חודש למחאה בלבנון: מחביאים מזומן בכספת
ללבנונים הולך ונגמר הכסף: אין ממשלה, הבנקים משותקים – והמשכורת לא נכנסת. חנויות בביירות מציעות הנחות של 70%, אבל הקונים לא באים ועסקים נסגרים: "אנשים פוחדים. אין איך לשלם משכנתה ושכר דירה"
באחד מרחובות המסחר המרכזיים של ביירות בעלי החנויות מקצצים את המשכורות בחצי או שוקלים לסגור את העסק לחלוטין. החנויות יוצאות במבצעים – אבל עדיין לא מצליחות למשוך לקוחות. המקום היחיד שיכול לקרוא לעצמו עכשיו עסק משגשג הוא חנות שמוכרת כספות – שהרי הלבנונים פונים עכשיו יותר ויותר לאחסון המזומנים שלהם בבית.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
זהו עוד סימן לפחד של הלבנונים שהמשבר הכלכלי שחווה ארצם, ושמחמיר בחודשים האחרונים, עלול להפוך לאסון. הבנקים הלבנוניים כבר הטילו מגבלות על משיכת דולר אמריקני, ומקורותיו של הבנק המרכזי לדולרים הולכים ואוזלים. הפוליטיקאים מצדם משותקים, ואינם מצליחים נכון לעכשיו להקים ממשלה חדשה. עשרות אלפי מפגינים עדיין יוצאים לרחובות, כמו בכל החודש האחרון, במסגרת המחאה חסרת התקדים שבה הם דורשים מההנהגה להסתלק.
"אנשים פוחדים", אומר חליל שהאב, הבעלים של "שהאב אבטחה", חנות למכירת כספות ברחוב חמרה בביירות. "מאז אמצע החודש שעבר המכירות שלנו עלו ב-30%". ממש בשעה שהוא מדבר מסתובבים שלושה לקוחות בחנות שלו. קונים מכל שכבות האוכלוסייה באים לדבריו, והוא יכול להציע להם כספות בשלל מחירים – מ-35 דולר עד 15 אלף דולר. גם בחנות תכשיטים סמוכה נרשמת לאחרונה תנועה ערה: אנשים שזקוקים לכסף מזומן באים למכור חפצי ערך.
הלבנונים, אין ספק, עוברים טלטלה. תושבים אומרים שאין להם מושג איך יצליחו לעמוד בתשלומי שכר הלימוד, ביטוח הבריאות או המשכנתאות. חברות מסחריות מתקשות להעביר משכורות לעובדים, ואחרות קיצצו את השכר או פשוט פיטרו עובדים.
הנפט עצר את הזרם
החוב של לבנון הוא אחד הגבוהים בעולם. הוא עומד על כ-86 מיליארד דולר – 150% מהתוצר המקומי הגולמי. חלק גדול מתקציב הממשלה מופנה לתשלום משכורות למגזר הציבורי המנופח, וכבר שנים שהתשתיות מוזנחות וסובלות מחוסר פיתוח. על רקע הקושי להתמודד עם הצרות הכלכליות החלה הממשלה להעלות מסים ולנקוט צעדים נוספים, והמהלכים האלה הובילו בתחילת השנה למחאות קטנות.
ב-17 באוקטובר כבר פרצה מחאה ענקית בעקבות ההצעה להטיל סבב מסים חדש, שכלל את "מס הווטסאפ", ופעילי המחאה תוקפים בה את האליטה הפוליטית הלבנונית כולה. הם מאשימים את הפוליטיקאים שלהם בעשרות שנים של שחיתות מושרשת וניהול כושל שהביאו את המדינה למצוקתה הכלכלית האיומה. ראש הממשלה סעד אל-חרירי קיבל ב-29 באוקטובר את תביעתם שיתפטר, אבל מאז לא מצליחות המפלגות הלבנוניות להסכים על ממשלה חדשה.
אחת הבעיות הגדולות ביותר של לבנון היא העובדה שכלכלתה נשענת במידה רבה מאוד על הדולר. מאז התרסקות הלירה הלבנונית בתחילת שנות ה-90 הוצמד המטבע אל הדולר, ועל דברים רבים – משכירת מכוניות ועד פרמיות ביטוח – מוצגים המחירים בדולרים. לעומת זאת, רוב הלבנונים מקבלים את שכרם במטבע המקומי.
