פרויקט הגרעין האיראני מתעורר לחיים
איראן צוברת עוצמה - וביטחון עצמי. טהרן עדיין לא ויתרה על ההתבססות בסוריה ובעיראק - ובישראל נערכים להתמודד עם טילי שיוט וכטב"מים תוקפים מכל הכיוונים. גם בתחום הגרעיני, הפעלת הצנטריפוגות החדישות השבוע תאפשר לה לפרוץ במהירות לעבר הפצצה. פרשנות
הפוליטיקה הפנימית השתלטה בשנה האחרונה לא רק על מהדורות החדשות, אלא גם על דפוסי החשיבה של רבים מאיתנו. לכן יש לא מעט המפקפקים אם האיום האיראני
וסכנת המלחמה באמת גברו בעת האחרונה, ותוהים אם זה לא ספין פוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו
שהתחבר לספין כלכלי של הרמטכ"ל ובכירי מערכת הביטחון שחולל פאניקה מיותרת בציבור.
למרבה הצער, הסימנים בשטח והחומר המודיעיני, מעידים בצורה ברורה שרמת המסוכנות והנפיצות של האיום האיראני, כמו גם ההסתברות שניכנס בחודשים הקרובים לסבב לחימה עצים נוסף בעזה, גברו מאוד לאחרונה. לכך התכוון ראש אגף המבצעים בצה"ל, האלוף אהרון חליווה, כשאמר השבוע במפגש עם בכירי האוצר ש"כל הסמנים מראים ששנת 2020, מההיבטים הביטחוניים, היא שנה עם פוטנציאל שלילי לאינטרסים של מדינת ישראל".
הניסוח קצת מפותל וקשה להבנה, אולי מפני שהאלוף חשש שיאשימו אותו בזריעת פאניקה בציבור, אבל המשמעות ברורה: בשנה הבאה כנראה שנצטרך להתמודד בדרום, ובעיקר בצפון, עם איום מסוג חדש, ועם סיטואציות ביטחוניות מאתגרות.
לא מדובר - בינתיים - באיומים אסטרטגיים על הביטחון הלאומי והפיזי של מדינת ישראל. בוודאי שגם לא איומים קיומיים. אולם התהליך האיטי של התעוררות פרויקט הנשק הגרעיני של איראן מתרדמת החורף שגזר עליו הסכם הגרעין עם המעצמות עד שדונלד טראמפ פרש ממנו, צריך להדאיג ומחייב מעקב והיערכות לאפשרות שיבשיל מהר מכפי שצפינו.
איראן מגדילה את ההימור
בתחום הלא קונבנציונלי, איראן מפרה בחודשים האחרונים בשיטתיות סעיפים שונים של הסכם הגרעין עם המעצמות. היא עושה זאת כתגובה על פרישתה של ארה"ב מן ההסכם, ובתגובה על הסנקציות שטראמפ הטיל עליה מחדש. אולם איראן לא פרשה מההסכם, וההפרות שלו עד כה היו כאלה שלא ממש קידמו את האייתוללות במרוץ לפצצה גרעינית.
אלה היו הפרות טכניות בעיקרן שאינן שוברות את הכלים, ובעיקר נועדו ללחוץ על האירופים, שעדיין דבקים בהסכם, לפצות את טהרן על אובדן הכנסות מייצוא נפט שפחתו ב-80% כתוצאה מהסנקציות. בנוסף, האיראנים יודעים שהאירופים פוחדים מהאפשרות שיפרשו או יפרו משמעותית את ההסכם, שיאלצו אותם לנקוט צעדי ענישה נגד טהרן.
כתוצאה מכך, יינזקו החברות והכלכלות האירופיות שעושות עסקים עם איראן ופועלות באזור המפרץ הפרסי. באמצעות הפרות ההסכם, האיראנים רוצים לאיים על האירופים כדי שיפעילו לחץ על טראמפ, וזה בדיוק מה שנשיא צרפת, עמנואל מקרון, עושה ללא הרף.
האירופים אמנם הבטיחו, אבל לא נותנים לאיראנים את מבוקשם. אם מפני שאינם מסוגלים, ואם מפני שאינם רוצים להתעמת עם ארה"ב. לכן האיראנים מגדילים את ההימור, ועימו את חומרת הפרות הסכם הגרעין עם המעצמות. ההימור נובע מכך שבשלב מסוים עלולה גם סבלנותם של האירופים לפקוע ואז איראן תהיה חשופה לסנקציות כלכליות גם מצד האירופים - ואולי גם מצד רוסיה.
