הקש האחרון: טרנד הפרידה מקשיות הפלסטיק
בזו אחר זו מכריזות בשנים האחרונות מדינות, ערים וחברות בעולם על הפסקת השימוש בקשיות שתייה מפלסטיק. גם בארץ הטרנד מתפשט, ועשרות ומאות בתי קפה ומסעדות כבר הצטרפו ליוזמה. איך הפכו הקשיות הוותיקות והמוכרות לראש חץ במלחמה נגד מוצרי הפלסטיק החד-פעמיים, ומה הבעיה עם זה?
שורשי הקמפיין נגד שימוש בקשיות הפלסטיק ניטעו לקראת סוף העשור הקודם בארה"ב כיוזמה של תנועות ופעילי סביבה, ימית בעיקר, על רקע הפגיעה שגורמת פסולת הקשיות ליונקים הימיים, ובעיקר לצבי הים שהיו לסמל. בתחילת העשור הנוכחי נרשמה קפיצת מדרגה עם הקמת תנועות כמו The Last Plastic Straw (קשית הפלסטיק האחרונה) ו-Plastic Pollution Coalition (קואליציית זיהום הפלסטיק) בהשתתפות ארגוני סביבה וגופים מכל העולם, שקראו לוותר על קשיות הפלסטיק.
זה התחיל בקליפורניה
באתר The Last Plastic Straw מציין ג'קי נונז, המייסד, כי החליט להפסיק להשתמש בקשיות ב-2011, כשקיבל כוס מים עם קשית פלסטיק בבר בחוף בסנטה קרוז, קליפורניה, לאחר טיול שבו ראה כמויות גדולות של זיהום מפלסטיק. לדבריו, החליט לפתוח בקמפיין הקורא לציבור לבקש שתייה ללא קשיות כדי לחבר אנשים לבעיית זיהום הפלסטיק בכלל. לפי נתוני העמותה שלו, בארה"ב לבדה משתמשים בכחצי מיליארד קשיות פלסטיק ביום.
התופעה כבר חרגה מגבולות הטרנד כשחברות ענק, ערים ואף מדינות מכריזות בזו אחר זו על הפחתה עד כדי איסור גורף של שימוש בקשיות. בארה"ב הייתה סיאטל לעיר הראשונה שאסרה לחלוטין על הגשת קשיות שתייה מפלסטיק, למעט למי שנאלץ לעשות זאת מסיבות רפואיות, כשהפרת החוק גוררת קנס של עד 250 דולר. בקליפורניה אישרו את חוק הקשיות, האוסר על מסעדות עם שירות מלא להגיש קשיות שתייה מפלסטיק אלא כן אם הלקוח מבקש זאת במפורש. חברת התעופה אמריקן איירליינס הודיעה כי תפסיק את השימוש בקשיות חד-פעמיות (ובבוחשני קפה). כך גם רשת סטארבקס.
בישראל המהלך להפחתת השימוש בקשיות חד־פעמיות החל ב־2017 במיזם "לא שמים קשים". "הלכתי למסעדות, הסברתי למנהלים את הבעיה וניסיתי לשכנע אותם לוותר על קשיות", אומרת טניה בירד, אקולוגית ומייסדת "לא שמים קשים". "הרעיון הוא לא לעשות משהו שקשה לביצוע, אלא רק לא לתת ללקוחות קשית. הרבה מקומות אימצו את זה".
לדברי בירד, היוזמה מתמקדת בקשיות בעיקר משום שזו דרך טובה להעלאת המודעות לנזקי השימוש במוצרים חד-פעמיים: "זה המוצר שהכי קל להפסיק להשתמש בו ושהכי פחות צריך להשתמש בו, כי כדי לשתות משהו לא צריך קשית. הרעיון הוא להתחיל בקשיות, ומשם להעלות את המודעות לצריכה של חד־פעמי בכלל. העולם מייצר כיום כ-5 מיליארד טון מוצרי פלסטיק חד־פעמיים בשנה. בעוד כשנה ייאסר בחוק ברוב המקומות באירופה למכור מוצרים חד-פעמיים, אבל בישראל אין אינטרס גדול דיו לעשות את זה".
היוזמה בישראל קיבלה דחיפה גדולה אשתקד, כאשר הצטרפה אליה עמותת מסעדנים חזקים ביחד שהוקמה לפני כשנה וחצי כדי להסדיר את תנאי בעלי העסקים בענף. עד כה הצטרפו ליוזמה רשתות ועסקים כמו לוונדר, ג'פניקה וג'ירף, שאינם מספקים יותר ללקוחותיהם קשיות עם השתייה הקלה. אם הלקוחות מבקשים קשית במפורש, ברוב המקרים יקבלו קשית מחומר מזהם פחות.
