המלחמה בזיהום הפלסטיק: "ישראל בפיגור עצום"
במדינות רבות בעולם, ובעיקר באירופה, החליטו להתגייס במלוא הכוח למלחמה בכמויות הפלסטיק העצומות שמזהמות את הסביבה ואת המזון שאנחנו אוכלים, אך בישראל נשארים הרחק מאחור. עכשיו מציעה אדם טבע ודין טיוטת חוק למלחמה בפלסטיק: "אנחנו בפיגור עצום לעומת העולם"
השלכות השימוש בפלסטיק הולכות וגדלות מדי שנה. רוב הפלסטיק אינו עובר למיחזור, שריפה או הטמנה, אלא נצבר ומתפרק לאורך שנים בים, בקרקע ובמקורות המים שלנו, ומגיע למזון, לשתייה, ובסופו של דבר לגופנו. לפי מחקרים שנערכו עבור האיחוד האירופי, פלסטיק מהווה כ־85% מהפסולת הימית. כ-10 מיליון טון פלסטיק - שהם כמו מיליון וחצי משאיות זבל - מוצאים את דרכם לאוקיינוס מדי שנה.
המשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות השקיעו לאורך השנים מיליוני שקלים מכספי הציבור לטובת קמפיינים הסברתיים שונים ומבצעי אכיפה וניקיון, אבל לאמצעים האלה יש תועלת מוגבלת ביותר, ואין בכוחם לצמצם באופן משמעותי את זיהום הפלסטיק. גם מדינות מתקדמות, שבהן יש מסורת מפותחת של ניקיון המרחב הציבורי, הגיעו למסקנה כי בעיית הפלסטיק מחייבת הסדרה נפרדת.
לאחרונה החלו מדינות שונות לקדם חקיקה בנושא (קנדה, צרפת ועוד), כשחקיקת האיחוד האירופי מהווה מודל. ארגון המדינות המתועשות (G7) חתם על אמנה לצמצום זיהום הפלסטיק. נשיא הודו, נרנדרה מודי, התחייב כי עד 2022 יאסור שימוש בפלסטיק לשימוש חד-פעמי. ובישראל? מזה חודשים רבים הציבור הישראלי נחשף לבעיית הפלסטיק בתקשורת, אבל הממשלה כמעט שלא עושה דבר.
עכשיו נכנסים לתמונה ארגוני הסביבה. "על מנת לעבור משלב הדיבורים לשלב המעשים", אומרים בעמותת "אדם טבע ודין", שהחליטו לקחת על עצמם את היוזמה והכינו טיוטה להצעת חוק שתטפל בבעיה. "אנחנו רוצים לקדם חקיקת פלסטיק מתקדמת, כמקובל במדינות המודרניות בעולם, לשם התמודדות עם הסכנות הסביבתיות הגדולות האורבות לפתחנו", מצהיר מנכ"ל העמותה, עו"ד עמית ברכה.
מי שכתב את טיוטת החוק הוא עו"ד אסף רוזנבלום, מנהל המחלקה המשפטית בעמותה. "בעיית הפלסטיק היא שנייה רק להתחממות הגלובלית", אומר רוזנבלום. "מנהיגים עולמיים עוסקים בנושא, ממרקל ועד ראש ממשלת הודו. אצלנו הנושא בכלל לא על סדר היום הממשלתי. מלבד מבצעי ניקוי בתקשורת ודיבורים, לא נעשה דבר. השר להגנת הסביבה זאב אלקין לא הציג חזון בנושא הפלסטיק. אפשר היה לחשוב שראש ממשלת ישראל יתייחס לנושא. זה מחדל ממשלתי זועק לשמיים. ובסיטואציה כזו התפקיד שלנו הוא לבוא ולהתוות את הדרך".
החוקים הקיימים לא מספיקים
על פי טיוטת החוק המוצעת, המשרד להגנת הסביבה יחויב להכין תוכנית לאומית למניעת זיהום פלסטיק הכוללת מדיניות אכיפה, ויוקצו משאבים ליישומה ולפיתוח והנגשת מוצרים חלופיים לפלסטיק, שפגיעתם בסביבה פחותה. בישראל כבר קיימת חקיקה המסייעת בהפחתת השימוש בפלסטיק חד-פעמי - חוק השקיות וחוק הפיקדון על מכלי משקה.
חוק השקיות: החוק נחל הצלחה יחסית והוביל, על פי המשרד להגנת הסביבה, להפחתה של כ-80% בצריכת השקיות ברשתות השיווק הגדולות. אבל הוא חל רק על הקמעונאים הגדולים, האחראים לכ-60% בלבד מכלל צריכת השקיות. כמיליארד שקיות, המשווקות מדי שנה על ידי עסקים שאינם קמעונאים גדולים, לא נכנסו להגדרת החוק. לכן כשמסתכלים על כלל השוק, שיעור ההפחתה עומד על 55% בלבד.