הצנטריפוגות שיכולות להפתיע את ישראל
אבל השבוע חלה תפנית לרעה. האיראנים הודיעו שהם עוברים לשלב הרביעי של הפרות ההסכם, שבמסגרתו יזרימו את תרכובת האורניום והפלור ל-1044 הצנטריפוגות שעדיין פועלות במתקן התת-קרקעי המבוצר בפורדו, שליד העיר קום.
לפי הסכם הגרעין, לאיראנים מותר להשתמש בצנטריפוגות האלה רק למטרות מחקר אזרחי, רפואי בעיקר. הזרמת התרכובת היא פעולה שעלולה לשמש לצבירת אורניום מועשר כחומר בקיע עבור מתקן נפץ גרעיני. מהלך שכזה, במתקן מוגן יחסית מפני תקיפה, מקדמת את איראן לעבר נשק גרעיני. זהו אמנם צעד קטן והפיך, אבל מהווה התגרות בוטה במעצמות.
לא לחינם מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו התבטא בחריפות כשגינה את ההפרה האיראנית אחרי פגישה עם עמיתו הגרמני. אבל מה שחמור מזה, וצריך מאוד להדאיג אותנו, היא ההחלטה האיראנית להעשיר אורניום בצנטריפוגות החדישות מדגם 6IR-, שיכולות להעשיר אורניום במהירות של פי 10-7 יותר מאשר בצנטריפוגות מהדגמים הישנים 1IR ו- 2IR שלאיראנים מותר להשתמש בהן.
לעת עתה, מדובר רק ב-60 צנטריפוגות מהסוג החדיש, זו כמות קטנה מאוד. כדי להעשיר אורניום בכמויות גדולות, לדרגה של יותר מ-90% הדרושה לייצור פצצה גרעינית, נחוצות אלפי צנטריפוגות. אבל עצם השימוש בהן מאפשר לאיראנים לצבור ניסיון בהפעלתן, לתקן פגמים ולשפר את ביצועיהן. אז, כשתגיע השנה שאיראן תחליט לייצר פצצה גרעינית, לא יידרשו לה שנים כמו היום, אלא חודשים ואולי אף שבועות ספורים בלבד.
זו הסיבה שהסכם הגרעין עם המעצמות מתיר לאיראן להתחיל לפתח את הצנטריפוגות החדישות רק ביולי 2023. את הידע שהאיראנים יצברו בהפעלת הצנטריפוגות החדישות האלה איש לא יוכל למחוק או לקחת מהם, לכן תהליך שיפור הצנטריפוגות, בניגוד להפרות האיראנית האחרות, הוא בלתי הפיך - גם אם וושינגטון וטהרן יגיעו להסכם חדש.
יתרה מזאת, ראש סוכנות הגרעין האיראנית, עלי סאלחי, הודיע שאנשיו כבר עובדים על אב-טיפוס של צנטריפוגה חדישה ומתוחכמת עוד יותר, שמהירותה היא פי 50 ממהירות ההעשרה הנוכחית. הפרישה האמריקנית מהסכם הגרעין נתנה לאיראנים תואנה לפתוח בניסויים על הצנטריפוגות החדשות כבר עכשיו.
העובדות האלו צריכות להדאיג אותנו בישראל, ובעיקר לחייב את קהיליית המודיעין לקיים מעקב הדוק אחרי פיתוח וייצור הצנטריפוגות המהירות. אלפים בודדים יאפרו להעשיר במתקנים התת-קרקעיים אורניום במהירות ובכמויות גדולות לרמה של חומר בקיע. המשמעות היא שאנו עלולים למצוא את עצמנו מופתעים יום אחד, ולגלות שלאיראן יש כבר מתקן נפץ גרעיני, ואולי אפילו ראש קרב גרעיני.
אם נדע שאיראן מתכוונת, או פורצת לכיוון הפצצה, ישראל תצטרך לפי כל הסימנים לפעול בעוצמה, וכנראה גם לבדה לסיכול הסכנה. בכירים בוושינגטון חוזרים ואומרים שארה"ב לא תיתן לתרחיש כזה לקרות, אבל אמינותן של הכרזות אלה בעיקר כשמדובר בממשל טראמפ - כמו למשל ביחס לצפון קוריאה - היא בערבון מוגבל מאד.
