ארוחה בהפתעה: נמרה צדה אימפלה בזמביה
הנמרים בפארק הלאומי הזמבזי התחתון בזמביה צדים בעיקר בלילה, אך כשההזדמנות לציד מגיעה גם בשעות הצהריים, נמרה בוגרת מחליטה לקחת סיכון ולמרות שהיא חשופה בשטח הפתוח, היא מנסה את מזלה בציד אימפלות. הצצה למסעות הציד של הנמרים בזמביה
שעת צהריים חמימה בפארק הלאומי הזמבזי התחתון, שמורה פראית ורחבת ידיים בזמביה. אנחנו חולפים באיטיות ליד עדר אימפלות שמנשנש ארוחת בוקר מהקרקע ואחד הזכרים משגיח עלינו ממרחק בטוח.
המדריך המקומי, פריסלי קפונגה, בן 49, יליד זמביה, חי ונושם בעלי חיים כבר קרוב ל-20 שנה. הוא עבר אינספור הרפתקאות ותצפיות מרתקות בבעלי חיים, יחד עם מבקרים מכל העולם שהגיעו לצפות בפלאי הטבע של זמביה ומספר כי עוד בילדותו, התאהב בטבע ובחיות הבר.
"ידעתי כשאגדל, ארצה לשלב בין עולם הטבע, האהבה שלי לחיות ולהדרכת אנשים", הוא מגלה ומצביע לעבר להקת בבונים שחוצה את הדרך. על גבה של אחת האמהות גור צעיר וסקרן.
הבבונים והאימפלות מזהירים מפני טורפים
הקשר בין האימפלות לקופים הוא עונתי למטרות הישרדות.. "מערכת היחסים בין הבבונים לאימפלות היא מורכבת. האימפלות והקופים מבלים יחד, כדי לעזור אחד לשני מפני טורפים בסביבה", מסביר פריסלי תוך כדי נהיגה. "האימפלות לא יכולות לטפס על העצים, רק הבבונים והם הראשונים שמבחינים בטורפים. האימפלות יודעות זאת ויחד יכולות לברוח. מבחינת תזונה, כשהבבונים אוכלים על העץ, הם מפילים הרבה זרעים על הקרקע והם עוזרים זה לזה".
העזרה ההדדית מתחלפת בתקופת נובמבר לריחוק הדדי. "כשהאימפלות מתחילות להמליט, מערכת היחסים משתנה עם הבבונים, כי הבבונים מתחילים לצוד את עופרי האימפלות וכבר ראיתי בבונים גדולים שצדים אימפלות בוגרות", הוא מגלה.
מפלי ויקטוריה: לגעת בקיר המים הגדול בעולם
העיניים מחפשות נמר, נמר בכל עבר, אך הטבע הוא לא תוכנית בנטפליקס ואי אפשר לתזמן בינג' של חיות על פי דרישה. פריסלי אומר שלטבע יש חוקים משלו. בעזרת הכרת השטח, עזרה ממדריכים בסביבה וגם קצת מזל בגבול הסטטיסטיקה המקובלת, אפשר לפגוש נמרים בטריטוריות מוכרות באזור, וזאת במידה והם החליטו להפסיק לישון ולחפש אחר טרף.
נוסעים אל הקאינגו
לפתע, מהקשר בוקע דיווח נרגש: "קָאִינְגוֹ!", נמר בניב המקומי. פריסלי מבקש שנאחוז חזק במושב ובכל מה שאפשר ומאיץ את הרכב לעבר היעד. בשטח פתוח ומוקף עצים ושיחים סבוכים, נצפית נמרה בוגרת המסתתרת מאחורי שיח. היא בוהה לעבר ארוחת צהריים פוטנציאלית שממוקמת מאחורי קבוצת העצים.
פריסלי מקרב את הרכב באיטיות ומקפיד לשמור על מרחק בטוח מהנמר ומהאימפלות שלא מודעות לאיום הקרוב, כדי לא לתת לאחד הצדדים יתרון לא הוגן בקרב ההישרדות האבולוציוני. הנוכחים ברכב, חבורת עיתונאים שהוזמנה לטיול מטעם חברת "ספארי קומפאני", מתרכזים בנמרה הדרוכה.