רמת הצריכה השנתית נכון ל-2017 בישראל עמדה על כ־170 שקיות לנפש, לעומת 325 שקיות ב-2016. על פי המשרד להגנת הסביבה, זו עדיין רמה גבוהה מאוד. המשרד המליץ לאחרונה על יעדי צריכה של 120 שקיות לנפש עד 2030, ולאחר מכן 65 שקיות לנפש. לשם עמידה ביעדים המשרד מתכנן לבחון אפשרויות נוספות, ובהן איסור חלוקה בחינם של שקיות חד-פעמיות בכלל בתי העסק בישראל, ואכיפה נרחבת על יצרני ויבואני אריזות שירות, מכוח חוק האריזות.
באיחוד האירופי, לשם השוואה, צרכו ב־2017 - 200 שקיות לאדם לשנה בממוצע, אך לא כל מדינות האיחוד אימצו את חוק השקיות. באירלנד, למשל, שבה יש חוק כזה, הצריכה לנפש עומדת על 14 שקיות בשנה. האיחוד אימץ יעדים של 90 שקיות לנפש עד 2019, ו-40 שקיות לנפש עד 2025. באדם טבע ודין אומרים כי על מדינת ישראל, כחברת OECD, להציב לעצמה סטנדרטים דומים, והדרך היחידה להשיג אותם היא הרחבת חוק השקיות מרשתות השיווק לכלל המשק.
חוק הפיקדון: גם חוק הפיקדון הוא צעד בדרך הנכונה. על פי הערכות, בכל שנה מיוצרים ברחבי העולם יותר מ-500 מיליארד בקבוקים חד-פעמיים. בישראל נמכרים מדי שנה כ-1.7 מיליארד מכלי משקה, מתוכם למעלה מ-700 מיליון בקבוקים גדולים בני ליטר וחצי ומעלה. בסקר שנערך לאחרונה ב-42 מדינות נמצא כי יצרניות המשקאות ניצבות בראש רשימת המזהמים - קוקה-קולה, פפסי ונסטלה הן השלישייה הפותחת, בפער ניכר מכל היתר.
לכן, כחלק מתוכנית החירום למאבק בנזקי הפלסטיק של האיחוד האירופי, הוחלט לקבוע יעד מיחזור של 90% למכלי משקה. בעת האחרונה מדינות רבות מחוקקות חוקי פיקדון חדשים (אנגליה, הודו, רומניה, ועוד). הטלת פיקדון על בקבוקי משקה מפלסטיק קיימת גם בקנדה, במדינות שונות בארה"ב, בגרמניה, בלגיה, אסטוניה, דנמרק, נורווגיה, שוודיה, קרואטיה, ליטא, פינלנד, איסלנד, ועוד. על פי הניסיון המצטבר מדובר בשיטה היעילה ביותר לאיסוף בקבוקים, המשיגה שיעורי איסוף של עד יותר מ-90% מהבקבוקים.
גם בישראל השיטה הוכיחה את עצמה, ושיעור האיסוף של מכלי הפיקדון עומד על כ-80%. אבל בישראל חוק הפיקדון חל רק על בקבוקי חצי ליטר, 330 מ"ל וליטר, ואילו את הבקבוקים הגדולים השאירו מחוץ לחוק. באדם טבע ודין מציעים להחיל את חוק הפיקדון גם עליהם.
מגבלות חדשות
עיקר זיהום הפלסטיק נובע משורה של מוצרים, שעל פי מחקרים מהווים את מרבית פסולת הפלסטיק בים ובחופים. לכן, כדי לטפל בשורש הבעיה נקבעה בחקיקת האיחוד האירופי רשימה של מוצרים שעליהם יש להטיל מגבלות. החקיקה מפרידה בין מוצרים שיש להם תחליפים זמינים בעלות סבירה, ועליהם יוטל איסור שימוש מוחלט, לבין מוצרים מזיקים אחרים, שעל השימוש בהם תוטלנה מגבלות כלכליות. מתווה החקיקה של אדם טבע ודין מאמץ את הגישה האירופית.
מוצרי פלסטיק: בטיוטת החוק מוצע לאסור שימוש במוצרי הפלסטיק הבאים: כלי אוכל חד-פעמיים, קשים, מנקי אוזניים, צ'ופסטיקס, מקלות ערבוב, מקלות של בלונים ואריזות קלקר למשלוחי מזון. על מוצרים אחרים תוטל אחריות יצרן מורחבת, כלומר: יצרני ויבואני המוצרים יחויבו לממן את פעולות הניקיון של הזיהום הסביבתי שייצרו המוצרים, וכן פעולות חינוך והסברה בקשר למניעה ומיחזור, בהתאם לחלקם היחסי בהיקף הזיהום. אחריות יצרן מורחבת תוטל על מוצרים כגון כוסות, אריזות למשלוח, מכסים ופקקים, שקיות, מגבונים, בלונים, מוצרי היגיינה אישית, סיגריות עם פילטרים ופילטרים, צעצועי חוף וים.
