אימו של רועי שנהרג על קורקינט: "אומרים להם 'לכו תמותו'"
רועי אברהם שרכב על קורקינט חשמלי ונהרג עמד להינשא בחודשים הקרובים לאהובתו מאוקראינה. אימו: "עוד לא קברתי את בני - והחלטתי לצאת למלחמת חורמה"
לאחר מותו של בנה רועי אברהם (25), שנפגע בתאונת קורקינט חשמלי בתל אביב, מתגייסת אימו דורית למלחמה בכלי התחבורה הזה וקוראת לקבוע לכל הפחות כללים נוקשים של חבישת קסדות: "מעלים אותם לכביש ואומרים להם 'לכו תמותו'. לצערי הרב, הבן שלי שילם את המחיר". רועי הותיר אחריו הורים, שלושה אחים וארוסה שאיתה עמד להתחתן בחודשים הקרובים.
ארוסתו האוקראינית, ששהתה לצד אהובה בבית החולים, טסה לאחר מותו חזרה לאוקראינה כדי להביא את בתה הקטנה להלוויה.
דורית אברהם סיפרה כי ביום שישי ב-22:00 יצא בנה במונית עם חבר לבר בתל אביב: "הוא לא לקח רכב כי הוא אחראי. הוא היה בן 25 והחליט לצאת להתאוורר. הוא הגיע לתל אביב, הם בילו קצת, הם קצת שתו וזה בסדר. כשהם יצאו מהבר הם ראו קורקינט ולקחו אותו כדי ללכת לאכול. לצערי הרב, אחרי רחוב או שניים פגע בו רכב פגיעה אנושה". עוד אמרה כי "הנושא של הקורקינטים צריך לבעור לכולנו בעצמות. לא עושים אכיפה נכונה, לא נותנים להם קסדות".
היא שחזרה את שיחת הטלפון שבה קיבלה את הבשורה המרה: "קיבלתי טלפון שהקפיא לי את הדם. הטלפון הזה גרם לנו כמובן לרוץ לפה, והבנו שהוא פצוע קשה. התפללתי כל הדרך שתהיה פגיעת גפיים, ואז כשהגענו קיבלנו בשורה שהוא קיבל פגיעה קשה בראש. הצוות המדהים אמר שהם קורסים מרוב פגיעות של צעירים באותו מצב. לקחתי על עצמי להיכנס למאבק הזה. נשנה אפילו משהו קטן, אם זה קסדות על קורקינטים, אלה שנמצאים בכל פינה בעיר. אנחנו כנהגים רואים את הצעירים שלא יודעים להתנהג אחרת, כי לא נותנים להם את הכלים. שילמתי מחיר כבד, הבן שלי כבר לא איתנו, ובמותו החלטתי גם לתרום את איבריו ולהציל חיים אחרים - זה לפחות נותן לי נחמה להמשיך אותו.
"אציין שוב, הוא היה זהיר, לא עשה מעשי קונדס, לא עשה שטויות על הכביש, הוא לקח מונית מהבית כדי שלא יצטרך לנהוג עם אלכוהול בדם, ובסופו של דבר זה לא עזר לו. אי אפשר להתחמק מזה. זה מגיע כמעט לכל בית בישראל. אם התופעה הזאת לא תחלוף מפה, אנחנו נראה את זה בכל בית ונשלם את המחיר. אתם לא רוצים להיות במקומי. אני עוד לא קברתי את בני - והחלטתי לצאת למלחמת חורמה. אני מבקשת מכל מי שיכול להתגייס למאבק הזה לעצור את זה. אם לא על ידי עצירת הכלי אז לתת להם מיגון. להיות בטוחים, בצורה שקולה, ללא סיכון חייהם. זה לא שווה את המחיר הכבד הזה. אני באמת לא רוצה שתהיה עוד אמא שתתמודד עם השכול הזה ועם הקושי הזה, לאבד את הילד שלה או שקרוב לה".
