אירופים נגד ילידים: כבר 23 הרוגים בבוליביה
מאז צאתה לעצמאות עברה בוליביה 190 הפיכות וניסיונות הפיכה, והדחת מוראלס בשבוע שעבר אחרי 14 שנה מעוררת חשש מחזרה לימים של חוסר יציבות. היא גם פותחת פצעים ישנים: האם הקרע בין העשירים צאצאי-האירופים לבין הילידים העניים מעולם לא התאחה?
המשבר הפוליטי בבוליביה, שהביא בשבוע שעבר להתפטרות הנשיא ב-14 השנים האחרונות אבו מוראלס ושהופך יותר ויותר אלים ככל שחולפים הימים, חושף מחדש פילוג גזעי, אתני וגיאוגרפי היסטורי במדינה – פילוג שרבים חשבו שהגיע לסיומו בעשור וחצי שבהם שלט מוראלס, הנשיא הראשון של בוליביה שבא מקהילת הילידים.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
מוראלס, נזכיר, התפטר ביום ראשון שעבר אחרי שבועות של הפגנות סוערות נגדו בעקבות טענת האופוזיציה שזייף את ניצחונו בבחירות. מוראלס נחשב למי שהביא לבוליביה יציבות רבה אחרי שנים של טלטלות פוליטיות וביטחוניות, והתפטרותו, שנעשתה בלחץ הצבא, היא רעידת אדמה פוליטית שחשפה שברים ישנים.
פרשנים מסבירים שהתנועה להדחת מוראלס הייתה למעשה התקוממות של מעמד הביניים העירוני. אלה זעמו לא רק על מה שנתפש כזיוף ניצחונו של מוראלס בבחירות, אלא גם על השינויים שעשה מוראלס בחוקה כדי להאריך את אחיזתו בשלטון לארבע כהונות. ביום ראשון שעבר ברח מוראלס למקסיקו, ובימים האחרונים אלה תומכיו שלו – בעיקר ילידים ומגדלי קוקה – שיוצאים לרחובות בדרישה לאפשר לנשיא המודח, בן הקהילה הילידית איימארה, לשוב.
"הוא יליד כמוני", אומר החקלאי העני מקריו צ'ורה, שבא להשתתף באחת ההפגנות האחרונות בעד החזרת מוראלס. ממקסיקו מנסה בימים האחרונים מוראלס לעודד את תומכיו לשמר את הלחץ שלהם על שלטונות בוליביה החדשים. לפי הרשויות בבוליביה, במהומות המתחוללות מאז הבחירות שנערכו ב-20 באוקטובר נהרגו כבר 23 בני אדם, ואחרי ששמונה מתומכי מוראלס נהרגו ביום שישי בעיר סקבה צייץ הנשיא המודח ממקסיקו שמדובר בטבח וקרא לכוחות שהפילו אותו "גזענים".
פוסט-אבואיזם
"מעגל פוליטי של 14 שנה נסגר", מסביר מרסלו סילבה, פרופסור למדעי המדינה מאוניברסיטה בלה פאס. "אנחנו עדים כעת לפוסט-אבואיזם, וזה מוליד מתיחות וחוסר ודאות שמסבכים את העברת השלטון עד שיצמח מפעל פוליטי חדש".
בוליביה מפולגת בין בוליביאנים שמוצאם אירופי לבין בוליביאנים ממוצא ילידי. ה"אירופים" נחשבים עשירים יותר ומרוכזים במזרח, ואילו הילידים נחשבים עניים יותר, ומרוכזים במערב. "מדאיג שלמרות 14 שנות שלטונו של מוראלס ולמרות שכּוּננה חוקה חדשה המבטיחה מדינה שיש בה מקום לכולם ההתנגשויות האנדמיות האלה לא נפתרו", אומר סילבה.
מוראלס חולל שינוי אדיר בפוליטיקה הבוליביאנית ב-22 בינואר 2006, כשעלה לשלטון. במשך שנים לפני כן נשלטה בוליביה על-ידי צאצאיהם בהירי העור של האירופים, אף ש-65% מתושביה רואים עצמם בני קבוצה אתנית ילידית כלשהי. ניצחונו בבחירות ההן נתפש כהישג אדיר לאוכלוסייה הילידית של בוליביה, שאת הזכות להצביע קיבלה לראשונה רק ב-1952.
