בבוסניה, דו-קיום מוסלמי-יהודי הוא לא סיסמה
יהודי סראייבו מציינים 200 שנה להצלתם של עשרות יהודים מכלאו של המושל העות'מני על-ידי המוסלמים. המופתי הכללי: "כאן המוסלמים והיהודים הם גוף אחד, נמשיך לשמור זה על זה כמו בעבר"
היהודים והמוסלמים של בוסניה ציינו היום (ה') את יום השנה ה-200 להצלתם של עשרות יהודים מכלאו של המושל העות'מני של בוסניה, וניצלו את ההזדמנות כדי להדגיש כי שחרור היהודים ההם על-ידי המוסלמים של סראייבו הוא דוגמה נהדרת לדו-קיום, בימים שבהם השנאה והפלגנות ברחבי העולם גוברות.
עוד חדשות מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
ההצלה ב-1819, שהתרחשה במהלך התקוממות מוסלמית, והדחתו לאחר מכן של המושל הטורקי המושחת מהמט רושדי פאשה, מצוינים כיום חג על-ידי יהודי סראייבו, והוא מכונה "פורים די סראי". המושל באותם ימים דרש כופר עצום בתמורה לכך שיחוס על חיי היהודים.
האירוע צוין בתערוכה משותפת ובוועידה שבה גוּללו האירועים ההיסטוריים וצוינו כמעט 500 שנה של דו-קיום שליו ושקט בין יהודים לשכניהם המוסלמים בבוסניה, וכך גם בין היהודים לסרבים האורתודוקסים ולקרואטים הקתולים.
"הבוסנים המוסלמים והיהודים הם גוף אחד", אמר חוסיין קבזוביץ', המופתי הכללי של בוסניה. "בתוך כל האנטישמיות והאיסלאמופוביה, שאינן מפסיקות לגדול, אנו מחדשים את הבטחנו שנישאר שכנים טובים שישגיחו זה על זה כפי שעשינו בעבר".
מ-12,000 יהודים ל-800 בלבד
המרידה המוסלמית המפורסמת של תחילת המאה ה-19 תועדה על-ידי ההיסטוריון היהודי משה בן רפאל אטיאס (שכונה גם זקי אפנדי) מסראייבו, בספרו "מגילת סראייבו" – ששמו שואב את ההשראה ממגילת אסתר ושיהודים נוהגים לקוראו בקול בפורים.
אטיאס למד איסלאם וספרות פרסית של ימי הביניים, והיה תומך נלהב של חיים משותפים בין בני הדתות השונות. המצבה שלו, שעליה כיתובים בבוסנית, בעברית ובטורקית-בכתב-ערבי, שופצה בבית העלמין היהודי של העיר לרגל חג הפורים ה-200.
"המצבה עצמה היא הוכחה לרב-תרבותיות של סראייבו", אומר אלי טאובר, סופר והיסטוריון. "הקשרים ההדוקים בין הקהילות שלנו ייחודיים. האופן שבו אנחנו מציינים את פורים גם הוא חסר תקדים ויכול לשמש דוגמה לשאר העולם".
היהודים מילאו תפקיד משמעותי בחיים התרבותיים והכלכליים של סראייבו במשך 450 שנה. אחרי שגורשו מחצי האי האיברי כשנכבש על-ידי הנוצרים הם מצאו מקלט בעיר, שהייתה אז חלק מהאימפריה העות'מנית. בימי השיא של השפעתם בעיר היו בסראייבו שמונה בתי כנסת וכ-12 אלף יהודים, אבל רובם נרצחו במלחמת העולם השנייה כשהעיר נכבשה על-ידי הנאצים. רק פחות מ-1,250 יהודים נותרו.
הקהילה היהודית הצליחה להתאושש במידת מה אחרי המלחמה, אבל ספגה מכה נוספת בימי קריסתה המדממת של יוגוסלביה והמצור על סראייבו – הארוך בהיסטוריה המודרנית. לפני מלחמת בוסניה, שהתנהלה בשנים 1995-1992, הייתה סראייבו כור-היתוך רב-אתני, שבו מסגדים, כנסיות ובתי כנסת ניצבו זה לצד זה. לאחר מכן היא הפכה למוסלמית בעיקרה, אבל כ-800 יהודים עדיין גרים בעיר ומהווים חלק חשוב מזהותה הרב-אתנית.