לקרוא את אלאדין ביידיש ובערבית: נחשפו אגדות המזרח הגדולות

שלוש שנים של אותה מדיניות רצחנית דללה את אוכלוסיית הנשים בממלכה. כדי למנוע את חיסולן הגמור, הציעה אחת משתי בנות הווזיר את עצמה למלך. תוכניתה של הנערה שלא התכוונה ליפול גם היא קורבן לאכזריות המלך הנבגד, הצטיינה בפשטות מבריקה: בכל לילה תתחיל לספר למלך סיפור שיתוזדמן כך שלא תספיק לסיימו אלא בלילה הבא, הסיפור שנגמר יוביל אותה אל תחילתו של סיפור חדש, שיסתיים אף הוא בלילה שלאחריו. קובץ סיפורים אלו מזוהים בשם "סיפורי אלף לילה ולילה".

הסיפורים שהאליטה שנאה

אם להאמין לכותרת היצירה שבה נודע קובץ הסיפורים של שהרזאד בת הווזיר, תוכניתה הבטיחה את הישארות ראשה על כתפיה לשנתיים ו-271 יום, עלילות "אלף לילה ולילה", שהם, כמו שסיפור המסגרת מגלה לנו, הזדמנות לספר למלך כ-500 סיפורים (וחצי). בתום תקופה זו, שבה גם הולידה למלך שלושה ילדים, החליט המלך שהריאר לשאתה לאישה.

שהרזאד מאת סופי אנדרסון, המאה ה-19(The New Art Gallery Walsall)

בשנת 1704 החל המזרחן והדיפלומט הצרפתי אנטואן גאלאן (Galland), לפרסם את התרגום הצרפתי לסיפורי "אלף לילה ולילה" שלא היו ידועים במערב, וקיבלו יחס מזלזל מהאליטה האינטלקטואלית הערבית במזרח. 

בתחילת עבודתו נסמך גאלאן על כתב יד ובו שלושה כרכים הנחשב לעדות הכתובה הקדומה ביותר ששרדה עד ימינו. בהמשך העיד כי נעזר בחנא דיאב, מספר סיפורים מוכשר ממוצא סורי, שסיפר למתרגם הצרפתי כמה מהסיפורים המוכרים ביותר בקובץ. בהם "עלילות עלאא אלדין" (אלאדין) ו"סיפור עלי באבא וארבעים השודדים". 

התרגום של גאלאן היה לאחד מרבי-המכר של המאה ה-18, הוליד עשרות גרסאות חדשות וזיכה את מחברו בכינוי הפרדוקסלי – "הסופר האמיתי של הלילות".

אוצרות תרבות שניצלו

למרות הכינוי שבו זכה גאלאן, לקובץ הסיפורים של שהרזאד אין מחבר אחד – גם לא אחד משוער, כפי שהאיליאדה והאודיסיאה מיוחסת לדמותו (הבדיונית ככל הנראה), של הומרוס.

מהדורה פיראטית של תרגומו של גאלאן לצרפתית, שנת 1707

כיום מקובלת הסברה ששהרזאד הצילה עשרות ומאות סיפורים שהספרות הערבית הרשמית הועידה לשיכחה, בדיוק מהסיבה שסיפורי אלף לילה ולילה אהובים ונערצים גם כיום. סיפור המסגרת שאב לתוכו עוד ועוד סיפורים ממקורות שונים – מפרס, הודו, עיראק, סוריה ומצרים – ונחשב, בניסוחו הקולע של יוסף סדן, "ספרות שווקים".

אי אפשר להדגיש נקודה זו מספיק: מעולם לא היה, ולעולם לא יהיה נוסח אחד מקובל ל"אלף לילה ולילה", ומהדורות ותרגומים שונים מכילים סיפורים שהושמטו או הופיעו בצורה שונה במהדורה אחרת. לפחות 22 כתבי-יד ערביים שרדו עד ימינו, רובם ממצרים. כתב היד המוקדם שבהם, זה שעליו נסמך גאלאן, מתוארך לסוריה של המאה ה-14. כ-500 שנה לפני שהציג גאלאן את "אלף לילה ולילה" באירופה, הכירו את הקובץ יהודי ארצות ערב.

התרגום הראשון ליידיש והמוכר האלמוני

בשנת 1958 פרסם חוקר גניזת קהיר שלמה דב גויטיין, את העדות ההיסטורית הראשונה להיכרות יהודי ארצות ערב בימי-הביניים עם קובץ הסיפורים. במסמך המתוארך סביבות שנת 1150 וכתוב בערבית-יהודית, השאיל רופא ומוכר ספרים יהודי החי בקהיר את אוסף העלילות הידוע, לאדם בשם מג'ד אל-עזיזי כדי שזה יעתיק את הקובץ בעצמו.

המוכר האלמוני מתייחס אל קובץ הסיפורים בשם "אלף לילה ולילה" – הפעם הראשונה בהיסטוריה (ולא רק היהודית), שאנו מוצאים שימוש בכותרת היצירה, שנשמרה בעברית ובערבית עד ימינו. באנגלית, בצרפתית ובשפות אירופאיות נוספות ידועים סיפורי שהרזאד בשם "לילות ערב" – The Arabian Nights. המשך מחקר הגניזה של גויטיין הוליד עדויות נוספות על הסיפורים, שנמצאו במסמכי גניזה נוספים בבית הכנסת פוסטאט במצרים.

