מה שר החקלאות החדש יצטרך לתקן?

שר החקלאות, אורי אריאל, הודיע השבוע על התפטרותו, ואנחת הרווחה שנשמעה חצתה מגזרים. חקלאים, אנשי סביבה, ארגוני חברה אזרחית ופעילי בעלי חיים, רובם ככולם הסכימו שנושאים מרכזיים שעליהם אמון משרד החקלאות, הופקרו בשנים האחרונות.

ראש הממשלה נתניהו עם השר היוצא אורי אריאל(צילום: אלכס קולומויסקי)

כניסתו של שר חדש לתפקיד יכולה וצריכה להיות הזדמנות לערוך שינוי מאסיבי, ודאי בתקופה שבה נשקפים איומים רבים לחקלאות הישראלית, כמו משבר האקלים והשפעותיו על הביטחון התזונתי, שאלות של ייבוא תוצרת חקלאית אל מול גידול מקומי ושחיקת אופייה של ישראל כמדינה שדואגת לרווחת החקלאים ולמורשת החקלאית שלה.

על השר הנכנס יהיה להוביל חזון, שיצמח מתוך התייחסות רחבה יותר - לא עוד תפיסה של האינטרס החקלאי כאינטרס צר, אלא הסתכלות כוללת על האתגרים המונחים לפתחו של המשרד, לרבות התחומים המשיקים לסוגיות החקלאיות, כגון ההיבטים הבריאותיים והסביבתיים.

חשוב להדגיש בהקשר זה, כי בשנים האחרונות ארגוני הסביבה והחקלאים כבר אינם נמצאים משני עברי המתרס. הם רואים עין בעין עניינים רבים, ובעיקר את החשיבות של שמירה על החקלאים הישראלים ועל התוצרת החקלאית הישראלית, וזאת מתוך השקפה ערכית-תרבותית משותפת, והסכמה הדדית כי ישראל תהיה חייבת להסתמך על עצמה על מנת לספק ביטחון תזונתי לאזרחיה. פועל יוצא מכך הוא הקפדה על תוצרת איכותית ובריאה, אשר על מנת להבטיח את טיבה, נדרש להגביר את הפיקוח על היבולים, לשנות רגולציה, להעניק תמיכות ותמריצים לחקלאים ולהגן על בריאות העובדים בחקלאות.

עו"ד טלי גרנות(צילום: עומר פרידמן)

ישראל היא שיאנית בצריכת פירות וירקות, במיוחד על ידי ילדים - נתון מבורך בפני עצמו. אבל כדי שאפשר יהיה להמשיך לעודד אכילת תוצרת חקלאית ללא חשש יש לשים דגש על המשך הגידול העצמאי בישראל, ולא להסתמך על יבוא, להבטיח את איכותה של התוצרת הנצרכת על ידי הציבור ולא לוותר על סטנדרטים גבוהים של בקרה והפחתת הימצאות מזהמים וחומרי הדברה במזון.

כך למשל, בתחום ההדברה החקלאית נדרש בראש ובראשונה לקדם תוכנית לאומית להסדרה וצמצום השימוש בחומרי הדברה, הבטחה שהושמעה בקול תרועה רמה כבר ב-2016, נכנסה לתוכנית העבודה של המשרד לאותה שנה, אך התפוגגה באורח פלא. על תוכנית זו להציב יעדים שאפתניים, כגון הורדת שיעור החריגות של שאריות חומרי הדברה בפירות וירקות, העומד כיום על כ-11%.

לצד זאת נדרש לקיים שיתופי פעולה הדוקים עם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר: תוכניות ניטור ודיגום של תוצרת חקלאית המשותפות למשרד החקלאות והבריאות, רישום משותף של חומרים אלו והצבת אמות מידה ברורות לאיסור על שימוש בחומרי הדברה מסוכנים, שמגיעים אל המזון ומי השתייה שלנו.

בנוסף, יש לחייב הכשרה ורישוי של מדבירים חקלאים, אשר מורשים היום להשתמש בחומרים מסוכנים ללא רישיון, ויש לקדם מדיניות של עקיבות אחר התוצרת: מעקב אחר כלל שלבי הייצור והשיווק - מהשדה ועד לצלחת - דרישה בסיסית והכרחית לשם פיקוח אחר תקינות התוצרת.

כל אלו מצריכים אמנם שינוי רגולציה, וייתכן שגם הכבדה מסוימת על החקלאים. בשביל לפצות על כך, מן הראוי להעניק לחקלאים תמיכות שיסייעו להם במעבר לשיטות הדברה ידידותיות יותר ולהפחתת השימוש בחומרי המסוכנים. ניתן להשתמש לצורך כך בכלים רגולטורים כמו הליכי רישום מקוצרים לרישום חומרים שאינם מזיקים, מתן תמריצים כלכליים, קידום מחקר ועוד. את כל אלו יש לעשות בשקיפות מרבית - הן כלפי החקלאים והן כלפי הציבור בכללותו.

בראש ובראשונה נדרש לשנות את סדרי העדיפויות, ונדרש חזון. כניסתו של שר חדש לתפקיד הכל- כך חשוב הזה, מעוררת תקווה, כי יש סיכוי לשינוי.

עו"ד טלי גרנות ראש תחום כימיקלים ובריאות ב"אדם טבע ודין". בשבוע הבא תתקיים ועידת משפט וסביבה של "אדם טבע ודין" בשיתוף עם הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן.