רפורמת הסימון התזונתי - מה אומרות התוויות החדשות?

ידוע לנו, כיום יותר מתמיד, כמה חשוב להבין מה אנחנו מכניסים לגופנו. עם זאת, נראה שהסוגיה הזו מורכבת למדי - המידע אומנם מופיע על גבי האריזה, אך ברוב המקרים קשה מאוד לפענח מהי השורה התחתונה - כדאי? לא כדאי? טוב? לא טוב?

אחרי שנתיים של המתנה - בינואר הקרוב ייכנס לתוקף  ההכרח לסימון מוצרי מזון בתוויות אדומות וירוקות. התוויות האדומות יצביעו על נתרן, סוכר ושומן רווי גבוהים במוצר, והירוקות על מוצרים "בריאים", מומלצים לצריכה ההולמים את עקרונות התזונה הבריאה המומלצת. אך מה הם בעצם אומרים, ומדוע הם נכנסים לתוקף רק עכשיו?

הסימונים החדשים: כך נראים מזונות מעובדים ומזיקים(צילום: אוראל כהן)

קיראו עוד:

צפו: שר הבריאות ליצמן נואם נגד מזון מהיר

על פי חוק, חברות המזון מחויבות לספק לצרכנים מידע תזונתי על אודות המוצר שהן מייצרות או מייבאות. עד היום, התקנה בחוק מחייבת פירוט של הרכיבים שמכיל המוצר, בצורה שבה המרכיב שמופיע ראשון יהיה זה שכמותו היא הגדולה ביותר במוצר, וכך הלאה בסדר יורד.

בנוסף מחויב היצרן לטבלה המפרטת קלוריות, פחמימות, שומנים, חלבונים ונתרן הנמצאים ב-100 גרם או מיליליטר. נשמע נפלא, אלא שבפועל הסימון הקיים מכיל בתוכו כמה בעיות. ראשית, במקרים רבים כדי להגיע אל המידע יש צורך בזכוכית מגדלת - הוא מופיע אי שם בתחתית האריזה, נבלע בצבעיה ולעיתים מגיע בפונט קטנטן שלא מאפשר קריאה. בנוסף, המידע רלוונטי לכמות של 100 גרם או מ"ל - אך מה המשמעות לגבי הכמות שאנחנו אוכלים? מה קורה אם המוצר מחולק למנות או לגדלים שונים?

השאלות הרבות שעולות כתוצאה מחוסר הבהירות של הסימון הקיים מותירות את הצרכן מבולבל. בין הבית לעבודה מוצא עצמו הצרכן בטיול הלחוץ שבין מדפי הסופר - לא סביר שהצרכן יוכל להקדיש זמן לטבלאות הסימון התזונתי הקטנטנות או יישא עימו מחשבון.

הסיטואציה הזאת, ככל הנראה, מיטיבה עם יצרני המזון. חוסר היכולת של הצרכן להגיע אל השורה התחתונה מאפשרת ליצרן להמשיך לייצר ולייבא מוצרים שונים שלא מיטיבים עימנו, ובכל זאת נמשיך לבחור בהם ולצרוך אותם שוב ושוב. היצרן "מסמן וי" על ההכרח לסמן את המוצר כנדרש, והצרכן נמשך לעטיפה הצבעונית.

חידוד המסר: מזון מעובד מזיק לבריאות

מגפת ההשמנה  וסיבוכיה נמצאים בעלייה מתמדת בכל העולם, וידוע שלמזון שאנחנו צורכים יש השפעה רבה על טיב חיינו. השמנה נמצאה קשורה במחלות רבות כגון סוכרת, סוגי סרטן, יתר לחץ דם, שבץ, מחלות לב וכלי דם. בנוסף, טווח הגילים של הסובלים מהשמנה הולך ויורד, ושיעורי התמותה והתחלואה הקשורים בהשמנה עולים. במקביל, ההוצאות הממשלתיות הכרוכות בתחלואה הנלווית להשמנה עולות גם הן, ותופסות נתח גדול מתקציב הבריאות הממשלתי.