"הבוקר עולמי חרב", כתבה האם האבלה מוקדם יותר הבוקר. "בני הבכור הלך לעולמו לאחר שנפגע מרכב בזמן שרכב על קורקינט חשמלי. חמישה ימים היטלטלנו בין חיים ומוות ביחידה לטיפול נמרץ כללי, ואתמול נקבע מותו. בדקות אלו, בזמן שאתם קוראים את הפוסט, גופו נמצא בחדר ניתוח כדי לתרום את איבריו להצלת אחרים".
היא ספדה לבנה: "רועי היה בן 25, ילד מדהים. הוא היה איש של עבודה, הייתה לו חברה, רק התחיל את חייו, עמד לפני חתונה. יש לו בת זוג לא מהארץ. הם תכננו הכול, היא הייתה אצלנו לפני כמה ימים. הוא לקח על עצמו לגדל את הילדה הקטנה שלה ולהיות לה משפחה, הוא תכנן ילדים משלו, הוא תכנן את כל העתיד שלו והוא היה כל כך מאושר. לא יודעת אם ראיתם תמונה שלו, אבל הוא היה פשוט בשיא הפריחה שלו. הוא היה עמוד התווך, הבן הבכור שלי. חלק מהאימהות שעברו את זה ויתרו על המאבק, אני החלטתי להיאבק כדי שזה יציל עוד ילדים כמוהו, וזו מלחמה של כולם". היא קראה לראש העיר תל אביב-יפו רון חולדאי להצטרף למאבקה.
ד"ר אייל חשביה, כירורג מומחה במערך הטראומה, אמר כי בשנתיים האחרונות ניכרת עלייה ניכרת במספר הפצועים, "שברים בידיים, ברגליים, לאט-לאט אנחנו מקבלים פצועים קשים יותר שמתאפיינים בפציעות ראש, צוואר. בחודשים האחרונים קיבלנו פציעות חמורות, תאונות דרכים של קורקינטים שמתאפיינות בפציעות ראש קשות, חדר הטראומה שלנו לא ראה את הפצועים האלה. בחודשים האחרונים אנחנו מקבלים אותם לחדר הטראומה, חלקם עם רמות אלכוהול גבוהות בדם, רוכבים בלי קסדות, ניידות לטיפול נמרץ מגיעות עם מטופלים מונשמים. המספרים מדאיגים אותנו. לכן אני ממליץ, כמומחה בטראומה, לנסות למגן או להוריד את החשיפה הזאת של רוכבים צעירים לא מנוסים, שהולכים ומגיעים אלינו במצבים יותר ויותר מסכני חיים".
ד"ר אורן תבור, מומחה לרפואה דחופה באיכילוב, אמר כי "הגיל המינימלי חייב להיות 16. אסור לנהוג על הדברים האלה לפני גיל 16. היה לנו ילד בן 13 שהגיע לטראומה. ראינו ילד שהתנפץ על השמשה, השמשה שבורה, הקסדה שבורה אבל הילד בסדר".
מנהל בית החולים איכילוב, פרופ' רוני גמזו, מסר בעקבות המקרה: "מדובר בטירוף מערכות מוחלט. כאן באיכילוב אנחנו רואים זינוק אדיר במספר הפצועים שמגיעים מדי יום לבית החולים במצבי פציעה שונים, כולל מוות, ולצערנו זה הפך לשגרה יומיומית כאן בבית החולים. סוגית הקורקינטים החשמליים אינה מוסדרת, ומופקרת על ידי הרשויות וגורמי האכיפה ללא שום נוהלים ברורים ואמצעי הגנה, ובינתיים לעוד משפחות חרב עולמן מדי יום. אני קורא למקבלי ההחלטות לשים סוף להפקרות המזעזעת הזו ולמנוע כבר מוות נוסף".
לפנייה לכתב/ת 
