הכוכב הענק ביפן: "הוליווד לא מעניינת אותי"

גילוי נאות: כאשר הוצע לי לראיין את ג'ו אודגירי, שסרטו הראשון כבמאי "אומרים שהכל משתנה" מוצג במסגרת פסטיבל סרטים בערבה, הסכמתי, אף שלא היה לי מושג במי מדובר. גם לא זכרתי את שמו מהסרטים בכיכובו שהוקרנו מסחרית בישראל - "המשאלה" (2011) של הירוקזו קורה-אדה ו"אהבתה מרתיחה את מי האמבט" (2016) בבימויו של ריוטה נקאנו.

רק כאשר המשכתי ושוטטתי באינטרנט, הבנתי שמדובר באחד מכוכבי הקולנוע והטלוויזיה הגדולים והפופולריים ביותר ביפן. בנוסף, אודגירי הוא מוזיקאי שהוציא כמה אלבומים, מדבב בסדרת אנימה, ואייקון מבוקש לספרי צילום. על שמו כבר נטבעו מושגים מקומיים כמו "אודגיריזם" המתייחס לפרסונה התקשורתית ולסגנון הלבוש שלו, ו"אפקט אודגירי" המוגדר על פי ויקיפדיה כ"תופעה טלוויזיונית שבה תוכנית מושכת אליה מספר צופות רב מהצפוי משום שמככבים בה גברים או דמויות אטרקטיביות".

ג'ו אודגירי בפסטיבל סרטים בערבה(צילום: אדוארד קפרוב)

כאשר פגשתי את המתורגמנית שאמורה הייתה ללוות את הריאיון, גברת חיננית בשם קוניקו, כבר לא היה ספק. היא התרגשה כנערה ובמהלך השיחה עמו (אודגירי מבין אנגלית אך מעדיף להתנהל ביפנית) לא יכלה להתאפק. זה קרה כאשר אודיגירי השיב בשלילה לשאלתי האם יש לו כוונה גם להופיע בסרטים אמריקנים. "אתה בעל כישרון מיוחד. יש בך מתיקות. ייחודיות", היא קראה בקול. "מר אודיגירי הוא מגוון, רומנטי, קסום".

"בהוליווד לא צריכים אותי", הוא אומר לה. "אני מחפש יצירתיות, לא בידור".

"הם כן צריכים אותך! תראה להם".

רק אז הבנתי מול מי אני יושב. ברור שהעליתי תמונה משותפת לאינסטגרם.

אודגירי בן ה-43, מצויד בלבוש גותי, כובע עגול שחור ומגפונים, רצה בכלל להיות במאי. הוא החליט להירשם ללימודי בימוי באוניברסיטת קליפורניה, אך כיוון שמילא בטעות את הטפסים הלא נכונים מצא עצמו בשיעורי משחק. עם שובו מאמריקה המשיך את לימודי המשחק ביפן, ולטענתו הלך לאודישנים ופשוט זכה בתפקידים בזה אחר זה. "הושפעתי מאוד מג'ים ג'רמוש", הוא משיב לשאלתי באיזה אופן המפגש עם התרבות האמריקנית עיצב את סגנונו כבמאי. "הוא פורץ מחסומים. אני אוהב את הפשטות שלו, את האופן שבו הוא מספר סיפורים בדרכו, בלי דינמיות יתרה".

רצה להיות במאי מלכתחילה. ג'ו אודגירי(צילום: אדוארד קפרוב)

הוא עבד, כאמור, עם קורה-אדה וכן הופיע בסרטיהם של קיושי קוראסווה ("עתיד בהיר" מ-2003) וקים קי-דוק ("חלום" מ-2008), ומתבקש לשאול כיצד עבודתם השפיעה עליו בבואו ליצור את סרטו הראשון. "מכל אחד מהם לקחתי את הדברים הטובים", הוא משיב בביישנות. "קים קי-דוק, לדוגמה, נוהג לצלם טייק אחד. עבור שחקן, ריבוי של טייקים זה דבר מעייף שנוטל אנרגיה, ולכן לקחתי ממנו את הטייק האחד, שהוא היחיד הטוב".

