הקס הלבן של קהילת יוצאי אתיופיה: "צאו מהסטיגמות"

בלומרט עלה לישראל עם משפחתו מניו-יורק לפני 40 שנה. המשפחה התגוררה בשכונת "בית וגן" בירושלים, לשם היגרו כעבור כמה שנים גם עולים חדשים מאתיופיה. מאוחר יותר, סקרנותו של בלומרט שהיה כבר בן ישיבה, הובילה אותו לרכוש את השפה האמהרית, ולשוטט באתרי קרוואנים ברחבי הארץ, כשהוא משמש איש קשר בין הקהילה לבין המתנדבים.

"הקס הטוב"

הכינוי אותו נושא היום, מספר הרב, הוא "נצ'ו-קס" שפירושו באמהרית הוא "הקס הלבן". כינויו הקודם היה "קס מלקמסו" שמשמעותו - "הקס הטוב". "מעטים שעדיין קוראים לי כך, זה מחמם לי את הלב וזה דבר שאני גאה בו בהחלט".

"הקס הטוב". הרב חנניה בלומרט(רותם שבתאי, אורי דוידוביץ', שחר גולדשטיין)

בשנות ה-90, כשהחל גל העלייה הענק מברית המועצות, החליט הרב בלומרט להתנדב בקליטת העולים. "למדתי רוסית במטרה לסייע ולקלוט אותם, אלא שבמאי 1991 נערך 'מבצע שלמה' הידוע, והגיעו לישראל 14 אלף עולים מאתיופיה שנוספו ל-20 אלף שכבר היו בארץ", הוא מסביר.

העובדה שגדל בסביבת העולים מאתיופיה הגביר את רצונו להכיר לעומק את הקהילה. או אז, החליט למקד את מאמציו בתחום קליטת העלייה ולמד קרוא וכתוב בשפה האמהרית. "כך התוודעתי ל'קסים' ומהם יכולתי ללמוד את המנהגים והתרבות ממקור ראשון, לא מאנציקלופדיות או מחקרים חיצוניים". בלומרט מצא את עצמו משוטט ברחבי הארץ: בכל מקום בו היו אתרי קראוונים, שהיוו מרכזי קליטה של עולי אתיופיה – היה גם הוא מתייצב לעזרה. "הייתי איש קשר בין העולים לבין מדריכים של 'בני עקיבא' ובנות השירות הלאומי", הוא אומר.

אחת מבנות השירות הלאומי שהזמינו אותו לשיחה, משחזר הרב, הייתה אסתר שעלתה עם משפחתה מטיגראיי באתיופיה בשנות ה-80. בין השניים התפתח סיפור אהבה, וכיום היא אשתו של בלומרט.  

השיח לא השתנה

בהתחשב באווירה הציבורית אז סביב הטלת הספק ביהדותם של יוצאי אתיופיה, אני מתעניין כיצד קיבלה המשפחה הלבנה את הכלה האתיופית. ההחלטה של השניים להינשא הייתה, ללא ספק, קריאת תיגר על הקיים. "למרות שיש גבול בין להיות פעיל בקהילה לבין להינשא לבת הקהילה, המשפחה שלי לא עשתה עניין מזה. היו לבני המשפחה שאלות ענייניות: 'האם אתה בטוח בזה? האם זה בסדר הלכתית?'"

"התייחסות הממסד הרבני ליהודי אתיופיה - עלבון צורב"(רותם שבתאי, אורי דוידוביץ', שחר גולדשטיין)

בלומרט אמנם לא כועס על משפחתו שהייתה מושפעת מהשיח הציבורי, אך מנקודת מבטו, הפקפוק ביהדותם של יוצאי אתיופיה שהחל טרם עלייתם, הוא חמור. "זה הלם ועלבון צורב. לא מדובר רק בגורמים רבניים, אלא גם באנשי אקדמיה. יש מנעד בין אגף אחד שמפקפק לחלוטין ביהדותם - לבין אלה שמקבלים אותם בוודאות כיהודים, אבל חוששים מאיזושהי תערובת של נוכרים. זו למעשה הסיבה שיהודי אתיופיה עלו רק בתחילת שנות ה-80. הממסד בישראל התנגד לעלייה שלהם. לא היו מוכנים לקבל את זה שיש יהודים שחורי עור. הסיבה להתנגדות הייתה ההשפעה של האקדמיה של אותה תקופה, שהייתה משולבת בגזענות ועם תפיסות שלא חקרו את האמת לעומק".

מה שהיטה את הכף ואפשר את תחילת העלייה, טוען בלומרט, הוא פסק ההלכה המהפכני של הרב עובדיה יוסף, שקבע בניגוד לעמדת של רוב הממסד הדתי והחרדי כי אנשי "ביתא ישראל" יהודים הם, "ומותרים לבוא בקהל ישראל ללא שום גיור, אפילו לא לחומרא".