תומר מור, מנכ"ל העמותה, מעריך כי עד כה הצטרפו ליוזמה יותר מ-400 בתי עסק. בעבור בתי העסק המהלך קל יחסית לביצוע ואינו כרוך בעלויות גדולות. לדבריו, ההוצאה על קשיות זניחה: בין 1,500 ל-3,000 שקל בממוצע בשנה לעסק. "אבל זה רק הצעד הראשון", הוא מוסיף. "אחת המטרות שלנו היא לעשות סדר בענף ולקדם אותו בכמה תחומים כמו טכנולוגיות, זכויות עובדים, תרומה לקהילה וקיימות. אנחנו מסתכלים לטווח הארוך ומבקשים לקדם אג'נדות נכונות יותר למסעדנים ולסביבה. לכן החלטנו להצטרף ליוזמה ולקרוא בקול לכולם לצמצם את צריכת הקשיות. המשמעות היא שבתי העסק מפסיקים להוציא את השתייה הקלה עם הקשיות. מי שיבקש - יקבל. בהדרגה עוברים לקשיות רב-פעמיות מנירוסטה, שמאפשרות שימוש חוזר, או לקשיות מחומרים מתכלים".
הקשיות המתכלות יכולות להיות עשויות מכל דבר טבעי כמעט - קליפות אבוקדו, עלי דקל, עלי בננה, תירס, תפוחי אדמה, במבוק, חציר, פסטה, אצות ואפילו פירות וירקות. יש גם קשיות רב-פעמיות לשימוש חוזר ממתכת או מבמבוק, אך רבים פחות מתחברים אליהם מטעמי היגיינה. גם נייר וקרטון משמשים פעמים רבות כתחליף לקשיות הפלסטיק, אבל לא תמיד הם עושים היטב את עבודתם, כפי שמעידים פוסטים ברשת שהדגימו כיצד הקשית נמסה תוך כדי שתייה.
זילות החומר
מעבודה שנערכת כיום במשרד להגנת הסביבה לקידום תוכנית לאומית לטיפול בפסולת הפלסטיק בישראל עולה כי כמות פסולת הפלסטיק בארץ עומדת על כ-900 טון בשנה - כחמישית מכל הפסולת העירונית. פסולת מוצרי הפלסטיק לשימוש חד-פעמי מוערכת בכ-60 אלף טון.
עד כה לא נבדק מהי כמות פסולת קשיות השתייה המיוצרת מדי שנה בארץ. ההערכות של המסעדנים עומדות על כמיליון עד מיליון וחצי קשיות שתייה ליום. ההערכות של מיזם לא שמים קשים גבוהות יותר ועומדות על כ־5 מיליון קשיות ביום.
אבל גם בהתבסס על ההערכות המחמירות, עדיין מדובר בכמויות קטנות יחסית לכלל מוצרי הפלסטיק החד-פעמיים המיובאים ומיוצרים בארץ. למרות זאת, אומר עודד נצר, מנהל אגף פסולת במשרד להגנת הסביבה, יש סיבה לכך שהקשיות היו לסמל: "מלבד ההשלכות של הפלסטיק על זיהום הסביבה והים, קשיות הן גורם משמעותי בהיבט של ניקיון המרחב הציבורי. כל קשית שוקלת 2־3 גרמים בלבד, אבל הפריטים הללו מתפזרים אחרי השימוש במרחב הציבורי, ברחוב ובחוף. לכן החשיבות שלהם היא לא רק מבחינת המשקל, אלא במובן זה שהם מלכלכים".
מאפיין חשוב נוסף של הקשיות, לדבריו, הוא היותן סמל לזילות החומר, סמל לתרבות הבזבזנית של השתמש-וזרוק. "זה מוצר שעובר את כל התהליך המורכב של הייצור והשינוע - לצורך שימוש חד-פעמי של כמה שניות שבסיומן הוא נזרק. לכן זה הפך לסמל".
היבואנים מרגישים שינוי
אם שואלים את יבואני ויצרני הקשיות, התופעה אינה משפיעה על הכנסותיהם באופן דרמטי שכן ממילא זה מוצר זול וזניח. לפי נתוני התאחדות התעשיינים, יותר מ-80% מהכלים החד-פעמיים בישראל מיובאים, בעיקר מסין ומטורקיה, ופחות מ-20% מיוצרים בכמה מפעלים בארץ. יצרנים שביקשו שלא להיחשף אמרו לנו כי הם לא מרגישים כל שינוי בצבר ההזמנות של קשיות השתייה. גם אורן הרמבם, מנהל האיגוד הכללי בהתאחדות התעשיינים, אומר כי בהתאחדות לא שמעו על ירידה בהזמנות מהיצרנים המקומיים, אבל מוסיף כי ניכרת היערכות מצידם לנוכח השינויים בהלך הרוח בנושא צריכה של מוצרי פלסטיק חד-פעמיים. "יש יצרנים שנערכים לייצור של כלים חד-פעמיים מחומרים מתכלים. הם מבינים ורואים לאן העולם הולך".
