קורבן פיגוע הדקירה מול המחבל: "לא מתעניינת ביצור הזה"
שנה וחצי אחרי שנפצעה קשה בתחנת אוטובוס בעפולה, התייצבה שובה מלכה (20) לעדות במשפטו של המחבל הפלסטיני שניסה לרצוח אותה. "חשוב להראות שנעשתה פה עוולה בתקווה שתיווצר הרתעה", סיפרה
"אני לא מתעניינת ביצור הזה בשום צורה. אין לי שום עניין אישי, יש פה עניין לאומי". שובה מלכה, הצעירה שנפצעה קשה ביוני 2018 בפיגוע דקירה בתחנת אוטובוס בעפולה, העידה הבוקר (יום ה') במשפטו של המחבל, נור שינאוי (25) מג'נין. "חזרתי לתפקוד אבל החיים קצת השתנו", סיפרה מלכה בבית המשפט המחוזי בנצרת.
הצעירה בת ה-20 ממגדל העמק, שהייתה תלמידת תיכון בזמן פיגוע הדקירה, הגיעה מלווה בהוריה. הם סיפרו כי זה הדיון הראשון במשפט שבו משתתפת בתם. שינאוי מואשם בניסיון רצח בנסיבות מעשה טרור והכנה לרצח בנסיבות מעשה טרור.
בעדותה סיפרה מלכה כי הגיעה לתחנת האוטובוס במונית, והייתה אמורה לעלות לאוטובוס לכיוון ירושלים. "ישבתי בתחנה בערך 10 דקות לפני הדקירה. רציתי ללמוד לבחינה, וישבתי עם הספר בתחנה. ליד התחנה עמד עוד איש מבוגר. בזמן שהמתנתי, הרגשתי שמישהו מסתכל עליי אבל לא ייחסתי לזה חשיבות", העידה מלכה.
היא הוסיפה: "האירוע התרחש בבת אחת. מישהו התקרב אליי, במהירות, והרגשתי כאב חזק מאוד בכתף שמאל. הרמתי את המבט שלי, וראיתי מישהו שעומד מולי עם סכין. הוא החזיק אותה ביד ימין. זרקתי את הספר, והתחלתי לרוץ לכיוון שמאל, לתוך עפולה.
"רצתי לכיוון קפה ארומה, בדרך ניסיתי לפנות לאנשים ודיברתי עם כמה אנשים שעברו שם. הם לא כל כך הבינו מה קרה. כשהגעתי לאזור קפה ארומה, הבנתי שאנשים יעזרו לי ונשכבתי על המדרכה. כבר לא היה לי כוח לעמוד. שמעתי אנשים והמולה מסביבי ובאיזשהו שלב הבנתי שקרה לי משהו, שאני פצועה, שמעתי אנשים שמדברים על זה שיש פה אמבולנס. מהר מאוד הגיע אמבולנס".
רק לאחר שהגיעה לבית החולים, הבינה מלכה כי נפגעה גם בריאה ובכבד. "האשפוז היה ממושך וקשה, הייתי זקוקה למשככי כאבים, המצב שלי היה מאוד קשה ובהתחלה הייתי מטושטשת", העידה מלכה. "סבלתי מהמון כאבים, מהפגיעה בריאות ובכבד. עברתי בהמשך ניתוח בריאה, כדי לאחות את הדקירה.
"גם לאחר האשפוז ההחלמה נמשכה עוד מספר חודשים. שלושה חודשים לא יכולתי לעבוד ולתפקד בצורה רגילה בסיסית. גם בשנה שאחר כך ועד היום, אני לא מתפקדת כמו בעבר. יש חולשה, קושי לצאת לפעילות מאומצת. אני מתעייפת יותר מהר, ובהתחלה היה לי גם קשה להתחיל את הלימודים. עד היום יש לי בעיות רפואיות, צלקות, כאבים.
"גם מבחינה נפשית זה מלווה אותי כל יום. זה לא אירוע ששוכחים. הדברים עולים כל פעם ואני צריכה מנוחה של כמה ימים. יש לי חולשה נפשית כללית, ואני עוברת תהליך של השתקמות מהאירוע הזה".
ראש הרכב השופטים, השופטת אסתר הלמן, שאלה את הצעירה מה לבשה באותו יום, והיא השיבה שלבשה חולצה וחצאית בצבעים כחול ושחור. היא תיארה כי הוצגה בפניה תמונה שבה לא זיהתה את המחבל, ובהמשך ראתה את תמונת המחבל באינטרנט - ואז זיהתה אותו.
"אנחנו לא נותנים לאירועים כאלה לקרות, זה לא דבר שמקובל על דעתנו בשום צורה והאזרחים פה כולם רוצים לחיות בשלום ויש למערכת המשפט חלק בדבר הזה".
"כל אירוע כזה פוגע בעוד אנשים"
על השאלה איך הרגישה על דוכן העדים, השיבה הצעירה: "זה חשוב להראות שנעשתה פה עוולה בתקווה שתיווצר הרתעה. אין לי שום עניין אישי מול שום בן אדם בסיפור. אני מרגישה מוגנת בסך הכול, אני לא מרגישה מאוימת. אני מתאוששת, חזרתי לתפקוד אבל החיים קצת השתנו. זה לא פשוט, זה תהליך שייקח עוד זמן וילווה אותי כל החיים.
"זה לא לקום ולהמשיך הלאה כאילו לא היה כלום. כל אירוע כזה פוגע בעוד אנשים, זה לא רק בי פגע אלא בכל המשפחה שלי ובכל הסביבה שלי - חברות, כל המשפחה. הרבה אנשים שעבר עליהם אירוע מאוד קשה והם עוד מתמודדים עם זה. אנחנו מודים לעם ישראל על כל התמיכה. עם ישראל חי".
אביה של שובה אמר: "אני שמח שבסוף הסיפור שובה חיה ומסוגלת להעיד מול המחבל המרושע, תודה לשם שהציל אותה".
לפנייה לכתב/ת 