אנחנו משקיפים על הנעשה ממרחק של עשרות מטרים. "לבעלי חיים יש מרחבים בטוחים ובתוכם קיימים אזורי נוחות, בהם החיות רואות אותנו, אך מרגישות בנוח עם הנוכחות שלנו וממשיכות בציד או באכילה. אך יש אזורים בהם אם נתקרב יותר מדי, החיה עשויה להמשיך לאכול אך יש מרווח קריטי בו היא עלולה לברוח או להסתער כדי להגן על עצמה", הוא מפרט בקול חלוש.
טורף חזק וזריז
לא לחינם, זכו הנמרים בתואר הנחשק של אחד מהטורפים החשאיים והזריזים בעולם החתולים. הם מצטיינים במארבים, טיפוס על עצים גם שבפיהם טרף במשקל כבד שגדול מהם.
מרבית הציד של הנמרים מתקיים בשעות הלילה בו הם יכולים לנצל את כישורי הראייה שלהם ולהפתיע את בעלי החיים הפעילים ביום. בין אם מדובר באנטילופות שונות, חזירי בר, מכרסמים, לעיתים גם קופים וציפורים.
הם מצויידים בטפרים חזקים המגובים בשרירי גוף עוצמתיים ונשיכה חזקה. האתגר העומד בפני הנמרה הוא מורכב ביותר. בין השיח בו היא מוצאת מסתור לעדר האימפלות שמחכה מאחורי העצים מפריד שטח פתוח עם עשבייה נמוכה, דבר שעלול לחשוף אותה.
חשופה בשטח הפתוח
הנמרה היא מתחילה בהליכה שפופה, מצמידה את גופה כמה ניתן לקרקע ובכל מספר מטרים עוצרת ובוחנת האם הטרף זיהה את מיקומה. הטבע הוא לא מתוסרט ולמרבה השמחה, גם אי אפשר להעביר את הזמן קדימה או אחורה. צריך לתת לזמן לעשות את שלו.
לאחר מסע מותח שנמשך דקות ארוכות היא מצליחה להגיע אל מקבץ העצים, מטרים ספורים מהאימפלות. העלים והשיחים מסתירים אותה. היא מחכה לשנייה הנכונה במארב וכשעדר האימפלות מתחיל להתקדם לעברה, נהמה חזקה נשמעת ואחת האימפלות נופלת על הקרקע, כששיני הנמרה נעוצות בצווארה.
"כשהנמר מגיע למרחק של חמישה עד עשרה מטרים, זהו הטווח האידיאלי עבורו בו הוא תוקף ומזנק כמו ברק. הנמרה שראינו הייתה כל כך מהירה, האימפלות היו מופתעות ועד שהבינו מה קרה, אחת נפלה מטה".
מחביאים את הפגר מפני טורפים
האימפלות הן אחד מסוגי הטרף המועדפים על ידי הנמרים, לעומת האריות שמעדיפים טרף גדול יותר בדמות תאואים. יחלפו עוד מספר דקות עד שהאימפלה תסיים את תפקידה בעולם והנמרה מנצלת רגעים אחרונים של מנוחה, משחררת את הנעילה מהצוואר וגוררת את האימפלה איתה לאחד העצים הסמוכים.
"החשש הגדול של הנמרים לאחר ציד הוא מפני גנבים, כמו צבועים וגם עופות דורסים" מפרט פריסלי. "הנמרה לאחר הציד תתחיל לרוב לאכול את האימפלה מאחור כדי להסיר את הקיבה והחלקים הרכים בפנים. היא תעזוב את הפגר, תחפש אחר עץ נאה ותגרור לשם את הפגר. הנמרים מעדיפים להחביא בינתיים את הפגר באזורים עם עשב כדי לשמור עליו טרי כמה שניתן מפני השמש ומפני טורפים אחרים בסביבה".
אנחנו עוזבים את הנמרה לנפשה כדי לאפשר לה לאכול בשקט וממשיכים במסע ברחבי הפארק. הנמרים בזמביה ובאפריקה בכלל סובלים מירידה באוכלוסייתם עקב ציד למטרות שימוש בפרווה, התרחבות שטחי המגורים והחקלאות של בני האדם, נקמה של רועי צאן עקב טריפת צאן ובקר.
נמרים תחת איום
בשנים האחרונות מתקיים מעקב צמוד אחרי אוכלוסיית הנמרים באזור הפארק בזמזבי התחתון ובפארק הלאומי דרום לונגוואנה, במטרה להעריך את אוכלוסיית הנמרים המקומית ולשפר את ההגנה עליהם לא רק בשטחי הפארקים, אלא גם באזורים הסמוכים להם.
