אי ספיקת לב: האבחנה והטיפולים
אי ספיקת לב אינה מחלה קלה. אנשים הסובלים ממנה אינם יכולים להשלים עם המצב ולחיות עם הסימפטומים ללא טיפול תרופתי מותאם ומעקב רפואי הדוק
באדם הבריא, הלב מספק דם לרקמות על מנת שהגוף יתפקד בצורה תקינה. אי ספיקת לב הינו מצב רפואי בו הלב אינו מספק דם במידה הנדרשת לצורכי הגוף במנוחה או במאמץ.
בזמן מאמץ, הדרישה לאספקת הדם לרקמות עולה ולכן, חלק ממטופלי אי ספיקת לב לא יסבלו מהסימפטומים המאפיינים את המחלה בזמן מנוחה אלא רק כאשר יתחילו לבצע מאמץ גופני כמו הליכה מהירה, הליכה בעלייה, טיפוס מדרגות וכדומה.
אצל כל אדם שמבצע פעילות גופנית או מאמץ עשויים להופיע סימפטומים כמו קוצר נשימה או דפיקות לב מואצות. אולם בקרב מטופלים הסובלים מאי ספיקת לב, הסימפטומים הללו יבואו לידי ביטוי בצורה חמורה וקיצונית יותר ובשלבים מוקדמים של המאמץ.
התסמינים של אי ספיקת לב משתנים על פי דרגת חומרת המחלה וכוללים בין היתר:
1. קוצר נשימה במאמץ: אחת התופעות הנפוצות ביותר במחלה. לא כל אדם עם קוצר נשימה סובל מאי ספיקת לב. לדוגמה, מעשנים, אנשים הסובלים מעודף משקל וגם כאלו שאינם פעילים גופנית עשויים לחוות קוצר נשימה בעת מאמץ ולכן בדרך כלל יש צורך בהערכת קרדיולוג, ולעיתים בבדיקות נוספות, לצורך אבחון מדויק של הגורם לתופעה.
2. כאבים בחזה: הנובעים ממחלה של כלי הדם המספקים דם ללב או מעליה בלתי תקינה בלחצים בתוך מדורי הלב כתוצאה מחוסר גמישות של שריר הלב.
3. דפיקות לב.
4. עייפות חריגה.
5. שיעול: בייחוד שיעול לילי בעת שכיבה. במקרים אלו, על פי רוב, הגבהה של ראש המיטה או פלג הגוף העליון מסייעת לקוצר הנשימה אך אינה פותרת את הבעיה.
6. נפיחות ברגליים.
הסברה הרווחת היא שאי ספיקת לב הינו מצב רפואי שבו הלב אינו מצליח להתכווץ כנדרש. אולם מחקרים רבים מצביעים על כך שבכ-50% מהמקרים – ובייחוד בקרב נשים – הבעיה אינה ביכולת ההתכווצות של הלב, אלא דווקא ביכולת ההרפיה שלו. מצב זה מכונה "אי ספיקת לב דיאסטולית". במקרים הללו ישנה ירידה ביכולת ההרפיה של החדר השמאלי בלב, מצב המגביל מילוי של החדר בין התכווצות להתכווצות ואף גורם, כאמור, לעליה בלתי תקינה בלחץ בתוך החדר השמאלי. כתוצאה מכך, תפוקת הלב עשויה להיפגע ואף עלולים להצטבר "עודפי" נוזלים בריאות, בייחוד בשעת מאמץ.
חשוב להדגיש ש"אי ספיקת לב" אינה מחלה קלה. אנשים הסובלים ממנה אינם יכולים להשלים עם המצב ולחיות עם הסימפטומים ללא טיפול תרופתי מותאם ומעקב רפואי הדוק. מדובר במחלה קטלנית העלולה להוביל לעלייה בצורך באשפוזים וטיפולים דחופים, למצבים של אי ספיקה נשימתית, הנשמה מלאכותית ולצערנו גם לתמותה.
הקשר בין אי ספיקת לב למחלת הסוכרת
אי ספיקת לב, למעשה קטלנית הרבה יותר מסוגים שונים של מחלת הסרטן. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות בקרב אוכלוסיית חולים שגילם הממוצע היה 66 הציגו תמונה עגומה לפיה כ- 20% מהחולים ימותו כתוצאה מהמחלה בפרק זמן של כשנתיים מהאבחון, על אף טיפול תרופתי מיטבי.
למעשה, אין חולה עם אי ספיקת לב שנמצא ב"מצב יציב". קיים צורך תמידי לוודא שלא חלה הידרדרות, לחפש תרופות חדשות ולשאוף באופן תמידי לשיפור המצב.