עוד על המשבר בלבנון:
- מטהרן לביירות: האינתיפאדה השיעית / ד"ר ירון פרידמן
- קווים לדמותה של המחאה הגלובלית / נדב איל
- כל העולם ג'וקר: קבלו את כוכב ההפגנות
מאז 1997 שמר הבנק המרכזי את הלירה על שיעור יציב של 1,507 לירות לדולר הודות להלוואות גדולות בשיעורי ריבית גבוהים. עובדה זו עודדה מאות אלפי לבנונים החיים בחו"ל לשלוח מזומנים למשפחותיהם בארץ הארזים, לקנות נכסים או להפקיד את הכסף בבנקים מקומיים, וכך נותר השוק נזיל. מ-2008 ולמשך שלוש שנים נהנתה הכלכלה מתקופה מעודדת, עם צמיחה שנתית של 8%, אבל אז באה שורה של מכות.
תחילה הייתה זו מלחמת האזרחים בסוריה השכנה, שבמהלכה ברחו יותר ממיליון פליטים ללבנון, וזו התקשתה להתמודד עם כמות המהגרים האדירה. אחר כך, מ-2016, נחלש זרם המזומנים ללבנון, במידה רבה בשל הירידה במחירי הנפט, שהפחיתה את העברת הכספים מלבנונים החיים במדינות ערב המפרציות.
אבל זה הכסף שלי
לפי גורמים רשמיים בממשלת לבנון, הצמיחה הכלכלית בארצם תעמוד בשנה הבאה על 0 אחוז. הבנק העולמי אומר שסביר להניח שהכלכלה הלבנונית תתכווץ ב-2020 באחוז אחד. המחסור בדולר אמריקני יצר לראשונה זה שנים שוק שחור של דולרים, ובו הגיע השבוע שוויו של הדולר ל-1,900 לירות.
כמה סכנות אורבות עכשיו לכלכלה הלבנונית. הממשלה מנסה למנוע מצב של הסתערות אזרחים על הבנקים. הלבנונים פוחדים שקריסה של המטבע תשחק דרמטית את הערך של חסכונותיהם.
מאז תחילת המחאה נותרו הבנקים בלבנון סגורים ברובם. הם נפתחו לשבוע ב-1 בנובמבר, אבל אז הכריזו הבנקאים על שביתה, לטענתם בשל תקיפות ואיומים מצד לקוחות הכועסים על ההגבלות שהוטלו על הונם. השביתה הסתיימה ביום שלישי השבוע והבנקים נפתחו מחדש, אבל מכל חשבון דולרים מותר למשוך כעת רק 1,000 דולר בשבוע. העברות לחו"ל הוגבלו, למעט במקרי חירום.
"המצב בבנקים לחלוטין בלתי מתקבל על הדעת", אומר חסן עבאדה, סוחר המייבא אביזרים לטלפון הסלולרי, אחרי שניסה למשוך מחשבון הדולרים שלו כמה כסף שרצה. "כשאמרתי להם שזה הכסף שלי הם אמרו 'אין לנו מה לעשות'".
ברחוב חמרה, שבעבר היה עמוס, בחנויות רבות לא מוכרים עכשיו כלום במשך היום. חנות נעליים אחת מציעה הנחות של עד 70%, אבל נותרת ריקה מלקוחות. אחד העובדים, כמאל אמחז, אומר שהיקף המכירות הוא כרבע מבחודש שעבר. הוא וחבריו לעבודה קיבלו רק חצי ממשכורתם מאז אוקטובר. "אין לי ברירה אלא להמשיך, כי אם אעזוב את המקום הזה לא אמצא עבודה אחרת", הוא אומר.
עבד אל-ראני מוואקית, בן 59, נהג לבוא עם אשתו לעבוד מדי יום בחנות ההלבשה התחתונה שלהם, אבל עכשיו, כשכמעט אף אחד לא קונה, הוא חושב ברצינות לסגור את החנות. הסיבה פשוטה: קשה לו לשלם את שכר הדירה.
לפנייה לכתב/ת 
