מכירים את זה שאתם קונים מוצר חדש, נרגשים ממנו ונהנים ממנו אבל מהר מאוד הוא הופך לעוד משהו שתופס מקום בבית ומעלה אבק? האוהל שקניתם לקמפינג, המזרון המתנפח שקניתם לרגל ביקורה של הדודה מישראל, מכונת ברד ביתית שרכשתם בבלאק פריידי ברגע של חולשה, או אפילו משקפי מציאות מדומה שהייתם חייבים לנסות?

מצד שני, כמה פעמים מצאתם את עצמכם נואשים למקדחה, שואב אבק, או אפילו לכסא מתקפל נוסף לאירוח, וממש לא רציתם לקנות במיוחד?

הסירו דאגה מליבכם. TULU- מיזם ישראלי חדשני לציוד שיתופי לבניינים מבטיח לפתור את כל אלו.

"הרעיון הוא שכל דייר בבניין יוריד את האפליקציה שלנו, ויוכל ליהנות מגישה למוצרים שהחברה מספקת בצורה פשוטה, נגישה, ובמחירים נוחים", מסבירה לנו שמר, ועוד אומרת: "אנחנו מספקים מוצרים ברמה גבוהה שהדייר הבודד אולי לא היה רוכש לעצמו, מעדכנים כל העת את מלאי הציוד, וגם דואגים לבלאי ולתיקונים".

טולו. ציוד שיתופי

בכדי להסביר את הרעיון של המיזם בצורה הטובה ביותר ניקח את שואב האבק של דייסון כמשל: מי מאיתנו לא היה רוצה להתחדש בשואב אבק משוכלל? כנראה שרובנו. אלא ששואב אבק כזה עולה כמה מאות דולרים, והוא כמובן, כמו מוצרים אחרים, מתקלקל, תופס מקום, וצובר בלאי עם הזמן. במקום לרכוש שואב כזה באופן פרטני ממיטב כספנו, נוכל לשכור אותו לשימושינו האישי בתעריף של כמה דולרים בודדים לחצי שעה. כעת, באפשרותנו גם להשתמש במוצר בו חשקנו, גם הוצאנו על השימוש בו סכום כסף נמוך, וגם אנו חוסכים במקום בביתנו לצורך האחסון שלו.

שמר, שעברה לעיר הגדולה בעקבות המיזם, משתפת: "הגעתי לניו יורק עם מזוודה אחת. הלוואי שהיה לי סידור כזה בבניין שלי. יש היום דור חדש של שוכרים צעירים, כמוני, שמעדיף את הרעיון של גישה מאשר בעלות". היא מספרת שלפני פחות מתשעה חודשים הם עוד החלו בפיילוט ברחוב שלומציון בתל אביב: "רצינו לראות איך אנשים מתנהגים סביב הרעיון שלנו. בבניין הראשון, עברתי מדלת לדלת וביקשתי מהשכנים להשתמש במוצרים ולשמוע את חוות דעתם. עשינו תכנון מהיר של החלל שבו איפסנו את המוצרים - המקלט של הבניין - ובמקביל פיתחנו ממשק בסיסי שיאפשר לקחת את המוצרים, שהיו נעולים במנעולי קומבינציה. הכל היה מאוד חלוצי. הדיירים, לשמחתנו, התחילו די מהר להשתמש באופן קבוע ולהפוך את הציוד השיתופי להרגל בחיי היום-יום שלהם. התחלנו ממכונת כביסה משותפת וממוצרים יותר בסיסיים, ולאט לאט הבנו שמדובר פה בשוק ענק. למדנו מה המשתמשים היו רוצים שיהיה להם נגיש בבניין ואיך הם מגיבים לתהליך הזה של השכרת ציוד, וככה הבנו כיצד להנגיש את הרעיון הזה יותר ויותר".  

תקופת הסיילים מתקרבת בצעדי ענק: 'יום שישי השחור', 'יום הרווקים הסיני', 'סייבר מנדאיי' והיד עוד נטויה. האם אנחנו באמת צריכים לרכוש עוד ועוד מוצרים? "אנחנו מאמינים שיש דרך להפחית את הצריכה המוגזמת שהגענו אליה. גודל הדירה הממוצעת בעיר הולך וקטן מדי ושנה ובוא בעת כמות החפצים שלנו הולכת וגדלה. המטרה היא לא "להתמסכן", אלא לצרוך בצורה חכמה ומינימלית", מסבירה יעל. "נחשפתי למינימליזם לפני חמש שנים לאחר שחזרתי מטיול ארוך בספרד עם תיק על הגב. הבנתי כמה מהדברים שיש לי בחיים אני לא באמת צריכה. אחר כך עברתי לפריז וגרתי שם בדירה נורא קטנה, מה שהוביל אותי ללמוד רבות על הנושא. מטרת המינימליזם היא לא סגפנות, אלא למצוא את הדרך לשפע בדרכים אחרות, וכן - גם לשמור על כדור הארץ. במקום שכל אחד ואחת מאיתנו ישלמו על נדל"ן לכל פריט שנמצא באחסון בדירה ומעלה אבק, במיוחד בניו יורק, שמטר רבוע פה הוא כל כך יקר, צריך למצוא פתרונות אחרים מחוץ לקופסא". 

