ת"א בתחתית, וזו העיר עם שיעור הילדים הגבוה בארץ
שליש מהישראלים הם ילדים, 9% מהם גדלים במשפחות חד-הוריות: על פי נתוני הלמ"ס, במשפחה ישראלית ממוצעת 2.43 ילדים. 621 ילדות התחתנו השנה לפני שמלאו להן 17, ירידה במספר הנערות שילדו. כל המספרים ורשימת הערים עם שיעור הילדים הגבוה ביותר, ובראשן מודיעין עילית
39% מהתושבים בירושלים הם ילדים ונערים שטרם מלאו להם 18. מנגד, השיעור בחיפה על 23% ואילו בתל אביב רק 21% מהתושבים – כלומר כמעט אחד מכל חמישה הוא ילד. כך עולה מהנתונים שמפרסמת בצהריים (יום ב') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לרגל יום הילד.
לפי נתוני הלמ"ס, בסוף השנה שעברה חיו בישראל שני מיליון ו-960 ילדים שטרם מלאו להם 18. מדובר ב-33% מאוכלוסיית המדינה. 72% מהם יהודים, 24.7% ערבים והיתר ילדים שסווגו כ"אחרים". מספר הילדים למשק בית שבו יש ילדים הוא 2.43 בממוצע ברמה הארצית. בבית שמש הנתון גבוה מהממוצע – 3.67 ילדים בממוצע, בבני ברק 3.5, בירושלים 2.99 ובתל אביב נמצא הממוצע הנמוך ביותר של ילדים על גיל 17 למשק בית – 1.87 בלבד.
יותר ממחצית מהילדים בישראל חיים במרכז הארץ: 689.8 אלף ילדים מתגוררים במחוז המרכז, 382.6 אלף במחוז תל אביב ו-455.9 אלף במחוז ירושלים. במחוז הצפון מתגוררים 471 אלף ילדים, במחוז חיפה מתגוררים 296 אלף ילדים, ובמחוז הדרום 459.3 אלף. באזור יהודה והשומרון מתגוררים 205.2 אלף ילדים. שיעור הילדים הגבוה ביותר הוא באזור יהודה ושומרון – 48% ואילו הנמוך ביותר או במחוז תל אביב – 26.8%.
עוד עולה מהנתונים כי היישוב העירוני שבו שיעור הילדים הגבוה ביותר הוא מודיעין עילית – שם 63.9% מהתושבים הם בני פחות מ-18. בביתר עילית הנתון הוא 60.6%, במבוא חורן 60.5%, בעלי זהב 59.4%, באלעד 57.8 ובחורה 56%.
מנגד, שני היישובים שבהם אחוז הילדים הנמוך ביותר שוכנים לא רחוק מהים ובשם מופיעה המילה ים – בת ים וקריית ים – שם 21% מהתושבים הם ילדים. בתל אביב האחוז דומה 21.1% וברמת גן 22.4%. עוד יישובים שבהם פחות מרבע מהתושבים הם ילדים הם: נשר, קריית מוצקין, חיפה, בני עי"ש, אריאל ונוף הגליל.
עוד עולה מהנתונים כי אחוז הילדים בקרב האוכלוסייה הערבית נמצא במגמת ירידה משנות ה-2000. ב-2005 כ-47% מהאוכלוסייה הערבית היו ילדים, ב-2010 – כ-44% ובשנת 2018 – כ-39%. בלמ"ס הסבירו כי הירידה באחוז הילדים הערבים נובעת בעיקר מירידה ברמות הפריון – מרמה של כ-4 ילדים בממוצע לאישה בתחילת שנות ה-2000 ל-3.5 בשנת 2010 ול-3.04 בשנת 2018.
ב-18% מהמשפחות שבהן ילדים עד גיל 17, מדובר בילדים יחידים ללא אחים ואחיות המתגוררים בבית. המספר גבוה יותר באוכלוסייה היהודית (19%), מאשר בערבית (11%). המספר גבוה בהרבה בקרב משפחות עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר (30%).
מנתוני הלמ"ס עולה עוד כי במהלך 2017 נישאו בישראל 621 נערות בנות פחות מ-17. כ-95% מאותן נערות מוסלמיות. בלמ"ס מצאו כי בשנת 2018 חלה ירידה של כ-30% במספר הנערות עד גיל 17 שילדו. בשנה זו המספר הגיע ל-234, מתוכן 191 היו מוסלמיות. ל-6% מהנערות זו לא הייתה הלידה הראשונה.
כ-88% מהמשפחות שבהן ילדים עד גיל 17 הן משפחות של זוגות עם ילדים. וכ-12% מהמשפחות הן משפחות חד-הוריות. מרבית הילדים בישראל גרו עם שני ההורים (כ-91% מהילדים). כ-240 אלף ילדים, שהם כ-9% מהילדים, גרו עם הורה אחד בלבד. רוב הילדים שגרו במשפחה חד-הורית גרו עם אימם (87%).
ומה עם נשירה מבית הספר? בשנת הלימודים תשע"ח ובמעבר לתשע"ט עמד אחוז נשירת התלמידים בכיתות ז-יב על 2.5%. אחוז נשירת התלמידים בכיתות ז'-י"ב במגזר הערבי (3.2%) גבוה יותר מהאחוז במגזר העברי (2.2%). בלמ"ס אמרו כי ניכר פער משמעותי בין בנים לבנות. אחוז הנשירה בקרב בנות בכיתות ז-יב עמד על 1.3%, לעומת 3.6% בקרב בנים.
