נעליים עליך, חמינאי: לעיראקים נמאס מאיראן
במקום את תמונות סדאם ובוש, בבגדד מכים עכשיו בנעליים את תמונות המנהיג העליון של איראן ומפקד כוח קודס. על המדרכה מציירים את דגל איראן עם צלב קרס. "האיראנים חסרי כבוד, הם מתנהגים כאילו הם מעלינו וזו המדינה שלהם. השגרירות האיראנית שולטת בממשלה". היום: עוד 6 הרוגים
בעיראק מסירים שוב את הנעליים. בשנים עברו, העיראקים נהגו להכות בנעליים שלהם את תמונותיו של הדיקטטור סדאם חוסיין, כסמל לזעם ועלבון. בשנת 2008 השליך עיתונאי עיראקי את נעליו על נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש הבן במהלך מסיבת עיתונאים כדי להביע את הזעם שלו על הפלישה האמריקנית לעיראק.
עוד חדשות מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
עכשיו המפגינים בכיכר תחריר בבגדד שוב משתמשים בנעליהם – אבל הפעם מכים בהם את תמונותיו של האייתוללה עלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן. גילויי זעם אלימים יותר נרשמו בדרום עיראק, שם שרפו מפגינים עיראקים מטות של מפלגות ומיליציות הקשורות לאיראן. בתחילת השבוע גם יידו פעילי מחאה בקבוקי תבערה על הקונסוליה האיראנית בכרבאלא.
יותר מ-260 בני אדם כבר נהרגו בהפגנות של העיראקים נגד ממשלתם בחודש האחרון. הזרז הראשי להפגנות היה המצב הכלכלי העגום והן מופנות בעיקרן נגד ההנהגה הפוליטית של עיראק, אבל הן חשפו גם את הכעס המבעבע של העיראקים על השפעתה של איראן בארצם. ההתקוממות בעיראק וההפגנות בלבנון מאיימות כעת על בעלי ברית חשובים של טהרן, וכל זה ממש בשעה שהרפובליקה האיסלאמית נתונה ללחץ עצום של סנקציות אמריקניות.
"יש חוסר כבוד", אומר חסניין עלי, בן 35, תושב העיר השיעית כרבאלא שבא להפגין בבגדד. "הם מתנהגים כאילו הם בני המדינה הזאת ואנחנו נמצאים מתחת להם. אני מרגיש כאילו שגרירות איראן שולטת בממשלה והם אלה שמדכאים את המפגינים. אני רוצה שאיראן תעזוב".
העובדה שהמפגינים העיראקים באים ברובם מאזורים שיעיים בעיראק פוגעת בניסיון של איראן להציג את עצמה כמנהיגת השיעים וכמי שפועלת יותר מכול אחד אחר למענם. השיעים, נזכיר, הם אוכלוסיית הרוב הן בעיראק והן באיראן, אבל באזורים אחרים בעולם המוסלמי הם בדרך כלל מיעוט ונתונים לעתים קרובות לקיפוח ולדיכוי.
"המצב הזה מביך מנהיגים שיעים שמקורבים לאיראן", מסביר וואת'יק אל-האשימי, פרשן מבגדד. "אחרי ההפגנות האלה איראן עשויה לאבד את עיראק על-ידי כך שתאבד את הרחוב השיעי".
דגל איראן וצלב קרס
בכיכר תחריר בבגדד הניפו מפגינים במהלך המחאה תמונות מחוקות באיקס של חמינאי ושל גנרל קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס האיראני ומי שאחראי על הפעילות הצבאית החשאית של איראן במדינות האזור. הוא גם האיש שסייע לנהל את התגובה של כוחות הביטחון והמיליציות בעיראק להפגנות של העיראקים. מפגינים נראו מכים בנעליהם כרזות הנושאות את התמונות שלו ושל חמינאי – ממש כמו שהיכו בתמונות סדאם לפני 16 שנה.
כמו בתרבויות רבות אחרות, נעליים נתפשות במדינות ערב כסמל ללכלוך, ולכן זו דרך השפלה מקובלת. בשבוע שעבר ציירו מפגינים את דגל איראן על מדרכה בבגדד והוסיפו לו צלב קרס – כך שפעילי מחאה יוכלו לדרוך עליו.
