עם ילדים קטנים שרוצים זמן עם אבא שלהם, שהיה כל היום בעבודה או לדעת שהמאמץ הכלכלי המשפחתי יהיה מכוון ללימודים שלי על חשבון דברים אחרים כמו חופשות משפחתיות. לקראת המבחנים או העבודות כל הלוגיסטיקה של הבית נעה סביבי ומשתנה כדי לתת לי את התנאים הדרושים עבורי ללמוד ולהתרכז. בחרתי ללמוד היסטוריה עם דגש על ההיסטוריה של עם ישראל כי זה משהו שתמיד עניין אותי וגם בשל העבודה שלי, זה משהו שיכול לפתוח לי מבחינה מקצועית עוד הרבה דלתות ואפשרויות.