מוראלס הוביל לניסוחה של חוקה חדשה, שבמסגרתה נקבע כי בקונגרס יישמרו מושבים לקבוצות ילידיות קטנות בבוליביה. בחוקה גם ניתנה הכרה לאלה האנדית פצ'ממה במקום לכנסייה הקתולית הרומית. החוקה ייסדה מעין "בוליביה חדשה", כזו שהיא מדינה רב-לאומית, ואפשרה שלטון עצמי לאוכלוסיית הילידים הבוליביאנית.
אלא שהעיר סנטה קרוז שבמזרח בוליביה, מרכזה הכלכלי של המדינה, נותרה מעוז השמור בידי האופוזיציה, והפכה למרכז המחאה שהובילה בסופו של דבר להסתלקות מוראלס. בשנת 2016, כשמוראלס ערך משאל עם על בקשתו להסיר את המגבלה על מספר הכהונות המותרות לנשיא, המצביעים דחו את בקשתו – אבל הוא פנה לבית המשפט העליון ודאג שזה יסיר את המגבלה. מתנגדיו זעמו וטענו כי זהו צעד בלתי חוקי.
ב-20 באוקטובר האחרון, כשניסה לזכות בכהונה רביעית, העריכו הסוקרים שלראשונה מאז עלייתו לשלטון ייגרר מוראלס לסיבוב שני, שבו הוא עשוי להפסיד מול מנהיג האופוזיציה קרלוס מסה. במהלך ספירת הקולות הסתמן כי מוראלס אכן אינו זוכה ליתרון של 10% על מסה – היתרון הדרוש לו כדי להימנע מסיבוב שני – אבל אז חדלה לפתע ועדת הבחירות מלעדכן בתוצאות, וכששבה לעדכנן אחרי שעות ארוכות התקרב לפתע מוראלס לפער הרצוי, חצה אותו והוכרז כמנצח. האופוזיציה טענה לשחיתות וזיופים, וגם משקיפים ממדינות אחרות באמריקה קבעו כי היו אי-סדרים חמורים. במהלך שבועות של הפגנות נגדו נחלשה התמיכה במוראלס – ובלחץ מפקד הצבא הוא התפטר לבסוף.
עכשיו תור ג'אנין
אלא שכעת, כשמוראלס מחוץ לבוליביה, רבים חוששים שהמדינה עלולה לחזור לסבול מחוסר יציבות פוליטי כמו בתקופה שקדמה לו. לפי ספירה אחת, מאז צאתה לעצמאות ב-1825 עברה בוליביה 190 הפיכות וניסיונות הפיכה במסגרת המאבק המתמשך בין האליטות הפוליטיות באזורים העירוניים לבין המגזרים הכפריים.
נציבת זכויות האדם של האו"ם, מישל בצ'לט, פרסמה בשבת הודעה שבה מסרה כי היא חוששת שבעקבות מקרי ההרג בסקבה עלולה בוליביה לצאת משליטה אם השלטונות לא יטפלו בעניין ברגישות ובהתאם לנורמות הבינלאומיות.
הנשיאה הזמנית של בוליביה, ג'אנין אנס, הודיעה בינתיים שלממשלתה יש שתי משימות: להשכין שלום במדינה ולערוך בחירות חדשות בתוך שלושה חודשים.
אלא שבימים המעטים שלה בשלטון כבר הספיקה לקבל כמה החלטות שלא נראה כי יש להן קשר ממשי למטרות הללו, ושמכעיסות את יריביה: היא ניתקה את היחסים עם ממשלתו של נשיא ונצואלה ניקולס מדורו, הוציאה את בוליביה מהארגונים האזוריים ALBA ו-Unasur הנחשבים לכאלה הנוטים שמאלה, והדיחה כמעט את כל השגרירים שמינה מוראלס. במעשים האלה רואים מבקריה צעדים פוליטיים צרים, שאינם מלמדים על ניסיון לאחות את השברים.
לפנייה לכתב/ת 