ויש כאלה שכבר באקדמיה. בשנת תשע”ט (2018/9) למדו 2,106 בני נוער (בגילי 17-12, כולל) לתואר ראשון במוסדות להשכלה גבוהה בישראל, מתוכם: 1,295 סטודנטים באוניברסיטה הפתוחה (61.5%), 358 סטודנטים בשאר האוניברסיטאות, ו-453 סטודנטים במכללות האקדמיות (מהם 148 במכללות המתוקצבות ו-305 במכללות הלא מתוקצבות). הלמידה באוניברסיטה הפתוחה בקרב בני הנוער הייתה משמעותית נפוצה יותר מאשר בקרב כלל הסטודנטים (בכל הגילים) לתואר ראשון (61.5% לעומת 21.3%, בהתאמה). עם השנים ירד חלקם היחסי של הלומדים באוניברסיטה הפתוחה מ-71.7% בתשס"ט (2008/09).
73.5% מהקטינים שעמדו לדין ב-2017 היו תושבי ישראל ו-26.5% לא היו תושבי ישראל. 94.9% מתושבי ישראל הקטינים שעמדו לדין ב-2017 היו בנים, ו-5.1% היו בנות. לשם השוואה, ב-2005, 92.4% מהקטינים היו בנים ו-7.6% – בנות.
כשני שלישים מתושבי ישראל הקטינים אשר עמדו לדין ב-2017, היו יהודים ואחרים (67.3%) וכשליש (32.7%) היו ערבים. לאורך השנים ירד אחוז היהודים והאחרים בקרב תושבי ישראל הקטינים, ואילו אחוז הערבים עלה (בשנת 2005, 81.0% היו יהודים ואחרים ו-19.0% היו ערבים).
ב-2017, פחות מחצי מתושבי ישראל הקטינים שעמדו לדין, הורשעו בדין (43.7%). אחוז המורשעים בקרב הקטינים היה נמוך בהרבה מהאחוז בקרב תושבי ישראל המבוגרים שעמדו לדין (87%). באחוז המורשעים בקרב הקטינים חלה עלייה משמעותית לאורך השנים האחרונות – מ-34% ב-2010 ל-43.7% ב-2017 – עלייה של 9.7 נקודות האחוז.
ונתון לא מפתיע – משפחות עם ילדים מוציאות יותר כסף. בלמ"ס מצאו כי ההכנסה הכספית הממוצעת נטו למשק בית עם ילדים הייתה גבוהה פי 1.3 מההכנסה למשק בית ללא ילדים (19,175 שקל לחודש ו-14,324 שקל לחודש, בהתאמה) וההוצאה הכספית הממוצעת הייתה גבוהה פי 1.5 (15,976 שקל ו-10,749 שקל, בהתאמה).
במשקי בית עם ילדים ההוצאה הכספית הממוצעת הייתה 83.3% מההכנסה הכספית הממוצעת נטו. במשקי בית עם שלושה ילדים ויותר ההוצאה הכספית הייתה 88% מההכנסה הכספית הממוצעת נטו. לעומת זאת, כך לפי הלמ"ס, במשקי בית ללא ילדים ההוצאה הכספית היוותה 75% מההכנסה הכספית הממוצעת נטו.
בשנת 2017 הוציאו משקי בית עם ילדים 1,618 שקל על שירותי חינוך: משקי בית עם שלושה ילדים או יותר הוציאו פי 1.4 על שירותי חינוך ממה שהוציאו משקי בית עם עד שני ילדים (1,935 ו-1,419 שקל, בהתאמה).
בלמ"ס גם בדקו כמה ילדים נפגעו במהלך רכיבה על כלי רכב חשמליים לא מורשיינים. בשנת 2018 אירעו, לפי דיווחי המשטרה, 1,708 תאונות שבהן היו מעורבים אופניים חשמליים, מהן 430 סווגו כתאונות מסוג תאונת דרכים מורחב, והשאר כ"כללי עם נפגעים קל". בתאונות אלו נפגעו 1,855 בני אדם. מתוכם, נפגעו 82 ילדים: 1 נפצע קשה ו-81 נפצעו קל (57 בנים ו-24 בנות). מתוך הילדים שנפגעו, 41% נהגו על אופניים חשמליים (34). כמו כן, בבתי החולים אושפזו 105 ילדים שנפגעו בתאונות דרכים שלא דווח עליהן למשטרה, ושהיו מעורבים בהן אופניים חשמליים.
בשנת 2018 היו 219 תאונות שבהן היו מעורבים קורקינטים חשמליים ושדווח עליהן למשטרה, מהן 61 תאונות מסוג ת"ד מורחב, והשאר מסוג "כללי עם נפגעים קל". בתאונות אלה, נפגעו 236 בני אדם: 1 נהרג, 21 נפצעו קשה, ו-214 נפצעו קל. מתוכם נפגעו 14 ילדים: 1 נהרג (בת), 3 נפצעו קשה (בנים) ו-10 נפצעו קל (7 בנים ו-3 בנות). מתוך הילדים שנפגעו, 79% נהגו על קורקינטים חשמליים (11).
לפנייה לכתב/ת 