כרגע, על פי ההערכות במערב, איראן נמצאת במרחק של כשנה-שנה וחצי ממתקן נפץ גרעיני ראשון. הצנטריפוגות החדשות עלולות לקצר מאוד את פרק הזמן הנדרש, ואת הזמן שיהיה לישראל לפעול.
דיוק הטילים נכשל, אך האיראנים שועטים קדימה
צריך להיערך מחדש גם בהיבט הקונבנציונלי. האיראנים ושלוחיהם מתכוונים להכניס מערכות נשק ושיטות פעולה חדשות לזירות שבהן הם "מתחככים" איתנו. יש להניח שישראל תמצא מענה לאתגרים שאיראן ושלוחיה מתכוונים להציב בפניה. אבל ההתמודדות תעלה את הסיכוי להתדרדרות למלחמה ואת הנפיצות בזירות החיכוך. כל זה מחייב היערכות חדשה ומהירה מצידה של מדינת ישראל.
איראן אמנם נכשלה בפרויקט דיוק הטילים והרקטות שבידי חיזבאללה בלבנון, ובייצור טילים ורקטות מדויקים נוספים. אילו הצליחה בפרויקט הזה, העורף הישראלי היה נתון בסכנה חמורה של מאות ואלפי טילים ורקטות מדויקים, שמערכות ההגנה מפני טילים של ישראל לא היו מסוגלות להתמודד איתן כמותית.
במקרה של מלחמה בצפון, הן היו פוגעות בדיוק רב בתשתיות הצבאיות והאזרחיות של מדינת ישראל, הורגות מאות אזרחים וגורמות נזק עצום לכלכלה ולשירותים החיוניים, ומשבשות את יכולותינו לתקוף מהאוויר ולבצע תמרון לתוך לבנון כדי לשתק את האש תלולת המסלול.
פוליטיקאי בכיר אמר לאחרונה שפרויקט דיוק הטילים משול ל"פצצת אטום קונבנציונלית" כשמדובר במדינה קטנה, צרה וארוכה כמו ישראל. זו אולי הגזמה, אבל המשמעות ברורה. לכן ישראל עשתה כל שביכולתה כדי לסכל את את הפרויקט הזה - והצליחה. אבל האיראנים וחיזבאללה לא ויתרו והם ממשיכים לנסות. גם ישראל לא מוותרת והודיעה כבר מפי ראש הממשלה בעצמו, הרמטכ"ל וקצינים אחרים, שלא תתן לפרויקט דיוק הטילים לקרות.
מכאן שאם האיראנים וחיזבאללה ימשיכו בפרויקט, זה עלול לגרום לכך שלישראל לא תהיה ברירה והיא תצטרך לתקוף בלבנון, מה שזה יגרור אותנו ואותם להסלמה רבתי שעלולה להתפתח למלחמה. המשמעות היא שצה"ל צריך כבר היום להיות מוכן וערוך למלחמה בצפון, שאולי תתפשט גם לזירה העזתית.
ישראל הצליחה לסכל גם את ההתבססות האיראנית בסוריה, ויש סימנים שהניסיונות להקים אתרי איחסון וייצור טילים גם בעיראק אינם צוברים תאוצה בינתיים. אבל בתימן, בעלי בריתם של האיראנים, החות'ים שנעזרים ביועצים איראנים ואנשי חיזבאללה לבנונים, הקימו שם בסיס ייצור, שיגור ושילוח טילים שמתחיל לאיים על דרום ישראל ועל שיט הסוחר הישראלי שעובר מאסיה דרך האוקיינוס ההודי, דרך מיצרי באב אל-מנדב לאילת ולתעלת סואץ.
החזיתות האלה נעשו גם הן מסוכנות יותר בחודשיים האחרונים, מפני שהאיראנים הפגינו יכולת גבוהה מאוד בטילי שיוט, בכטב"מים חמושים ובכטב"מים תוקפים נגד מטרות בטווחים ארוכים, והציגו פגיעות מדויקות בצורה בלתי-רגילה. השימוש המושכל שהאיראנים עשו בטילי שיוט ובכטב"מים לפגיעה במתקני ייצור הנפט הסעודיים הפתיע רבים מאוד באזור, כולל כנראה גם את האיראנים עצמם, שהגיעו למסקנה שהם מצליחים גם לייצר, גם לתכנן וגם לבצע ברמה גבוהה.
התמודדות עם טילי שיוט ועם כטב"מים גדולים תוקפים וחמושים, היא עניין יותר מסובך מאשר התמודדות עם טיל בליסטי שהמסלול שלו קבוע ולכן גם קל יותר ליירטו.