ארגוני הבריאות העולמיים הבינו כבר לפני כמה שנים שללא צעדים אופרטיביים, המגמה תימשך, תגרום לעומסים על מערכות הבריאות והחמור מכל - תמשיך להרוג יותר ויותר אנשים בעולם. ההבנה שיש צורך בראייה ארוכת טווח, תוך לקיחת אחריות כוללת ונקיטת צעדים, החלה לחלחל.

בשנים האחרונות אף הבינו שעל מנת לחדד את המסר עבור הצרכנים, יש צורך לבדל את המזון התעשייתי המעובד המזיק ולהעניק לו שם נפרד. כך נטבע המונח "מזון אולטרה-מעובד", שמייצר הפרדה בינו לבין מזונות מעובדים אחרים כמו לחם, גבינה וחלב. מזון אולטרה-מעובר הוא עתיר סוכר, שומן רווי ומלח המזיקים לגוף.

אי אפשר להתעלם: המזון המעובד מסומן כמזיק לבריאות(צילום: shutterstock)

ההבנה של ארגוני הבריאות על אודות חשיבות המאמץ ההכרחי המשותף של ממשלות יחד עם חברות מזון הוא זה שיניב את התוצאה הרצויה, ומטרת העל שעומדת מנגד היא היפוך מגמת העלייה בתחלואה ובתמותה מהשמנת יתר ומסיבוכיה. כך יצאה לאוויר העולם רפורמת הסימון התזונתי החדשה, שכבר החלה להיות מיושמת בכמה מדינות בעולם.

כל מדינה ששותפה למיזם חשוב זה אמורה ליישם את מדיניות השינוי, אך לאו דווקא באותו אופן. הרעיון הכללי המשותף הוא סימון תזונתי מקודד בצבע, שיוטבע על גבי אריזות המזון באופן בולט לעין ובצורה ברורה, שתכיל למעשה את "השורה התחתונה", המתריעה על אודות איכות המוצר הספציפי בהקשר של תכולתו בנוגע לשלושה רכיבים מזיקים: שומן רווי, סוכר ונתרן.

בריטניה יישמה את רפורמת הסימון התזונתי כבר ב-2013 באמצעות צבעי הרמזור: אדום, כתום וירוק. אדום מתריע על כמויות העוברות את הכמות המותרת, וירוק מצביע על תכולה נמוכה מכמות הסף. גם בצרפת החלו ליישם זאת ב-2013, בצורת סימון הנקרא nutriscore, שבו מסומנים המוצרים באותיות שבין A ל-E, בתוספת צבעים מירוק כהה (A) ועד כתום כהה (E).

דווקא בארה"ב, הידועה בשיעורים גבוהים מאוד של השמנה פתולוגית (obesity) ומסוכנת, יישום המדיניות מתעכב עקב מחלוקת בין דרישות הממשל לבין שיקולים מסחריים של ענקיות המזון האמריקניות.

הסימון החדש: בשורה רעה ליצרנים, בשורה משמחת לצרכנים

ישראל הייתה אמורה להתחיל ביישום מדיניות הרפורמה שעליה אחראי משרד הבריאות כבר לפני כשנתיים, אולם בעקבות חוסר מוכנות של חברות המזון ולבקשתן נדחתה התחלת יישום המהלך ל-1 בינואר 2020.

יש לציין כי חברות המזון אינן ששות למהלך. מדובר בהשקעת מאמצים אופרטיביים הכרוכים בעלויות גבוהות, שינוי והתאמות באריזות ומעל הכול - שינוי בתכולת המוצרים שאינם עומדים בדרישות הסף. כך, כשחברות ישראליות התבקשו להיערך למהלך זה, הן הבינו שחלק גדול ממוצריהן עלול לקבל סימון אדום אחד או יותר, המצביע על כך שהמוצר אינו בריא ועלול להזיק.

זהו למעשה התסריט הגרוע ביותר עבור חברות המזון והטוב מאוד לצרכן, שבו אי אפשר לטעות בנוגע למה שנכנס למקרר הביתי. ייתכן שהצרכן יחליט להפסיק לצרוך מוצרים מסוימים המסומנים כמזיקים.

