הגנה חלשה ותלות בזהבי: סיכום הקמפיין של הנבחרת
ישראל העפילה אמנם לפלייאוף היורו וחולמת על עלייה לטורניר גדול לראשונה אחרי 50 שנה, אבל סיימה עוד מוקדמות בפארסה גדולה מבלי לאיים על הבכירות ממנה בצורה רצינית. איך הפך הרצוג למנפח בלון הציפיות החדש, מה צריך לשפר לקראת מוקדמות המונדיאל ולמה המאמן לא סופר את ליגת העל?
נבחרת ישראל סיימה את אחד הקמפיינים הכושלים ביותר שלה מאז ההצטרפות לאירופה, וזאת חרף ההעפלה לפלייאוף היורו בו עם סיכוי לעלות לראשונה לטורניר בינלאומי גדול אחרי 50 שנה. אחרי עשרה משחקי מוקדמות, זה הזמן לסכם קמפיין שנגמר בפארסה אחת גדולה.
השחקנים נגד הרצוג: "ההכנה מביכה"
זה מה שמחכה לישראל בפלייאוף מוקדמות היורו
אין אמונה בליגה הישראלית: אנדי הרצוג, שהחליט ללכת על שלד מובהק מהרגע שהגיע לנבחרת ישראל, שידר בכל צומת דרכים שהוא לא סופר את הליגה הישראלית. מבחינתו היא ברירת מחדל ולכן זומנו ליגיונרים רבים ככל שניתן, גם כאלו שלא שיחקו בקבוצות שלהם קיבלו את הקרדיט בנבחרת. אפילו במשחק האחרון בבית נגד פולין הוא שילב את עילאי אלמקייס מהליגה הרביעית בגרמניה ולא, למשל, את יונתן כהן שמצטיין במכבי תל אביב. הנאמנות לליגיונרים לא הוכיחה את עצמה והיוותה רק יצירת תעודת ביטוח ולא יציאה מהקופסא.
מערכים קבועים: הרצוג הוא אמנם טירון על הקווים, אבל ווילי רוטנשטיינר החליט לזנוח את הנבחרות הצעירות ולהתמקד בחלון הראווה. ההימור האוסטרי לא הוביל להתקדמות וגרם לקביעת מערכים ידועים מראש בלי יכולת תמרון. ככל שהקמפיין הלך והתקדם חלה דווקא ירידה ביכולת. שחקנים התלוננו על יכולת אימון ירודה ובעיקר ניהול משחק שמעולם לא באמת תרם לשיפור.
אין הגנה: הנבחרת רשמה את מספר הספיגות הרב ביותר - 18 שערים ב-10 משחקים וההגנה היתה הבעיה הגדולה ביותר שלה. ההחלטה ללכת על מערך שכלל שלושה בלמים הייתה לגטימית, אבל קשה לקיים אותו ברגע שהבלמים שלך מרבים להיפצע, כשאין יציבות בעמדה זו, כשאחד משני העוגנים של המערך אלי דסה לא שיחק תקופה ארוכה וטאלב טוואטחה פצוע. לשלב שחקנים כמו עומרי בן-הרוש או סאן מנחם זה לא רציני.
הרע במיעוטו: אם יש עמדה אחת שדווקא היתה יציבה יחסית (כמובן אם מוציאים מהמשוואה את ערן זהבי) היא השוער. בקמפיין הזה היו שני שוערים שווים ברמתם, הרבה בזכות מאמן שערים מנוסה כמו קלאוס לינדנברגר. אחרי קמפיין טוב בליגת האומות ופתיחת קמפיין מעולה, כולל משחקים מעולים נגד אוסטריה וסלובניה, אריאל הרוש המשיך לקבל את המושכות, גם כשהפך לשוער משנה בהפועל באר-שבע. עניין של גישה.
אחרי הרביעייה שהרוש ספג מפולין הוחלט לבצע שינוי וללכת על אופיר מרציאנו, שאז שיחק עדיין בהיברניאן וגם הוא הצליח להציג יכולת טובה מאוד. לקראת המשחק נגד פולין, כשהרוש כבר חזר להרכב ספרטה רוטרדם ומרציאנו כבר לא שיחק בליגה הסקוטית, מרציאנו היה זה שקיבל את הקרדיט וגם הציג משחק טוב. למרות כמות הספיגות, עמדת השוער הייתה הצרה האחרונה של ההגנה.