לאחרונה רמזו בכירי צה"ל שהאיראנים מתכננים מתקפת טילי שיוט וכטב"מים (שהם מטוסי קרב לכלל דבר, שנהוגים על-ידי תוכנה, טסים נמוך, ומקשים על המכ"מים לגלותם) מטוסי על ישראל בעתיד הלא רחוק. לאיום הזה ישראל צריכה להיערך בצורה שונה מכפי שהיא נערכה להתמודד עם איום הטילים והרקטות הבליסטיים.
את ההיערכות הזאת צריך להשלים במהירות לפני שהאיראנים ישלימו את ההכנות. גם אם יחליטו לנסות ולפגוע בישראל באמצעות טילי שיוט וכטב"מים תוקפים שישוגרו מעיראק, מסוריה ואפילו מתימן, אנחנו חייבים להיות מסוגלים לגלות אותם וליירט אותם בשיטות ובאמצעים חדשים יחסית.
ובכלל, צריך לציין שהתעשיות הביטחוניות האיראניות מתקדמות מאוד הן ברמת הטכנולוגיה והן באיכות המוצר, וגם המפעילים האיראנים של המערכות האלו צוברים ניסיון בסוריה ובעיראק, ובצה"ל חוששים מסגירת הפער הטכנולוגי לטובתנו שקיים כעת.
המשטר באיראן עדיין לא מפחד
למרות הסנקציות הכלכליות הנשכניות שטראמפ הטיל על טהרן, ההמונים עדיין לא פשטו על הרחובות. הכלכלה האיראנית, ובעיקר ייצוא הנפט המקומי, נפגעו קשות - והאינפלציה דוהרת. ועדיין, איראן מצליחה להחזיק מעמד כלכלית והלחץ על המשטר עדיין אינו מעורר חשש בקרב בכירי האייתוללות.
מה שכן, בטהרן מודאגים מאוד מהפגנות הצעירים בלבנון ובעיראק, והם חוששים שזה יגלוש גם אליהם. החשש מוצדק מפני שבעיראק לפחות, ההמונים הם בעיקר שיעים שמדברים בגלוי נגד איראן, אבל לעת עתה הממשלות בעיראק ובלבנון עדיין נאמנות לה.
אם נוסיף לזה את ההצלחות של החות'ים בתימן בהדיפת הקואליציה הסעודית, ואת חוסר התגובה של ארה"ב על ההתגרויות האיראניות, אפשר להגיע למסקנה שאיראן נמצאת בתקופה האחרונה במגמה של צבירת עוצמה ויוקרה אזורית ועולמית, וזה מעלה את הביטחון העצמי של המשטר שעדיין לא נענה לחיזורים של טראמפ, שמציע השכם והערב לנשיא רוחאני להיפגש עימו.
מול העוצמה הרכה שארה"ב מפעילה נגד איראן, טהרן מפעילה עוצמה קינטית, כלומר עוצמה צבאית לוחמנית, ומחכה שארה"ב תמצמץ ראשונה. אם בהשפעת האירופים ואם בהשפעת ההתגרויות שלה עצמה, שמציגות את טראמפ כנשיא חלש שאינו מסוגל להתמודד עם מעצמה מזרח תיכונית כמו איראן.
האיראנים, או לכל הפחות הנשיא רוחאני ושר החוץ זריף, רוצים אמנם לשבת לשולחן המו"מ עם ארה"ב בהנחה שיצליחו לתמרן את טראמפ כפי שעשו עם אובמה - ולייצר הסכם טוב עבורם. אבל לעת עתה, טראמפ אינו מקבל את התנאים שטהרן העמידה לפתיחת המו"מ.
האיראנים מבססים כעת את האסטרטגיה שלהם על ההנחה שטראמפ לא ייבחר מחדש, וכי עם נשיא אחר אפשר יהיה לדבר. אם טראמפ אכן ימשיך בבית הלבן - סביר להניח שייחשבו מסלול מחדש.
העימות שלנו ושל ארה"ב עם איראן עדיין לא הוכרע, ויכולות להיות בו גם תפניות לטובה. אך בינתיים רמת הנפיצות והמסוכנות שלו רק עולה, בעיקר בגלל פיתוח הצנטריפוגות והופעת טילי השיוט והכטב"מים כנשק יעיל בידי האיראנים.
לפנייה לכתב/ת 