הרב בלומרט עם קסים. "כשפוגשים אותי אחרי שיחה טלפונית באמהרית, בדרך כלל יש הלם ראשוני"(צילום: אורות)

"גזל כבשת הרש"

לפני כעשר שנים, הבינו לראשונה במשרד לשירותי דת כי יש לדאוג לתקן של רבנים-קסים גם עבור יוצאי אתיופיה. 15 שנים קודם, עברו בני משפחת בלומרט - שניהם עסקו בהוראה באותה עת - לבת ים. גורמים עירוניים בעיר ראו באיש הלבן דובר האמהרית שנראה בדיוק כמותם, מועמד מתאים להנהגת הקהילה האתיופית בעיר. במכרז הוא נבחר פה-אחד מול מועמדים אחרים.

המינוי הזה פתח תיבת פנדורה. חלק מהעולים מחו ותהו מדוע לא מונה יוצא העדה לתפקיד. באחד העיתונים אף הגדילו וכינו את המחלוקת בכותרת "גזל כבשת הרש". "הייתי בהלם", הוא מספר. "כל השנים פעלתי מתוך רצון טוב להועיל, ולא עלה על דעתי שזה אולי מציק למישהו. לקח שנה וחצי עד שהמינוי נכנס לתוקף. הייתי במצב שבו הייתי תלוי באוויר".

הרב בלומרט שהבין כי הסוגיה הרגישה דורשת טיפול רגיש, עשה ככל שביכולתו כדי להתחבב על הקהילה ולהדגיש שכוונותיו טובות. "בסופו של דבר, הקהילה כאן בבת ים וקהילות ברחבי הארץ רואים את המקום שאני בא ממנו. מהרבה בחינות סיגלתי לעצמי הרבה מהמנטליות האתיופית. כשאני מדבר עם יוצא העדה, השיח הוא בדיוק כאילו שני אתיופים מדברים ושואלים 'מאיזה כפר אתה?', 'מאיזו משפחה?'. כולם אומרים 'זה כאילו שהיית שם וגדלת במקום'. לכן יחסית קל לאנשים לקבל אותי כאיש גשר, כאיש שיכול להבין את שני הצדדים, ומתוך כך לנסות לעשות את הגשר".

הרב בלומרט מודה בכנות שהתפקיד שלו כקס-רבני כולל גם קונפליקטים, כאשר יש התנגשות בין המסורת של יהודי אתיופיה, שמבוססת על חוקי התורה כפי שהיו מקובלים לפני יותר מ-3,000 שנים - לעומת ההלכה כיום שמבוססת על פסיקה רבנית מאוחרת הרבה יותר. "אם מציעים לי בשר לאכילה משחיטה אתיופית, אני נוהג להימנע - וכולם מכבדים את זה, אבל לפעמים מציעים לי בצחוק לאכול".

מצד שני, גם הוא מתגמש מול המסורת העתיקה והמפוארת. "כתוב בתורה 'ולא יראו פניי ריקם'. לכן אצל יהודי אתיופיה יש מצווה שכאשר באים לבית הכנסת בשבת, אסור לבוא בידיים ריקות וצריך להביא כסף כתרומה, כאשר מברכים למשל, את החולים. הצד האשכנזי והרבני שלי אומר 'מה אתם עושים פה?' אבל אם אתה בא ממקום של הבנה וכבוד לאחר, אתה אומר לעצמך - זו המסורת שהם גדלו איתה - וזו המסורת שלי. אני לא יכול לבוא ולנפץ את זה או לזלזל בכך".

הממסד אשם

ביוני 2019 פרצו הפגנות חוזרות ונשנות של יוצאי אתיופיה לאחר שקצין משטרה ירה למוות בסלומון טקה בן ה-18. חצי שנה קודם לכן, שוטרים ירו על יהודה ביאדגה - צעיר תושב עירו של בלומרט - שאחז בסכין ורץ לעברם כשהוא אחוז התקף פסיכוטי. הרב מודה שהזעם בקרב הצעירים לנוכח האלימות המשטרתית עדיין גדול. את ביאדגה הכיר כשפנה אליו שנה קודם לאירוע בבקשה לסיוע. בזכות ההיכרות המוקדמת שלהם, סייע למשפחה בהסדרי הקבורה.

התחושה אצל הצעירים היא שיש שיטור יתר. יש גזענות סמויה

"בניגוד לשאר העליות, העלייה מאתיופיה לישראל הייתה מסע של טראומה ועם פערים הרבה יותר גדולים מאשר כל קהילה אחרת. לכן המשברים באמת חריפים והטלטלה עזה. אני יכול רק לשקף את העובדה שאצל הצעירים שנולדו כאן יש הרגשה שקיים שיטור יתר. שהקבלה היא רק למראית עין. הייתי קורא לזה 'גזענות סמויה'. זה לא שמישהו מחליט 'אני לא מקבל שחורים'. אף אחד לא יגיד את זה, כמובן. אבל ההרגשה הכללית היא שכן, יש אפליה".