הרוש הציג יכולת מעולה בשלושת המשחקים הראשונים וגם כשכבר הפך לשוער הרכב ברוטרדם ראה את הקמפיין מהספסל, ואילו מרציאנו קיבל את המושכות מהרצוג גם כשירד לספסל קבוצתו. הוא ספג אמנם עשרה שערים, אבל הציג לרוב יכולת טובה לגמרי.
זהבי ועוד עשרה: הקמפיין של ערן זהבי היה אפילו משמעותי ודומיננטי יותר מאשר בתקופה בה שיחק במכבי תל אביב. 11 שערים הוא כבש. לא היה בעבר שחקן נבחרת דומיננטי כל כך. דווקא ההתקפה הייתה יעילה כביכול, אבל זה היה בעיקר בעקבות ניצול מצבים מטורף של זהבי והגישה של הרצוג, זו שהיתה לו כשחקן, להיות הווינר שמסתכל לכל נבחרת בלבן של העין. אם המטרה הייתה לשחק פתוח גם אם זה בא על חשבון כדורגל מתוכנן, הרצוג עמד במטרה.
עתיד הרצוג: דבר אחד ברור שאי אפשר לקחת מהמאמן. הוא זה שהוביל את הנבחרת והוא זה שיעמוד על הקווים ב-26 במרץ. הנצחונות על אלבניה וסקוטלנד, ובדיעבד גם השער השני של זהבי בהאמפדן-פארק, היו אלה שהעלו את ישראל להזדמנות האחרונה להיכנס ליורו והובילו לפנטזיה לא ממש ריאלית בהתחשב בצורה בה נראתה הנבחרת בסיום הקמפיין.
למעשה, הרצוג הוא מנפח בלון הציפיות החדש אחרי עשרים שנה. ישראל עשויה לפגוש יריבות שלא דומות לפולין ולרשום הישג במשחק נתון. גם זה יהיה מבחנו של האוסטרי וסביר מאוד
להניח שכישלון במשחקים הללו יוביל לסיום תפקידו לקראת חוזהו שמסתיים ב-1 במאי.
התחושה בקרב האוהדים שהתרחקו בקמפיינים האחרונים היא שהנה מגיע מישהו ששם את האמת מול הפנים: לא מערבב, לא מדבר עם סוכנים ובעיקר בא לשחק כדורגל. זו גם התחושה השוררת בחדר ההלבשה, בעיקר בקרב הוותיקים שזוכים ממנו לאמון עיוור. תחושה שהוא חייב להישאר ושהוא הכי נחמד שיש.
הדבר הבא: הנבחרת צריכה רענון כבר תקופה ארוכה. מעבר לאלמקייס שעדיין לא ברור לאן יבשיל, מי שכבר קיבל את המושכות הוא מנור סולומון, אחת התקוות לקראת הפלייאוף. המעבר לשחטאר הפך אותו לשחקן הרכב בנבחרת. ישראל גם זקוקה לבגרות ויציבות של חאתם אל-חמיד. הקפיצה מהנגב לסלטיק עשתה לו לא רק טוב. עדיין מדובר בבלם לא מספיק אחראי, אבל מצד שני כזה עם תקווה לשיפור בקמפיין הבא.
סוגיית הוותיקים: בקמפיין הבא הוותיקים יהיו עדיין חלק מהנבחרת, אבל בני ה-30 פלוס צריכים לפנות את הדרך. ביברס נאתכו לא מצליח להשפיע מספיק כבר יותר מידי זמן, בירם כיאל לא נכנס לעניינים בצ'רלטון, נראה חלוד ואחראי לשער מביך נגד סלובניה, ולא ברור גם מה יהיה עם זהבי. למונדיאל הבא יעפילו רק 13 נבחרות מאירופה ועד לתחילת המוקדמות יש לתת במה לשחקנים חדשים.
לפנייה לכתב/ת 
