"מיד אחרי החתונה, התרגשנו לבנות משפחה ביחד והיה ברור שאנחנו רוצים ילדים", היא מספרת. "אבל מהר מאוד הבנו שיש קושי. "שנה ועוד שנה, וזה לא קורה. אחרי 3 שנים של נסיונות והפלות למכביר באמצע, החלטנו לפנות למומחה פוריות. הייתי מוכנה ללכת הכי רחוק, ומהר מאוד גיליתי שהתהליך היה מאוד קשה. הטיפולים היו מאוד לא פשוטים, היו הריונות שצלחו ואז לא התפתחו, היו הפלות, עוד ועוד, כל זה כשאני מנהלת עסק, מתחילה לפתח בעיות בריאותיות, ובעיקר מתחילה להבין שיש כאן תעשיה שלמה שמתפרנסת מהכשלונות האלו ומהכאב שלי. למעשה", היא מספרת, "הכספים שנשפכו על עוד נסיון ועוד טיפולים, הגיעו ללמעלה ממאה אלף דולר."

עד כאן. אילנה החליטה שעברו מספיק שנים, נשפכו די כספים והלב משתוקק לילד. היא החליטה לפנות לתהליך פונדקאות. "הכאבים הפיזיים וכאבי הלב שברו אותי והחלטתי לעצור אחרי כמה שנים של סבל קשה. מצאתי סוכנות לפונדקאות בניו יורק והתחלתי." היא נדהמה מהאופן שבו מתנהל התהליך: "את הולכת לסוכנות שלא נותנת לך שום אחריות, וזה למרות שאת משלמת עוד לפני שמצאו לך בכלל פונדקאית. מדובר בתהליך ארוך מאוד עד שמאתרים פונדקאית, זה לקח לפחות שנה. ברגע שיש התאמה מתחילים תהליך הפרייה, שאיבת ביציות הכל היה כל כך מייגע והזמן עובר. בנוסף לסחבת, כל הליך שנכשל, כל פעם שהעובר לא נקלט, כל מה שקורה, כדי להמשיך את צריכה להוסיף עוד סכום של כסף ועוד סכום של כסף. זה לא נגמר. זה היה בכוכביות הקטנות שאת לא שמה לב אליהן כשאת בתוך התהליך. את כבר עייפה, משתוקקת לילד ומרגישה שזה המוצא האחרון."

משפחת בר דידונה. מתרחבים

אחרי למעלה משנה והוצאות אדירות, היא החליטה לאתר אפשרויות זולות יותר, מסע שהוביל לא רק להרחבת המשפחה, אלא להקמת מרכז פונדקאות מיוחד משלה, כזה שמבוסס על הנסיון שלה והרצון שלה למנוע מאחרים את הסבל שחוותה. "יש הרבה מדינות שבהן האם לא מופיעה כאמא הביולוגית בתעודת הלידה, גם אם הביצית היא שלה, ואת זה לא הייתי מוכנה לקבל. אחרי בדיקות מסביב לעולם, החלטתי לבדוק את הליך הפונדקאות בגיאורגיה. אני גיאורגית במקור, מכירה את השפה, וזה נראה היה לי כלי חיוני כדי לא לפספס שוב את האותיות הקטנות. התחלתי לקרוא חוזים לעומק, שמעתי על סיפורי הצלחה, והחלטתי לנסות לעשות את זה שם, הפעם בעצמי. תוך שלושה חודשים כבר נמצאה פונדקאית, והתחלתי ללמוד על הקליניקות המתקדמות, הרופאים ובית החולים הטוב במדינה. ראיתי שגם שם יש לכשלונות ערך כלכלי והחלטתי לעצור את זה," מצהירה בר דידונה. "עוד לפני שההריון של הפונדקאית שלי הצליח כבר פתחתי סוכנות משלי, ותוך חודשיים כבר הכל עמד. עורכי דין, רופאים, קליניקות, וכל השירותים שהרגשתי וידעתי, מהנסיון העשיר שלי, שיכולים לעשות את כל ההבדל. זה מתחיל מיושרה", היא מצהירה. "אני יודעת מה אני לא מוכנה להעביר אחרים, מה הם מחפשים כהורים ומה מעיב ומכביד על החוויה הזו."