בלומרט מעיד כי הוא נזהר מהמילה "גזענות", אבל באותה נשימה מספר על צעירה שניסתה להתקבל למשרד עורכי דין והתשובה שקיבלה מהמקום היא כי אין צורך במנקות נוספות. "יש איזושהי העדפה פחותה ליוצאי אתיופיה - בעיקר סטיגמתית על אנשים שבאו ממדינה פרימיטיבית ונחשלת. השאלה המרכזית היא האם המוסדות בארץ מקבלים את הצעירים האתיופים כמו שהם - או לא".

למרות שליטתו המושלמת באמהרית, ילדיו - שחלקם בהירי עור וחלקם כהי עור - מדברים בעברית בלבד. על גזענות הם לא מדברים בבית. והמוצא? הוא לא אישיו.

"לא חושש שיתנכלו לילדיי"(צילום: אלכס קולומויסקי)

"האמא שלהם היא טיגרית, וזו שפה שונה שגם מדברים אותה באתיופיה, אבל הילדים מדברים רק בעברית. הם לא נתקלו בגזענות והחינוך שאנחנו נותנים להם הוא שאנחנו לא עושים מהשילוב הזה עניין. בכלל. אני לא חושש שיתנכלו להם", מכריז הרב. הוא סובר כי הדרך לחברה בריאה וסובלנית יתחיל בלאתגר את הקיים. לדוגמה - חתונה מחוץ לקהילה.

"אני מחתן המון זוגות יהודים ממוצאים שונים כמעט כל שבוע. ראיתי נתון שכ-12% מבני הקהילה נשואים לבנות או לבני זוג שמחוץ לקהילה. זה מספר נפלא לקהילה שהיא יחסית חדשה, ובייחוד נוכח העובדה שהחברה בארץ עדיין לא נמצאת במקום הזה ומעדיפה להתחתן עם אנשים מרקע זהה".

השתלמויות מרובות של הממסד, שעניינן לבסס את הידע כלפי הקהילה האתיופית, הן זרז נוסף שמציע הרב להסרת הדעות הקדומות. "צריך השתלמויות מסודרות או אפילו הכנסת חומרי לימוד לתוך מערכת החינוך, על הבסיס ההיסטורי והתרבותי של יהודי אתיופיה. אנחנו קולטים את האחים שלנו, וזה תפארת המדינה. היום יש קצת יותר התעניינות באמת בעבודת המבנה של הקהילה ואני תקווה שזה לא מאוחר מידי, שעוד אפשר לעשות דברים".

"יש תומכים ומתנגדים לעלייה גם בעדה"

על הדיון בסוגיית העלאת שארית יוצאי אתיופיה  השוהים במחנות המתנה באדיס אבבה ובגונדר, טרום הבחירות, אומר הרב בלומרט כי  "יש תומכים ומתנגדים להעלאת שארית בני הפלאשמורה שרובם המוחלט כבר עלה לארץ בעבר גם בקרב בני הקהילה. 

"אח אחד בישראל ואחד עדיין באתיופיה"

"מבלי לחוות דעה אישית - המתנגדים טוענים כי חובה לזכור שעל פי חוק השבות מי שהתנצר אינו זכאי לעלות לישראל. לכן אותם אנשים, שאינם מוגדרים כיהודים, לא מבחינת החוק ולא מבחינת ההלכה, לא אמורים לעלות לישראל, אלא רק על פי 'חוק הכניסה' המסמיך את משרד הפנים והממשלה להעלות אנשים מסוימים משיקולים הומניטריים כאלה ואחרים.

"מאידך, למי שמצדדים בעלייה יש מספר הצדקות לכך: הטענה הבסיסית היא שהייתה החלטת ממשלה ולכן יש לבצע אותה. זו הסיבה שיש במחנות אנשים שמחכים שנים רבות והגיע הזמן אחת ולתמיד לסיים את הסיפור הזה. זו טענה טכנית והגיונית מאוד, שאליה נוסף טיעון מהותי - חוק השבות לא חל על מתנצרים, אבל כאן לא מדובר בהתנצרות על רקע אידיאולוגי אלא בהתנצרות המונית על רקע נסיבות גיאו-פוליטיות.

"זה לא שונה מקומוניסטים או אתאיסטים שעולים ממדינות אחרות, שאמנם לא התנצרו או התבוללו אלא התנתקו מהמסורת היהודית בגלל נסיבות גאו-פוליטיות. בשורה התחתונה, התומכים בעלייה טוענים כי מדובר בעניין הומניטרי מובהק, מאחר וכיום יש משפחות שקרועות, כאשר אח אחד גר בישראל והשני עדיין באתיופיה".