לטענת ארגוני שימור מקומים ישנה עלייה חדה בהשפעת בני האדם על אוכלוסית הנמרים, עקב ציד של הטרף הטבעי של הנמרים באופן בלתי חוקי, סחר לא חוקי בפרוות הנמרים וגם ציד ספורטיבי בתשלום של הנמרים.
למרות שזמביה נחשבת לאחת המדינות הצפופות בעולם בכל הנוגע לאוכלוסיית הנמרים, היא עדיין שומרת על רוגע בכל הנוגע להמולת התיירים וניתן להרגיש זאת בתדירות הנמוכה שבה פגשנו ברכבי ספארי בודדים בפארקים.
כיום עדיין לא ידוע רבות על הטורפים החמקמקים והחוקרים נעזרים במצלמות מעקב ואף ממשדרים נמרים כדי לשפר את הידע על דפוסי המחייה שלהם וגם על הטורפים המתחרים איתם.
לחוקרים בזמביה ידוע על קיומם של עשרות נמרים המוכרים להם באמצעות תיעוד מצלמות מעקב ומשדרים. עיקר החששות בשנים האחרונות נובע ממלכודות לא חוקיות שמציבים ציידים כדי לצוד חיות למאכל, ובהן נתפסים מדי שנה עשרות אלפי בעלי חיים. בין בעלי החיים שנלכדים בשוגג ניתן למנות גם נמרים, אריות ופילים.
ציד בחסות החשיכה
מאוחר יותר בנסיעת הלילה, אנחנו נתקלים בסצינת ציד נוספת, הפעם מדובר בסיטואציה רגישה ביותר שמצריכה לא רק שקט תהומי ברכב השטח, אלא גם התחשבות מירבית בין הטורף לנטרף.
פריסלי מכבה את אורות הרכב ואנחנו נוסעים באיטיות בחשיכה עד שמגיעים לרכב נוסף שמחכה במנוע דומם.
"הפנסים שאנחנו משתמשים בהם הם כמו 2,000 נרות והחוק לא מאפשר לנו להאיר לעבר חיות שפעילות בשעות היום, כמו אימפלות ופילים, כי זה עלול לא רק לפגוע להן בעיניים, אלא עלול לעוור אותן באופן זמני שישבית אותן למשך מספר שעות", הוא מסביר.
"אפשר להאיר ישירות לעבר בעלי חיים פעילי לילה כמו נמרים ואריות או צבועים, כי זה לא יפגע להם בעיניים, אך יש לנו מספר סוגי פנסים וצבעים בהתאם למרחק בו נמצאת החיה והסוג שלה".
פריסלי מציין כי במקרה של אריות או נמרים הוא ישתמש באור מעומעם יותר וכאשר מגלים כי הנמר נמצא בציד, פריסלי וחבריו משתמשים באור עם פילטר אדום כדי לא להעניק יתרון לטורף ולנטרף.
הדקות חולפות. לפתע נשמעות קריאות אזהרה רמות בחשיכה. הן חוזרות על עצמן מספר פעמים. אפשר לחתוך את המתח בסכין והלב לא יודע אם לעודד את הנמר בציד מוצלח או את האימפלות המבוהלות שלא רוצות להפוך לארוחה לילית.
"האימפלות מתקבצות בלילה יחד כדי להתגונן מפני הטורפים. אנחנו נאיר מדי פעם באור האדום ורק אם נגלה שהנמר לא צד, נוכל להאיר לעברו", הוא מפרט.
לאחר זמן המתנה שנדמה כנצח, קריאות האימפלה מתחזקות ופריסלי מאיר לעבר האימפלות.
במרחק של כעשרים מטרים מהן, עומד הנמר, מאחורי סלע ושיחים ובוהה לעבר הארוחה שזיהתה אותו מתקרב. לא כל ניסיון ציד מסתיים בהצלחה לטורף. הנמר הובס הפעם לאחר שמיקומו התגלה והוא נסוג באיטיות לאחור, צועד לעבר אחד משיפולי הנהר כדי ללגום מים ונעלם בחשיכה.
בשבוע הבא: האריות הג'ינג'ים של זמביה
הכותב היה אורח של החברות "ספארי קומפני " ו"אתיופיאן איירליינס"
לפנייה לכתב/ת 