ביום ראשון בלילה השבוע טיפסו מפגינים על חומות הקונסוליה האיראנית בכרבלא לאור צמיגים בוערים, בעוד חבריהם קוראים "העם רוצה להפיל את המשטר", הסיסמה המזוהה כל כך עם ימי האביב הערבי של שנת 2011. הם ניסו להסיר את דגל איראן, הניפו את דגל עיראק ויידו פנימה בקבוקי תבערה. כוחות הביטחון פיזרו אותם בירי והרגו שלושה בני אדם ופצעו קרוב ל-20.
מפגינים רבים מאשימים את איראן ובעלות בריתה בדיכוי האלים של מפגינים בעיר בצרה בשנה שעברה ובפגיעה במפגינים שיצאו לרחובות בגל המחאה של תחילת אוקטובר השנה, אז נהרגו בתוך שבוע לפחות 150 עיראקים מאש כוחות הביטחון. צלפים ירו אז במפגינים היישר לראש ולחזה.
ההפגנות הספונטניות הללו התחדשו ב-25 באוקטובר, ובימים האחרונים הן גדלו, כשעשרות אלפים יצאו להפגין במרכז בגדד ובערים בדרום השיעי. הם חסמו כבישים ונמלים והתעמתו עם כוחות הביטחון בגשרים המובילים ל"אזור הירוק" של בגדד, שם שוכנים משרדי הממשלה ושגרירויות זרות. יותר מ-110 בני אדם נהרגו מאז חידוש ההפגנות בסוף אוקטובר.
עוד 6 הרוגים בבגדד
איראן, שהיא ועיראק ניהלו מלחמה איומה זו נגד זו בשנים 1988-1980, הפכה אחרי הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003 לכוח מתווך משמעותי בין הפלגים שם אחרי הפלת הרודן סדאם חוסיין. היא תמכה במפלגות ומיליציות שיעיות איסלאמיסטיות, ומאז אלה הכוחות הדומיננטיים בעיראק.
טהרן תמכה גם ברבות מהמיליציות ששולבו על-ידי ממשלת עיראק ב-2014 במלחמה נגד דאעש, וכך זכתה בהשפעה גדולה עוד יותר: המיליציות הללו נלחמו לצד כוחות הביטחון העיראקיים והכוחות האמריקניים כדי לחסל את ארגונו של אבו בכר אל-בגדדי, ואחרי שדאעש מוגר בשנה שעברה הפכו המיליציות הללו לכוח צבאי ופוליטי רב עוצמה המשרת את האינטרס שלה.
"עיראקים עושים קישור ישיר בין הכישלון והשחיתות של הממסד הפוליטי השיעי, הן של הפוליטיקאים והן של חלק מאנשי הדת, לבין ההתערבות האיראנית בענייניה הפנימיים של עיראק", אומרת מריה פנטפיה, מומחית לענייני עיראק ממכון Crisis Group שמושבו בבריסל. לדבריה, חל שינוי עמוק באופן שבו תופסים העיראקים את מיליציות "אל-חשד א-שעבי", וכעת רבים רואים בהן כלי דיכוי. אם הן ייצאו למבצע דיכוי נרחב יותר נגד המפגינים, היא אומרת, התגובה שיספגו תהיה קשה ביותר.
איראן מנסה בינתיים למנוע פגיעה בבריתות שלה. סולימאני נסע בסוף השבוע שעבר לנג'ף שבעיראק ונפגש עם אנשי דת שיעים בכירים. נראה שבעלי בריתה של טהרן מהמרים – אולי מקווים – שככל שיעברו השבועות והחודשים, הציבור העיראקי ייעשה יותר ויותר מתוסכל מחסימת הכבישים ומשאר השיבושים בחיי היום יום, והמחאה תדעך. סימנים לתסכול כזה כבר נרשמים.
סדאם מוחסן, תושב בגדד, אומר שהחסימה של שלושה גשרים מרכזיים בבגדד בעקבות עימותים בין מפגינים לכוחות הביטחון החריפה עוד יותר את פקקי התנועה האיומים של העיר. "סגירת שלושה כבישים פירושה סגירת חצי מבגדד", הוא אומר.
ובכל זאת, בינתיים האש והפרעות נמשכות. אתמול ירו כוחות הביטחון העיראקיים למוות בשישה מפגינים נגד הממשלה בבגדד. עוד 38 בני אדם נפצעו בעימותים ליד גשר השוהדא. זה היה היום ה-13 ברציפות של הפגנות האלפים בבירה. בדרום עיראק עשרות מפגינים שרפו צמיגים וחסמו את הכניסה לנמל אום קאסר, מונעים ממשאיות להעביר מוצרי ייבוא – רק שעות אחרי שהתנועה שם התחדשה.
לפנייה לכתב/ת 