הסימון התזונתי החדש שניתן לשים לב אליו בסופרמרקט הוא בצורת עיגול אדום שנראה כמו מדבקה, בולט לעין וממוקם באופן מרכזי על גבי האריזה. הסימון, כאמור, מתייחס לכמויות של שלושת הרכיבים הקשורים בתחלואה ובתמותה - נתרן, סוכר ושומן רווי. כל רכיב שיעבור את כמות הסף שקבע משרד הבריאות למוצר יקבל סימון אדום נפרד. ערכי הסף נקבעו על סמך מחקרים ועדויות שהוכיחו כמות ספציפית לסיכון הבריאותי.

שינוי נוסף במסגרת הרפורמה יחול בטבלת הערכים התזונתיים. כך, רכיבים כמו נתרן ושומן יופיעו לפני חלבון, גם אם הם פחות דומיננטיים ממנו, וכמות הסוכר תתורגם גם למספר כפיות, כדי שתהיה פשוטה יותר להבנה. יצרניות המזון הפנימו את המסר, וכדי להימנע ככל שניתן מהגזירה הכלכלית החלו לבצע שינויים בתכולת המוצרים. יותר מזה, נראה היה שיצרניות המזון החלו "להבריא" את מוצריהן המזיקים.

סימון ירוק מוצרי מזון

הנוסחה היא די פשוטה, ומסתמכת גם היא על טובין כלכליים. המהפכה החדשה מעניקה מוטיבציה לשנות מוצרים באמצעות הסימון הירוק החדש המזוהה עם ערכים חיוביים, שמטרתו ליידע את הצרכן שמדובר במוצר מעובד פחות המכיל בעיקר רכיבים טבעיים. בניגוד לתווית האדומה, המחייבת את היצרנים אם המוצר אינו עומד בדרישות עבור שלושת הרכיבים, התווית הירוקה היא וולונטרית.

"הבראת" המזון: הדרגתית אך יעילה

מוצר העומד בדרישות המוגדרות על ידי משרד הבריאות רשאי להטביע את המדבקה הירוקה, והיא עשויה להיות מקדם מכירות ראוי עבור הצרכנים. מוצרים שיכולים לקבל את התווית הירוקה הם כאלו אשר עברו תהליך עיבוד מינימלי בלבד, ומכילים רכיבים כגון שומן רווי, סוכר ומלח מתחת לכמות הסף המינימלית. למשל - חלב, יוגורט, גבינות רזות, שמנים, אגוזים, דגנים, קטניות, טחינה, דגים, ביצים, עופות, פירות וירקות.

אותה "הבראה" של מוצרים, עם זאת, קורית בהדרגתיות. יצרניות המזון נכנסות לתהליך יקר וארוך. מהסיבה הזו משחרר משרד הבריאות את הפרמטרים לסימון מוצרים בתווית אדומה בשתי פעימות. הראשונה, שתיכנס לתוקף ב-1 בינואר 2020, מתייחסת לכמות סף מסוימת של נתרן, שומן וסוכר, והפעימה השנייה מחמירה מעט יותר ותיכנס לתוקף ב-1 בינואר 2021.

סביר להניח שחלק מחברות המזון ינסו להימנע מסימון אדום באמצעות שימוש בתחליפי סוכר במקום סוכר רגיל, כדי להשאיר את הטעם המתוק של המוצר ובכל זאת לעמוד בדרישת הסף. דרך נוספת היא ייצור אריזות אישיות קטנות, שלמעשה פטורות מסימון אדום משום שהן מכילות כמות קטנה פר אריזה, שאומנם לא מכילה את כמות הסף אך עדיין מזיקה.

לסיכום, מדובר במהפכה של ממש, שמשפיעה הן על הרגלי הקנייה והאכילה של הציבור והן על בריאותו. ההבנה כי השמנה היא עניין לאומי בעל חשיבות עליונה, ושהמקור שלה הוא הנגשת מידע בנוגע למה שהפרט מכניס אליו למקרר, הגיעה לתשומת הלב של נבחרי הציבור ויצרני המזון.

העובדה שבישראל מתחיל השינוי בקרוב מאוד היא משמחת במיוחד לאור העובדה שעדיין ישנן מדינות בעולם המערבי שטרם יישמו מדיניות זו. כל שנותר לנו הצרכנים הוא לחבק את הרפורמה בשתי ידיים, ולהתייחס לסימונים הידידותיים, שיספקו לנו הרבה מאוד מידע חיוני וישפיעו על בחירותינו באשר לתזונתנו ולבריאותנו.