"איסטוור די אלף לילא ולילא בלערבייא"(באדיבות ספריית יד יצחק בן-צבי)

אל יושבי אירופה הגיעו סיפורי אלף לילה ולילה יחד עם גאלאן, ונראה שלא בוזבז כל זמן בהבאתם לציבור הקוראים היהודי. כבר בשנת 1718, שנה לאחר שסיים גאלאן לתרגם ולעבד את שלושת כתבי היד שבידיו ולדלות כל מה שיכול היה לדלות מאותו מספר סיפורים סורי, ותרגום ראשון של אלף לילה ולילה ליידיש, יוצא ממכבשי הדפוס של ישראל בן אברהם.

הבביליוגרף חיים ליברמן היה הראשון לפרסם את התרגום הנשכח ברבים. הוא העריך שמדובר בתרגום ישיר מצרפתית, אך מחקר שנכתב לאחר מכן גילה שזהו תרגום מגרמנית (הנוסח הגרמני שעליו התבסס היה ככל הנראה עיבוד חופשי של התרגום הצרפתי של גאלאן), וההערכה של ליברמן שמוֹצָא המתרגם הזריז בצרפת - ספגה מכה אנושה. 

התרגום הראשון ליידיש, שנת 1718(באדיבות הספרייה הלאומית)

במשך עשורים רבים "נחבא" תרגום זה מעיני החוקרים, שקבעו שהתרגום הראשון לשפות יהודי אירופה הוא דווקא תרגום משנת 1796, שראה אור בפרנקפורט. אין להתפלא על כך יותר מדי. ראשית, כותרת התרגום מ-1718 שונה מהכותרת המוכרת לנו ונקרא "מראות הצובאות". שנית, בתרגום יהודי-אירופי ראשון זה, הופיעו רק 21 לילות. 

מלך הודו ומספרת הסיפורים

השינוי המרכזי והמתעתע מכל הוא סיפור המסגרת של התרגום, שעליו עומד ליברמן במאמרו: "לא שאהריאר מלך פרס, אלא בענדרארי הגדול מלך הודו, והמלך אינו הורג יום יום את נשיו, אלא שאינו רוצה כלל לשאת אישה. מספרת הסיפורים לא שאחארזאדה שמה אלא מילילא שמה: את הסיפורים אינה מספרת בלילות אלא בצהריים, ולא בחדר השינה של המלך אלא בגינת הביתן שלו, ובנוכחות שרי המלך, ואינה מפסקת באמצע אלא מסיימת, ולא במשך 1001 לילות אלא במשך שס"ה ימים" – שהם 365 ימים".

המעשייה הפותחת של התרגום הראשון ביידיש(באדיבות הספרייה הלאומית)

דוגמה נוספת להשפעת התרגום הצרפתי של גאלאן על ההיסטוריה של אלף לילה ולילה הוא התרגום הערבי-יהודי המודפס הראשון. באוראן שבאלג'יריה, שראה אור בדפוס "סטאמפא די מ' קרסינטי", בבעלותו של נסים צדוק. הספר "איסטוור די אלף לילא ולילא בלערבייא", משמע – סיפור אלף לילה ולילה (מתורגם אף הוא) בערבית. 

מכיוון שזהו תרגום של הקובץ מצרפתית, ולא, כפי שהיינו מצפים – עיבוד של אחד הנוסחים הערבים הרבים, שראו אור בדפוס מאז פרסומו של גאלאן. התרגום יצא לאור בשנת 1882. עותק שלו שמור בספריית מכון "יד בן-צבי".

אגדה ערבית בעברית

בשנת 1947 התפרסם התרגום העברי השלם הראשון (עד כמה שאפשר להשתמש במילה "שלם" ליצירה חסרת נוסח מקובל אחד), בתרגומו של המזרחן, יוסף יואל ריבלין. תרגום זה נעשה מהשפה הערבית והסתכם ב-30 כרכים – האחרון התפרסם בשנת 1978. אין אף תרגום אחר שכולל את כל מעשיות הקובץ לפי המהדורות המקובלות.

שהרזאד על כריכת הספר בעברית(באדיבות "הספרייה הלאומית")

לתרגום של ריבלין קדמו לפחות שלושה תרגומים קודמים לעברית, תרגומים שהם לא פעם בבחינת עיבוד מתוך הקובץ: "ארבעים שודדים: אגדה ערבית", שתורגם בידי מ. מ. סילמן, "סיפורי אלף לילה ולילה", בידי דוד ילין ו-"אלף ולילה אחד: אגדות מזרחיות לנעורים", בידי ש. קצנלסון-פיינשטיין. התרגום של ריבלין זכור כתרגום המופת שהתחבב על קוראי העברית החדשה. 

דמות האישה הזהובה שהוטבעה על הכריכה האדומה, היא שהרזאד, נחרתה בזיכרונם של קוראות וקוראי התרגום עד ימינו. את התרגום של ריבלין כבר קשה למצוא בחנויות. חלקים ממנו הועלו ל"פרויקט בן-יהודה".

 
התרגום העדכני ביותר של "סיפורי אלף לילה ולילה", עליו טרחה המתרגמת חנה עמית-כוכבי, ראה אור בשני כרכים בהוצאת "בבל". חשוב לציין כי מדובר בתרגום לא שלם, אלא בלקט של כמה מהסיפורים. ספר מרתק אחר שראה אור ב-2003 הוא הספר "לא אלף ולא לילה", ובו נוסחים שליקט, ערך ותרגם יוסף סדן מכתבי-יד הקרובים לעולמו התרבותי והספרותי של "אלף לילה ולילה".   

לעוד סיפורים היסטורים היכנסו לבלוג הספרייה הלאומית, כאן