אכיפה תמוהה ובררנית
דווקא כאשר יש גם יחסי חברות קרובים, גם סיקור חיובי ללא הפסקה, וגם התערבות הרבה יותר משמעותית - הקדמת הבחירות לטובת סיכול חוק ישראל היום - אין שום תיק ואין שום חקירה
סיקור חיובי, טוענים בימין, הוא לא עבירה פלילית, לא היה אף פעם עבירה פלילית, וגם לא יכול להיות, לפתע פתאום, עבירה פלילית. בוודאי לא כאשר מדובר בראש ממשלה בישראל. צריך לדייק. זו לא טענה "ימנית". זו טענה נכונה. משרת ציבור שמדליף חומר – מצפה לסיקור חיובי. העיתונות לא תחיה בלי הדלפות, ואנשי ציבור לא יתקיימו ללא פרסום. ואם נהפוך את היחסים הללו לשוחד – זו תהיה פגיעה אנושה בחופש הביטוי.
כתב האישום נגד נתניהו בפרשת 4000 לא עוסק בסיקור חיובי תמורת הדלפות. הטענה שם היא שנתניהו וסביבתו הפעילו מנגנון לחצים אדיר כדי לזכות בסיקור חיובי באתר "וואלה". בתמורה העניק נתניהו טובות הטבות כלכליות אדירות לבעלים של "וואלה", שאול אלוביץ'. גילוי נאות: גם תיק 2000עוסק ביחסי נתניהו והבעלים של אתר זה, גם אם הנסיבות שונות לחלוטין.
זה עוד לא הכל. כאשר מדובר ביחסי חברות בין בעל הון לבין נבחר ציבור, האחרון חייב בגילוי נאות, כדי שלא יוכל לקבל החלטות שנוגעות לבעל ההון. אתמול נחשפה ב"כלכליסט" עדותו של עו"ד דוד שמרון. בתחילת 2016הגיש שמרון תצהיר שלפיו אין קשרי חברות בין נתניהו לאלוביץ', כאשר למעשה היו קשרים כאלה. וחמור מכך, שמרון עצמו הגיש בתחילת אותה שנה תצהיר שאומר דבר הפוך: יש קשרי חברות!
על דבר אחד, מתברר, אין שום ויכוח: קשרי חברות מהסוג הזה יוצרים ניגוד אינטרסים. זו הסיבה שיש צורך בתצהירים שמבהירים חשש לניגוד עניינים וכמובן מובילים לאיסורים שמונעים ניגוד עניינים. ומה שעוד ברור הוא, שנבחר ציבור לא אמור למנוע חוקים או לקדם חוקים שהם בבחינת טובת הנאה אדירה לבעל הון שהוא גם חבר קרוב. אין צורך להיות משפטן בעל שם בעבירות צווארון לבן כדי לדעת שמדובר בעבירה פלילית.
ומה עשה נתניהו? ברקע נמצא "חוק ישראל היום". ככל שמדובר בשלב הדיבורים (תיק ,(2000שאולי היו דיבורי סרק, יש עמדות סותרות בנוגע לשאלה אם נתניהו עשה משהו כדי לקדם אינטרס כלשהו. אבל זה ברור לחלוטין שבשלב הבא פעל נתניהו בכל כוחו כדי למנוע את חקיקתו של חוק ישראל היום. הוא אפילו הקדים את בחירות 2015 כדי למנוע את הרוב שהתגבש בכנסת לתמיכה בחוק.
בעניין אלוביץ' ונתניהו אין ויכוח על כך שהיחסים היו חבריים וקרובים ולכן, כמובן, היה ניגוד אינטרסים, ככל שנתניהו היטיב עם אלוביץ'.
בעניין חוק ישראל היום הדברים הרבה יותר ברורים: היחסים בין שלדון אדלסון לבין נתניהו היו הרבה יותר קרובים. אין גם ויכוח על כך שהעיתון פועל מיום קומו בשירות נתניהו, והפעולה הדורסנית של נתניהו, בהקדמת הבחירות, הייתה למען העיתון של ידידו הקרוב, שהעמיד לרשותו עיתון שממומן בתקציבי עתק. בעתירה של רביב דרוקר, בג"ץ כפה על נתניהו לחשוף את מועדי השיחות בין נתניהו לאדלסון. השופט מני מזוז כתב אז: "לקיומם של קשרים אלה עשויות להיות השלכות משמעותיות שונות ובהן לעניין מגבלות בגין ניגוד עניינים שעל נושא המשרה ליטול על עצמו בטיפול בעניינים הנוגעים לחבריו". אבל זה בדיוק מה שקרה. נתניהו פעל, בתפקידו כראש ממשלה, כדי לקדם אינטרסים של עצמו ושל ידידו הקרוב. זו לא פרשת .4000זו פרשת .400000
דווקא כאשר יש גם יחסי חברות קרובים, גם סיקור חיובי ללא הפסקה, וגם התערבות הרבה יותר משמעותית - הקדמת הבחירות לטובת סיכול חוק ישראל היום - אין שום תיק ואין שום חקירה.
איך זה קורה? נדמה שגם בפרקליטות מבולבלים. וכאשר שם מבולבלים, קצת קשה לבוא בטענות לאלה שטוענים שיש אכיפה בררנית ומוזרה. ומתברר שאכיפה כזאת לא פועלת רק נגד נתניהו. הפעם, מתברר, היא דווקא משרתת אותו.
לפנייה לכתב/ת 
בן-דרור ימיני
מומלצים