עברו שנתיים מאז. לאילנה יש היום ילדה ובעוד חודש יוולדו התאומות. היום היא מתמקדת בעזרה לאחרים. אמריקאים וישראלים פונים אליה ומתחילים בליווי הצמוד שלה את התהליך המזורז בגיאורגיה. "כל העסק מורכב מליווי. אנחנו החברה היחידה שפיזית יושבת כאן ומלווה את הפונדקאיות, תורמות ביציות, קליניקה שבה מייצרים את העוברים, וכל השירות הנדרש. רוב הסוכנויות יושבות בארץ או בארה"ב. מי שיושב כאן פיזית, יכול לתת אחריות לכל שלב בתהליך. אנחנו מלווים את הפונדקאית לאורך כל הדרך. חשוב לנו גם להתאים את התורמת לפונדקאית, יש כאלו שמעדיפים לא להיות בקשר ויש כאלו שכן. אם יש עניין נחזק את הקשר. אנחנו שולחים בזמן אמת בימי הבדיקות והפגישות תמונות ווידאו וכמובן עדכונים מכל טיפול. חשוב לנו לתת לזוג את התחושה הכי טובה והכי קרובה להריון, כי זה הריון אותנטי שלהם. את ההריון האמא לא יכולה להרגיש בבטן, אז אנחנו מחברים אותה אל ההריון הזה בכל צורה. אני זוכרת שגם אני כל ההריון רציתי לבדוק עם הפונדקאית 'הוא זז, הרגשת משהו?' עד שלא רואים את התינוק נולד, את לא נושמת."

כשהתינוק נולד, מקבל הזוג נהג צמוד ודירה מאובזרת עם כל הנדרש לרך הנולד בגיאורגיה והוא ישהה שם עד שהמסמכים יאושרו ויוכל לקחת את התינוק לארה"ב או לישראל. "אני יודעת איך זה מרגיש ולכן חשוב לי שיקבלו יחס הכי צמוד ומפנק עם נוחיות מירבית. זה חד משמעית לא משהו שקורה במקומות אחרים", היא מוסיפה, בטח שלא במחירים שאנחנו מציעים."

היא גאה לספר שהשירות שווה לכל כיס, מתוך תחושת שליחות. "מה שהכי חשוב לי הוא שההורים יקבלו ליווי כאן. הפונדקאיות מקבלות ליווי בהריון. מהרגע שמגיעים העוברים, אנחנו אחראיים שהפונדקאית מנהלת את התקופה הזו נכון ומיטיבה עם ההריון. מלווים אותה צמוד. אם ההריון לא נקלט אגב, אני לא לוקחת תוספת תשלום בעוד שכל סוכנות לוקחת כסף על כל נסיון נוסף אחרי השלושה שמציעים.אני יודעת שעתיד המשפחה סביב הדבר הזה אז לא התפשרתי על כלום, זו חובתי למי שכמוני עברה את המסע הזה."

בישראל התהליך לפונדקאות מסובך אפילו יותר מזה שבארה"ב ולוקח שנתיים, לעיתים אף יותר. במידה והזוג מתחיל תהליך בישראל יש צורך לפנות לוועדה מיוחדת של משרד הבריאות עם אישורים מתאימים, על מנת לקבל אישור עקרוני לצאת לדרך. לאחר קבלת האישור, בתיאום עם מרכזי פונדקאות, ממתין הזוג בין 3-6 חודשים, במהלכם הזוג והפונדקאית הנבחרת עוברים בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות. עם סיום הבדיקות, נערכת פגישת היכרות בין הזוג לפונדקאית, ואם אישרו הצדדים אחד את השני הם עוברים לשלב הייעוץ המשפטי. כל התקשרות בין זוג לפונדקאית מחייבת בניית הסכם משפטי שקודם לו ייעוץ משפטי נפרד לזוג ולפונדקאית. לאחר מכן מעבירים את התיק לוועדה אשר בוחנת את התיק ומזמינה את הפונדקאית לראיון. עם סיום הראיון בוועדה, לצד אישורים נוספים, ניתן להגיע לפגישת הסכם עם הפונדקאית. רק בשלב הזה מתחיל התהליך הרפואי להפרייה חוץ גופית.