בישראל, בדומה לשאר האוכלוסייה המערבית, כ-50% מהמקרים של אי ספיקת לב נובעים ממחלת לב כלילית (מחלה קורונרית). ביתר המקרים המחלה נגרמת מסיבות אחרות כמו יתר לחץ דם וסוכרת הפוגעות בשריר הלב עצמו וביכולת התפקודית שלו.
מעבר לכך, עשויים להיות גורמים אחרים העלולים לגרום לאי ספיקת לב. כך למשל חולים אשר נחשפו בעבר לכימותרפיה לטיפול במחלת הסרטן, עלולים לסבול לאחר שנים מפגיעה בשריר הלב כתוצאה מחשיפה זו.
במצבים של יתר לחץ דם, לדוגמה, הלב נאלץ לפעול ללא הפסקה מול לחצים גבוהים ויכולת ההרפיה שלו נפגעת. כתוצאה מפעילות יתר זו, נוצרים בלב מעין צלקות קטנות בתוך השריר המכונות "פיברוזיס". בטווח הארוך צלקות אלו עלולות לפגוע באופן משמעותי בכושר ההתכווצות שלו.
במחלת הסוכרת המצב מורכב ומסוכן אף יותר. כל חלבון שנחשף בטווח הארוך לרמות סוכר גבוהות עשוי לעבור שינוי מבניים, ותפקודו בגוף עלול להיפגע. מדובר בחלבונים המשתתפים בתהליכים חשובים דוגמת מטבוליזם, הפקת אנרגיה, התמודדות עם רדיקלים חופשיים (הפוגעים בגופנו) ועוד. מעבר לכך, סוכרת ידועה כפוגעת באיברי מטרה: הלב, העיניים, הכליות, המוח וכלי הדם הקטנים, וכך נוצר למעשה 'מעגל רשע' שלם שהסוכרת היא אלמנט מרכזי מאוד בו.
בסוף שנות ה-80 הוצג לראשונה מחקר, שהראה כי סוכרת פוגעת בכלי דם. מחקרים נוספים שהגיעו בעקבותיו הראו כי ככל שנאזן טוב יותר את רמות הסוכר בגוף, כך תהיה פגיעה פחותה בכלי הדם הפריפריים, בכליות ובעיניים, אך, לרוע המזל, לא הודגמה הפחתה בתחלואה ובתמותה הלבבית כתוצאה מאיזון מיטבי של סוכרת.
בנוסף, חלק מהטיפולים בסוכרת הוכחו כמסוכנים לחולי לב ולכן בשנים האחרונות דרשו רשויות הבריאות בעולם שכל תרופה חדשה לסוכרת תוכח ראשית כבטוחה לחולי לב. אלא שאז התגלו ממצאים מפתיעים: חלק מתרופות לטיפול בסוכרת מקבוצות SGLT2i ו-GLP1a לא רק שנמצאו כבטוחות ללב, אלא הוכחו ככאלו שמיטיבות עמו. מחקר משנת 2015 מצא שהתרופה "ויקטוזה" הצליחה להקטין את הסיכון להתקפי לב, שבץ מוחי ומוות בקרב חולי לב הסובלים מסוכרת.
מחקר נוסף מאותה השנה הדגים כי התרופה "ג'רדיאנס" הפחיתה משמעותית תחלואה, אשפוזים על רקע אי ספיקת לב ותמותה בקרב חולי סוכרת הסובלים מבעיות לבביות.
הבשורות העדכניות בתחום הגיעו ממחקר שהוצג לאחרונה בכנס האיגוד הקרדיולוגי (ESC) בפריז שמצא כי התרופה "פורסיגה" המיועדת לחולי סוכרת סוג 2 הצליחה להפחית תמותה ואשפוזים כתוצאה מאי ספיקת לב גם בקרב חולים שאינם סובלים מסוכרת. על פי הממצאים, בקרב כל המשתתפים במחקר – עם וללא סוכרת סוג 2 – נרשמה הפחתה של 26% במקרי המוות או בהחמרת אי ספיקת לב.
למעשה, המחקר (שנסמך על מחקרים קודמים שמצאו כי טיפול בשלב מוקדם בתרופה מגן על הלב והכליות), הדגים כי ככל הנראה לתרופות ממשפחה זו יש אפקט ישיר על שריר הלב ללא קשר לתועלת שלהן במחלת הסוכרת. על אף שטרם הובהר המנגנון עצמו, סביר כי תוצאות אלה יובילו לשינוי ההמלצות הטיפוליות בחולי אי ספיקת לב ויאפשרו כלי טיפולי חשוב נוסף בהתמודדות עם מחלה זו.
הכותב הינו קרדיולוג בכיר, מומחה לאי ספיקת לב, מנהל המרפאה לאי ספיקת לב מתקדמת במרכז הרפואי איכילוב
לפנייה לכתב/ת 