מיקרו-פלסטיק: עוד מקור לזיהום פלסטיק הוא מוצרים, ובהם תכשירי קוסמטיקה, ניקוי ועוד, שלהם מוחדרים חלקיקי מיקרו־פלסטיק כדי לשפר את תכונותיהם. לדוגמה, תכשירי פילינג. בנוסף, ישנן טכנולוגיות ספציפיות, כגון ייצור פלסטיק מסוג OXO, הגורמות לפלסטיק להתפרק בסביבה באופן מזיק. המדיניות המקובלת בהקשר זה היא איסור על שיווק מוצרים כאלה. חקיקה כזו קיימת כבר בקנדה, צרפת, איטליה, ניו-זילנד, קוריאה, בריטניה וארה"ב, ולאחרונה עברה גם בחקיקת האיחוד האירופי. בטיוטת החוק מציעים לאמץ זאת גם בארץ.
מכירת כלים חד-פעמיים בחופים: על פי טיוטת החוק ייאסר שיווק של חד"פ (מוצרי פלסטיק חד-פעמיים) בחופים ובקרבת מקורות מים, ותינתן סמכות לשר להגנת הסביבה ולרשויות המקומיות להגדיר אזורים במרחב הציבורי שיהיו נקיים מחד"פ.
חיבור פקק למוצר: האיחוד האירופי הטיל חובת חיבור פקק למוצר, כדי להקל על איסוף ומיחזור הפקקים. טיוטת החוק מציעה לאמץ את הרעיון גם בישראל.
חומרים שפוגעים במיחזור: לפי הצעת הטיוטה, תינתן סמכות לשר להגנת הסביבה להגביל שימוש בחומרים הפוגעים בתהליכי מיחזור. מדובר, למשל, בסוגי פלסטיק שפחות מתמחזרים. בנוסף, לא פעם מערבבים סוגים שונים של חומרים שאחר כך אי אפשר להפריד ולייצר מהם חומר גלם יחיד בתהליך המיחזור.
מוסדות ממשלה ורשויות מקומיות: אין חולק שהאזרחים והמגזר העסקי חייבים לקחת אחריות על הפסולת שהם מייצרים, אך הדבר נכון עוד יותר ביחס למגזר הממשלתי. במתווה החקיקה מוצע איסור על רכישה ושימוש בחד"פ במשרדי ממשלה, גופים סטטוטוריים, חברות ממשלתיות ורשויות מקומיות, לרבות מוסדות חינוך. בינתיים כבר נרשמת היענות מסוימת מצד הרשויות המקומיות לעשות זאת במשרדים ובמוסדות שבאחריותן. לאחרונה הצטרפה עיריית תל־אביב והודיעה שלא תתיר שימוש בכלי פלסטיק חד-פעמיים בצהרונים שלה.
אכיפה ודיווח: החוק המוצע קובע נורמות רבות, אך לא תהיה בהן תועלת ללא פיקוח ואכיפה. לכן, כנהוג בחקיקה הסביבתית המודרנית, החוק קובע כי הפרתו תגרור סנקציות פליליות של קנסות ואף מאסר, בהתאם לחומרת העבירה, וכן עיצומים כספיים. בנוסף, המשרד להגנת הסביבה יחויב לדווח לכנסת ולציבור מדי שנה על יישום התוכנית הלאומית לצמצום נזקי הפלסטיק ועמידת הגורמים השונים ביעדים שהוצבו.
האם ישראל מוכנה לחוק שכזה? עו"ד רוזנבלום: "אנחנו בפיגור עצום בתחום הפלסטיק. חוק הפיקדון למכלי משקה וחוק השקיות הם חצאי חוקים. חוק הפיקדון חל רק על בקבוקי משקה קטנים. חוק השקיות חל רק על המרכולים הגדולים. זה מעין עלה תאנה. צריך להרחיב את החוק. בוודאי שאנחנו מוכנים. זה מהלך דרמטי. אין ספק שמבחינה פוליטית זה אתגר להעביר חקיקה כזו, אבל באירופה כבר העבירו, והרעיון הוא הדרגתיות. זה לא שמחוקקים היום ומחר זה קיים. נותנים לשוק פרק זמן להיערך. מוצרים חלופיים ייכנסו, מחירים ישתנו. זה ניתן ליישום, ובכל העולם זה עובר - ובגדול".
לפנייה לכתב/ת 