הסרט "אומרים שהכל משתנה" עוקב אחר שגרת יומו של קשיש המפעיל סירה ישנה המעבירה נוסעים מצד אחד של נהר לצדו האחר. זהו אזור כפרי ושליו, ונדמה שדבר לא הולך להשתנות. אלא שאז מתברר כי גשר עתיד להיות מוקם בין שתי גדות הנהר, דבר שעלול לאיים על אורח החיים במקום שבו נדמה כי הזמן עצר מלכת. יום אחד הקשיש מוצא נערה מעולפת צפה במי הנהר, ומציל אותה. שמועות מספרות על רוצח סדרתי שפועל בכפר סמוך, ומה שנדמה כרוח רפאים פוקדת את הקשיש, ספק כהזיה ספק במציאות.

מתוך "אומרים שהכל משתנה"

למרבה הצער, תקלה במקרן גרמה להעברת ההקרנה לאודיטוריום סמוך, וכך נמנעה חוויית הצפייה בסרט, שלצילומיו המרהיבים אחראי כריסטופר דויל האוסטרלי, על המסך הענק, בלב המדבר, תחת כיפת השמיים. אך הקהל הרב שפוקד את הפסטיבל בערבה קיבל זאת בהבנה, והסרט היפהפה הזה, כמו גם הבמאי שלו, התקבלו בהתלהבות רבה בתום ההקרנה.

"רוב הסרטים כיום מהירים מאוד, תזזיתיים. לכן, רציתי לאתגר בסיפור מינימלי, מהורהר, עם דגש על אווירה. סירה, נהר ובקתה קטנה", מסביר אודגירי. "רציתי להראות מה חשוב באמת בחיים, להראות אותם במלוא איטיותם ותוך תקשורת עם הטבע".

הרעיון לסרט בא לאודגירי בעקבות ביקור בקובה. מול אנשים בחברות מודרניות שיש להם הכל והם מדוכאים, הופתע אודגירי למצוא אנשים שאין להם דבר, ובכל זאת הם מאושרים. "רציתי ליצור משהו פשוט, אך בעל משמעות", הוא אומר. ואכן, השיט בסירה מצד אחד של הנהר לצדו האחר, לא רק נושא משמעות של שגרה ופשטות קיומית, אלא צובר בהדרגה משמעויות מיתיות. כמו כארון במיתולוגיה היוונית שהעביר את נשמות המתים מגדה אחת של נהר הסטיקס לגדה האחרת – מעולם החיים אל השאול – כך גם הקשיש מעביר אנשים מצד לצד, והצופה מוזמן לערוך אנלוגיות משלו באשר למהות המסע ומה שכל גדה מייצגת. "בבודהיזם, כאשר אנשים מתים הם חוצים את הנהר לחיים אחרים. צדו האחר של הנהר יכול להיות גן עדן או גיהינום, אבל אנחנו צריכים לחצות אותו", אומר אודגירי.

לא, הוא לא שמע על אפקט אודגירי, שנטבע בעקבות סדרה בה כיכב לפני כ-20 שנה, Kamen Rider Kuuga, על גיבור-על רכוב על אופנוע. הסדרה נועדה במקור לילדים ונוער ואולם מפיקיה הופתעו לגלות שהיא נהפכה פופולרית גם בקרב נשים כבנות 30, רובן אמהות, שצפו בה בזכות נוכחותו האטרקטיבית של הכוכב.

ובכל זאת, אני מקשה, לא היית רוצה לפתח קריירה הוליוודית? "לא", הוא עונה בפסקנות, לפחות לפי הטון שבו הוא משמיע את דבריו בשפה שאיני מכיר. "לא הוליווד. זה לא מעניין אותי, רוב הסרטים ההוליוודיים אינם מעניינים כלל. יש שם הרבה כסף, אך מנקודת מבטי סרט טוב נעשה בתקציב קטן שממנו אתה מבקש ליצור את הדבר הכי טוב שאפשר. זו המהות. אני מחפש יצירתיות, לא בידור".

לסיום אני תוהה אצלו אם הדי MeToo הגיעו גם ליפן ונותנים שם את ביטויים. "אין סקנדלים סביב זה ביפן", מסביר אודגירי. "אני מניח שזה נובע מפער תרבויות. משהו יכול לקרות, אבל לא מדברים על זה".