אחרי 17 שנה: ועדת השחרורים קיצרה את עונשו של עופר מקסימוב
פרסום ראשון: התקבלה בקשתו של יוזם מעילת הענק בבנק למסחר, שריצה 17 מ-18 השנים שנגזרו עליו. הפרקליטות מבקשת לעכב את שחרורו, ולפיכך הוא יישאר בכלא לפחות בשבוע הקרוב. בתו נואל: "אני שמחה על ההחלטה ואשמח לראות את אבא בבית"
ועדת השחרורים של הנהלת בתי המשפט אישרה הבוקר (יום ד') את בקשת השחרור המוקדם של האסיר עופר מקסימוב (54), שיזם את מעילת הענק בבנק למסחר, שריצה קרוב ל-17 שנות מאסר מתוך 18 שנגזרו עליו. פרקליטות מחוז מרכז הגישה בקשה לעיכוב ביצוע, והיא תידרש להחליט בשבוע הקרוב אם לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. אם לא תעשה כן - מקסימוב ישוחרר באמצע השבוע הבא.
הוועדה בראשות השופטת בדימוס דניאל שריזלי כתבה: "הוועדה סבורה כי האסיר הוכיח שהוא ראוי בעת הזו לשחרור מוקדם על תנאי, וכי מסוכנותו לשלום הציבור פחתה באורח המאפשר את שחרורו המוקדם".
בתו של מקסימוב, נואל, מסרה: "אני שמחה מאוד על ההחלטה של הוועדה, ואחרי כמעט 18 שנה אני אשמח לראות את אבא בבית. אני מקווה שהפרקליטות לא תערער על החלטת הוועדה. אנחנו עם הפנים קדימה. כל רצוננו כרגע הוא לחזור לחיינו הפרטיים והאישיים".
אחותו של מקסימוב, אתי אלון, שוחררה כבר ב-2016.
בסוף דצמבר 2018 דחתה
ועדת השחרורים הקודמת את בקשתו של מקסימוב לשחרור מוקדם וקבעה שעמדתה תיבחן מחדש בעוד כמה חודשים. מנגד, דעת מיעוט בוועדה סברה כי יש לשחרר אותו. מקסימוב המתין כמה חודשים ובאמצעות עורכת הדין רינת פרידמן חזר לוועדה. גם אז התנגדה הפרקליטות לשחרור המוקדם.
בהחלטת ועדת השחרורים מהשנה שעברה צוין כי "הפרשה עדיין מסבה נזקים", וכי "הכספים שנלקחו הזינו את עולם הפשיעה והשוק האפור ושינו את מפת עולם הפשע". הפרקליטות התנגדה לשחרור מוקדם של מקסימוב בן ה-53 אך קבעה כי בקשתו תעלה מחדש. בוועדה צוין אז עוד כי "מרבית הכספים לא נמצאו והפרשה טרם מוצתה".
הפרשה החלה ב-2002, אז קרס הבנק למסחר אחרי שאתי אלון הצליחה להוציא במרמה 250 מיליון שקל שזרמו להימוריו וחובותיו של אחיה. השניים נידונו ל-17 שנות מאסר, אולם למקסימוב נוספו שנה וחמישה חודשים כחלופה לקנס של שלושה מיליון שקל שאותו לא שילם.
מקסימוב נעצר במאי 2002 ברומניה, וטען שלא ידע שמקור הכסף הוא בגניבה. לדבריו, הוא החזיר את מרבית הכספים באמצעות הלוואות שנטל בשוק האפור ורווחים שהפיק בהימורים. בכתב האישום נגד מקסימוב נטען כי הוא היה זה שיזם וכיוון את המעילה, וכן זייף המחאות בנקאיות שניתנו לו על-ידי אחותו.
בפברואר 2004 הרשיע אותו בית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה בידי עובד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, עשיית שימוש במסמך מזויף ועשיית פעולה ברכוש אסור. הוא זוכה מחמת הספק מעבירה נוספת של גניבה בידי עובד.
השופט שלי טימן קבע בהכרעת הדין כי מקסימוב הוא "שקרן שמילת אמת לא יוצאת מפיו". הוא הוגדר כ"סיבה, מסובב והגורם למעילה בבנק", ובית המשפט קבע כי הוא היה המוח המפעיל מאחורי המעילה וביצע את מעשיו בקור רוח, ובין היתר השתמש בתמונת בנו כדי לסחוט את אחותו אתי.
מקסימוב נשלח תחילה ל-15 שנות מאסר, אולם לאחר ערעור המדינה נוספו לו שנתיים נוספות ועונשו נקבע על 17 שנים לפני התוספת שהמירה את תשלום הקנס.
לפנייה לכתב/ת 
