שי פירון על קומבינת המעורבות החברתית: "לא נבנתה תוכנית רצינית. זה כואב"
בעקבות תחקיר ynet ו"ידיעות אחרונות" על היישום הכושל של התוכנית למעורבות חברתית, אומר היוזם שלה, שר החינוך לשעבר: "מנהלים הודו בפניי שהם לא יודעים איך לעשות את זה". הוא מפנה אצבע מאשימה למשרד החינוך: "חוסר הבנה עמוק"
שר החינוך לשעבר שי פירון הגיב בחריפות לתחקיר שפורסם הבוקר (יום ב') ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" על היישום הכושל של התוכנית למעורבות חברתית בבתי הספר. כמי שיזם אותה והוציא אותה לפועל, הפנה פירון אצבע מאשימה כלפי משרד החינוך ואמר: "זה כואב לי. ההתארגנות הייתה צריכה להיות רצינית".
בתחקיר נחשפו עדויות של מנהלי בתי ספר ורכזי התוכנית, שמודים כי במקום השתתפות מעשית בפעילות לתרומה לקהילה, הם נוהגים לדווח על שעות פיקטיביות. בין הפעילויות שעליהן דיווחו: הרמת כסאות בכיתה, סיוע לאב הבית או לספרנית בית הספר וצפייה בהצגות או בסרטים. בנוסף, סיפרו בבתי הספר על לחצים שמופעלים על רכזי התוכנית מצד מנהלי בתי הספר "לעגל פינות" בדיווחי השעות של התלמידים, שכן ללא סיום מכסת השעות - לא תינתן זכאות לבגרות. לדבריהם, גם משרד החינוך נוהג לאותת לבתי הספר, וביתר שאת לקראת סוף שנת הלימודים, שניתן "להתגמש" בדיווחי השעות של התלמידים.
"מאז הבוקר קיבלתי שני סוגים של תגובות", הוסיף פירון. "מצד אחד מנהלים הזמינו אותי לראות איך התוכנית מיושמת בהצלחה, ומצד שני אלו שהודו שהיא לא מיושמת כמו שצריך. אחד מהם אמר לי: 'אני לא יודע איך לעשות את זה, זה לא המקצוע שלי. מה אני אמור לעשות?'. הסיבה לכך היא שאין לו ליווי מהמשרד ולא נוצרה תוכנית לאומית רחבה ובעלת משמעות.
"בית ספר זה סוג של מכון כושר. שיעורי מתמטיקה מאמנים את שרירי החשיבה, שיעורי ספורט מאמנים את שרירי הגוף ומעורבות חברתית אמורה לאמן את שרירי הנתינה. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד בעייתית שבה היכולת להכיל את האחר נשחקת. עשייה חברתית בתוך בית הספר היא לא פרויקט ולא תוכנית אלא חלק מתפיסת עולם שאומרת שבוגר משמעותי במאה ה-21 לא יוכל להתנהל בעולם אם לא יהיה סולידרי. מי שחושב שחינוך לעשייה חברתית מטיל עומס לא מבין חינוך. אם זה לא עובד כנראה שזה לא מספיק חשוב למישהו".
תכנית המעורבות החברתית מחייבת את תלמידי כיתות י' ב-60 שעות התנסות מעשית אישית ועוד תשע שעות של התנסות קבוצתית. תלמידי י"א מחויבים ב-30 שעות התנדבות ו-21 שעות של התנסות קבוצתית, ותלמידי י"ב מחויבים ב-26 שעות קבוצתיות. כאמור, ללא מכסת השעות הללו נשללת הזכאות לבגרות.
"ברור לחלוטין שבסופו של דבר המנהל והמורה הם לא האשמים", אומר פירון. "צריך לבנות תוכנית לאומית ולהתייחס לזה באותה רצינות שמתייחסים לחמש יחידות מתמטיקה או מיצ"ב".
- אולי מראש המטרה הייתה יומרנית מדי? אתה העמסת יותר מטלות על התלמידים דווקא בזמן הבגרויות.
"זה היה חלק מתוכנית לאומית רחבה של הורדת מספר הבגרויות, מה שלא קרה בסוף. לא הספקתי לטפל בעניין. הכל עניין של תעדוף. תוכנית המעורבות החברתית היא לא nice to have. זו תוכנית שנוצרה ונולדה מההבנה שאנחנו נמצאים בשעת פיקוח נפש. אין לי האשמה למנהל הספציפי זה או אחר. אני מבין שמבחינתו לא נבנתה תוכנית מספיק רצינית שתאפשר לו ליישם אותה. צריך להיות ברור שאני לא מצפה ממנהל בית ספר שיפתח חברת כוח אדם להשמת מתנדבים. ההתארגנות הייתה צריכה להיות הרבה יותר רצינית, וזה כואב לי מאוד. חוסר ההבנה העמוק של כמה זה חשוב כואב לי אידיאולוגית".
לפירון יש ביקורת על מדיניות המדידה של משרד החינוך, שלטענתו היא זו שמגבירה את הלחצים על הצוותים בבתי הספר. לדבריו, אחד האנשים שמזוהים עם מדיניות זו ומקדמים אותה הוא מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבואב.
"אני חושב שהוא עושה עבודה מצוינת במערכת לא רלוונטית", אומר פירון. "השיטה הדיקטטורית הזו היא לא זו שתבנה מערכת חינוך, והמדידה היא לא רלוונטית. כשבכירי מערכת החינוך מגיעים לביקור הם לא צריכים להשליט טרור נתונים. אי אפשר להתבונן על חינוך דרך טבלאות של אקסל. המצוינות חשובה, ההישגים דרמטיים, אבל יש גם את נשמת החינוך, ערכי החינוך, פיתוח אישי, הקניית כלים להעצמה אישית. זה לא קורה מספיק.
"לפעמים אני מרגיש שמישהו כאן עוסק בהכשרת תלמידים מצטיינים אבל למאה הקודמת. כולם מבינים שחלק מרכזי משיטות המדידה צריכות להשתנות. מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שלא זו בלבד שלא נפרדת משיטות המדידה הישנות אלא מגבירה אותן. מי שעושה מדידה רבה מכבה את רוח החינוך, מייצר אנשים שנאלצים לתחמן כדי להצליח, ובעיקר לא מקנה לתלמידים את מה שבאמת צריך להקנות להם".