רוכשת הגרנד קניון תשלם יותר מ-30 מיליון ש'

החברה טענה שקנתה את השטח ממי שהפעילה בו גם פארק שעשועים, כך שלא חל על העסקה מס רכישה. אבל בית המשפט חלק עליה

עו"ד איתי הכהן | פסקדיןפורסם: 24.11.19 , 15:04

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה ערר שהגישה חברת "מרכז מסחר (אזו-ריט)" בגין חיוב מס רכישה בסך יותר מ-30 מיליון שקל, בעקבות רכישת זכויותיה של חברת "מ.ק.ח" (מרכז קניות חיפה, הגרנד קניון). פסק הדין ניתן על ידי בית המשפט בשבתו כוועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין, בראשות השופט רון סוקול.

"מקח" הייתה בעלת זכויות חכירה בקרקע במרכז חיפה, שעליה הקימה את ה"גרנד קניון" – מרכז קניות בעל כמה קומות שמשתרע על כ-200 אלף מ"ר. במשך השנים העוררת רכשה זכויות ב"מקח" עד שב-2012 רכשה את מלוא החברה, באמצעות מימוש בטוחה על מניות של חברת "ברטורא מרכזי קניות", ורכישת מניות שהיו בחזקת חברה אחרת.

חוק ונדלן

פיצל דירה באופן לא חוקי – וישלם רק 5,000 ש'

עו"ד אלון אברהמוב | פסקדין

בעלי הנכס חילק אותו לשניים, בנה קירות, פתח חלון וביצע פעולות נוספות ללא היתר. אחרי שהודה וביטל את הפיצול, ביהמ"ש הסתפק בקנס נמוך

פיצל דירה באופן לא חוקי – וישלם רק 5,000 ש'

בעקבות הרכישה דרש ממנה מנהל מיסוי מקרקעין חיפה לשלם מס רכישה בהיותה של מקח "איגוד מקרקעין", והוציא לה שומת רכישה בסכום של יותר מ-30 מיליון שקל בהתאם לשווי מכירה שנקבע על סך כ-362 מיליון שקל.

על הערכת שווי המכירה לא הייתה מחלוקת. אלא שהעוררת לא הסכימה עם הגדרתה של "מקח" כ"איגוד מקרקעין" במובנו בחוק מיסוי מקרקעין, כאשר המשמעות היא שאם תוגדר ככזו, יהיה עליה לשלם את מס הרכישה הגבוה, ואם לא - תהיה פטורה לחלוטין מתשלום לפי חוק זה.

בערר שהגישה על החלטת מנהל המיסוי היא טענה כי במועד העסקה, הפעילה מקח עסק בשם "לונה גרנד" – פארק שעשועים שהשתרע על כ-12.5% משטח המבנה – והפעלתו תרמה להגדלת מספר המבקרים במרכז הקניות ולהשאת רווחי חברת מקח.

בהקשר זה נטען שמתקני השעשועים שבפארק הם "מטלטלין", ודי בכך כדי להוכיח שבמועד העסקה מקח הייתה בעלת נכסים נוספים שאינם "מקרקעין". הטענה הייתה שנכסי פארק השעשועים והפעילות העסקית שבוצעה בו מוציאים את מקח מההגדרה של "איגוד מקרקעין" בחוק מיסוי מקרקעין, ולכן עסקה במניותיה אינה מחויבת במס לפי החוק.

השופט סוקול שוכנע שהפעילות שבוצעה על ידי מקח בשנת 2012 בפארק השעשועים, אינה משנה את סיווגה כאיגוד מקרקעין. נקבע שהפארק מהווה חלק בלתי נפרד מהזכויות במקרקעין. הובהר כי בהיעדר ראיות שמוכיחות אחרת לא ניתן לקבל את הטענה שמתקני השעשועים אינם חלק מהמקרקעין, וזאת בדומה למערכות מיזוג אוויר, מדרגות נעות ומעלית, שמסווגים כך אף שניתן לפרקם ולהפרידם.

שאלה נוספת שנבחנה הייתה אם הפעילות העסקית בפארק הייתה נפרדת ועצמאית, שאינה נובעת מהזכויות במקרקעין, והאם הייתה משמעותית ולא טפלה למטרותיה של חברת מקח. מהראיות עלה כי הפעלת פארק השעשועים על ידי מקח הייתה זמנית בעקבות עזיבה של מפעיל חיצוני, ועד שהחלה להסב את המקום לקולנוע. כמו כן הפארק נועד למשוך מבקרים למרכז הקניות.

על כן השופט קבע כי "מדובר בפעילות טפלה לפעילות העיקרית של חברת מקח שתכליתה הייתה לקדם את פעילות המרכז ולא כמקור עצמאי לייצור הכנסות". בסיכומו של דבר נקבע בהסכמת יתר חברי הוועדה כי יש לדחות את הערר. העוררת חויבה בהוצאות ההליך בסך 75 אלף שקל.