גיל ומור ניסו שנים ארוכות להביא עוד אח או אחות לביתם. אחרי כשלונות למכביר, הבינו שיש לנסות תהליך פונדקאות. "נפגשנו עם אילנה והבנו לאן אנחנו הולכים. אחרי שראינו את החוזה קיבלנו ביטחון, בעיקר אחרי תהליכים שלא עבדו בארץ. בישראל פונדקאות היא תהליך שלוקח הרבה מאוד זמן, ועדות ובירוקרטיות סבוכות והחלטנו שאנחנו לא רוצים את זה. דיברנו גם עם אנשים שעברו את התהליך וזה חיזק את הבטחון שלנו."

את כל התהליך הם עשו בגיאורגיה, בליווי של אילנה: "התחלנו את התהליך בזריזות, לדעתי חודש אחרי שסגרנו חוזה, כבר הייתה לנו פונדקאית עם הילד שלנו. זה היה מאוד זריז. "לפני שנכנסנו לתהליך, החששות היו שהכסף באמת יילך לפונדקאות ולא מדובר בעוקץ. רצינו גם לדעת מי תהיה האם הפונדקאית, איך עובר ליווי ההריון, פחד שאתה לא יכול לשלוט במצב. השיחות איתה והמפגשים בונים אמון וזה מרגיש הרבה יותר קרוב. גם לגבי הכסף וההוצאות, קיבלנו הדרכה ברורה והבנו שלא יהיו כל מיני הפתעות לא צפויות מהבחינה הזו."

כשיצאו לדרך עם התהליך התבשרו שמור בהריון. כעת, אחרי שנולד התינוק, גיל מטפל בו מהדירה בגיאורגיה ומור בישראל, מחכה ללידה. "אנחנו מחכים לדרכון. אחרי שהילד נולד, משרד הפנים פה מנפיק לו תעודת לידה. כשיש את התעודה, מגיעים לשגרירות עושים בדיקת DNA שתוצואותיה עוברות דרך עורך הדין שמטפל בנו דרך סוכנות הפונדקאות ואחרי שהכל אושר והילד שלנו מוכח האישור נשלח לשגרירות כאן ומנפיקים לנו דרכון. כעת כל הנושא הבירוקרטי מטופל בסוכנות. אנחנו מקבלים מהם גם דירה פה עד שחוזרים, בייביסיטר, כל מיני דברים שצריך לקנות- הכל מגיע עם העזרה של הסוכנות וזה עוזר מאוד שזה בעברית."

בארה"ב התהליך פשוט יותר. אחרי שנקלטים העוברים, עושים בדיקות DNA בחודש השלישי להריון. תוך כמה ימים מארה"ב כבר מגיעה תשובה וזה אומר שתוך שבועיים אחרי הלידה כבר חוזרים הביתה. בישראל לוקח יותר זמן, בשגרירות עושים גם דגימת רוק אחרי הלידה עצמה והתשובה מגיעה לשופט ישירות. הוא זה שמחליט."

היא מסכמת ומספרת: "מגיעים זוגות מארה"ב ומישראל, מכל החתכים, בעיקר זוגות שעברו דרך לא קלה, אחרי הרבה הפריות, אנשים שהחלו בפונדקאות וראו כי רע. אנשים שעברו מסע ובאו לכאן, ראו מה אנחנו נותנים לזוגות אחרים. ועושים מסע שני איתנו." אילנה מציעה לישראלים אחרים לפנות אליה לתמיכה וכל מידע לו הם זקוקים כשמתלבטים בנוגע לתהליך: 347-260-8544, מישראל: 0544393425