לאילו תשתיות זקוק הבניין על מנת שיוכל לקחת חלק במיזם?

"בגדול אנחנו יודעים להגיע לבניין ולמצוא בו את החללים שאף אחד לא חשב שניתן להוציא מהם משהו", מסביר איתמר מופז, מייסד-שותף וסמנכ״ל אופרציה. "בהתחלה אמרו לנו שלא נמצא בכלל מקום בבניינים במנהטן, כי הנדל"ן פה נורא יקר. אבל ברגע שאנחנו יושבים עם בעלי הדירות ומראים להם את הרעיון, כולם הופכים להיות יצירתיים כדי לאתר חלל מתאים. הם מבינים את הערך שהשירות שלנו נותן לדיירים ורק מחפשים איך ואיפה אפשר למקם אותו בבניין״ 

יעל שמר וישי להבי, מייסד-שותף ומנכ״ל טולו, הכירו בתוכנית היזמות OGS, במסגרתה השתתפו במאיץ סטארטאפים מעולמות התכנון, העיצוב והסביבה באוניברסיטת MIT שבבוסטון. לרעיון שהתפתח הגיעו השניים מתוך העניין המשותף באפשרות לנצל את הקרבה שבה אנשים חיים בעיר, בדגש על היחידה הבסיסית - בנייני מגורים. "טולו מעצבת מחדש את הדרך בה אנשים משתמשים וצורכים מוצרים ביתיים. בעזרת הפתרון הטכנולוגי שלנו אנחנו מאפשרים לדיירים את הגישה למוצרים מתי שצריך ורק לזמן שבו צריך אותם״ אומרת שמר. ״בסוף לשם הכלכלה הולכת- השאלה היא בהובלה של מי. אנחנו כל הזמן לומדים מהמשתמשים מה הם אוהבים ומה הם פחות אוהבים, וכיצד אפשר לעשות אופטימיזציה לשימוש במוצר על מנת שהוא יהיה בתפוסה מלאה. יש לנו עקומת למידה מטורפת על השימוש במוצרים, ובעזרת כלים מתקדמים של ניתוחי מידע אנחנו כבר יודעים לחזות במה אנשים ירצו להשתמש בעתיד- אם זה מוצרים עונתיים, טרנדיים וכו'".

השם 'טולו', מסתבר, בכלל הגיע מסין: "חיפשנו שם שישקף את הרעיון של שיתופיות בתוך מבני מגורים. ישי, שהוא אדריכל, נזכר במבני הטולו - בניינים מסורתיים בדרום סין, בהם הקהילה כולה חיה ביחד מסביב לחצר גדולה וצורכת את המשאבים שלה באופן שיתופי. אנחנו עושים אדפטציה של הרעיון הזה למאה העשרים ואחת״.

לעמוד בחזית החשיבה מחדש

לפי דבריה של שמר מדובר רק בהתחלה: "לפני רגע עוד היינו עם מספר בניינים בתל אביב ועכשיו אנחנו כבר עם חדרי ייעודיים בניו יורק ועם רשימת המתנה של עשרות בניינים. בשנה הקרובה אנחנו מתכננים להמשיך להתרחב בעיר, ובהמשך לספק יחידות נוספות בעוד ערים בעולם. בנייני מגורים מבחינתנו הם רק ההתחלה - אנחנו מתעסקים בשינוי של הרגלי צריכה, ואין סיבה שגם בבניינים מסוגים אחרים לא יהיה את הפתרון שאנחנו מספקים, שמאפשר לאנשים להשתמש במוצרים רק לפי הצורך ובאופן שיתופי ללא בעלות. יש לנו יחידות במעונות סטודנטים, פרויקט עם עיריית תל אביב לשימוש בציוד שיתופי ברמה השכונתית, וגם חברות שרוצות להכניס אותנו למשרדים שלהן. הצורך חי ובועט ואת הביקוש לפתרון שיאפשר לממש אותו אנחנו רואים בהיענות. כי חלאס, כמה אפשר לקנות?"