רוב יבוא המוצרים החד-פעמיים נעשה על ידי כעשר יבואניות גדולות ועוד כמה יבואנים קטנים. אחד היבואנים מציין: "יבוא הקשיות זניח, אבל יש שינוי גדול במודעות, ואנשים מבקשים כיום קשיות מתכלות. היו לי לקוחות שביקשו ממני דוח צריכה שלהן לשלוש שנים אחורה כדי לדעת בכמה קשיות השתמשו". יבואן גדול אחר מציין שקשה לעקוב אחר צריכת מוצרי פלסטיק חד-פעמיים בכלל ושל קשיות בפרט: "אין פה פריט מכס אחיד. חלק מייבאים את זה כאריזות, חלק כמוצרי נייר או כמוצרי קרטון. זה ענף מבוזר וקשה להגיד כמויות". גם הוא אומר כי הקמפיין להפחתת הקשיות לא ממש מורגש בירידה בהזמנות, אבל באותה נשימה מעיד על עלייה בדרישה לחלופות פחות מזהמות. "יש תזוזה ועלייה בביקושים למוצרים חלופיים. אם פעם לא מכרנו קשיות מנייר, כיום אנחנו מוכרים. הכמויות עדיין לא גדולות, אבל אם השוק ידרוש, נייבא".
יבואני כלים חד-פעמיים מתכלים אומרים כי יש עלייה בביקוש למוצרים אלה. גל מוסינזון, בעלי חברת save it שהושקה לאחרונה ועוסקת במתן פתרונות למסעדות ולארגונים שמבקשים להפסיק להשתמש במוצרים חד־פעמיים מפלסטיק, אומר כי צברו עשרות לקוחות. לדבריו, המטרה היא לספק שירות של מוצרים מתכלים, כולל מתקן קומפוסט שמאפשר להם באמת להתכלות.
ככל שהפחתת צריכת הקשיות חשובה, הרי שמאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת צלול, מציינת את הצד השני של המטבע. לדבריה, "קשיות הפלסטיק איפשרו ללכוד את תשומת הלב הציבורית וליצור שיח ראשוני ובאזז גדול. עם זאת, הן רק קצה הקרחון. אנחנו מודאגים ממי שמתכסים באמירות של הפסקת שימוש בפלסטיק אך מסתפקים רק בקשיות בלי לוותר על כלים חד־פעמיים אחרים מפלסטיק. לי הגישו קשית מפלסטיק באחת הרשתות שהודיעו שיפסיקו להשתמש בהן, וכששאלתי לפשר הדבר אמרו לי שקודם יגמרו את המלאי. אני אומרת – קודם תגמרו את המלאי, ורק אז תעשו יחסי ציבור על הפסקת שימוש. הפלסטיק צריך להיעלם מחיינו. יש עלייה במודעות, אבל חוסר ההבנה עדיין גדול וצריך להיזהר מטעויות ומהטעיות. עסקים רבים רוצים להיות חלק מטרנד, אבל לא רוצים לשנות הרגלים".
גם החלופות המתכלות לא תמיד מספקות פתרון אמיתי. לדברי לימור גורליק, רכזת תחום זיהום פלסטיק בעמותת צלול, מוצרים רבים שנמכרים כמתכלים הם לא תמיד כאלה מכיוון שהם מצופים בדבק פלסטי לא מתכלה. כדי להיות בטוחים שרוכשים מוצרים מתכלים, היא אומרת, מומלץ לחפש עליהם תו תקן שמעיד על קומפוסטביליטי, כלומר שהם בעלי מבנה מולקולרי שמאפשר להם להתפרק.
פח רגיל לא מספיק
אם לא די בכך, אם הכלים המתכלים ייזרקו לפח רגיל ולא יועברו למתקן קומפוסט מיוחד הם לא יתפרקו כל כך מהר. כעת אין בארץ קומפוסטרים תעשייתיים, כך שבמקרים רבים הפסולת המתכלית מושלכת לפחי האשפה הרגילים. בצלול קוראים קודם כל להפחית את השימוש המסיבי בכלים חד־פעמיים, ובעיקר בכוסות. לפי עבודה שנעשתה בעבור הארגון ונתמכת בנתוני המשרד להגנת הסביבה, בארץ צורכים כ־9 מיליארד כלים חד־פעמיים בשנה. הכוסות החד־פעמיות הן כמחצית מהם.
"החלופה הכי טובה זה מוצר רב-פעמי שלא ייזרק כלל לפח", מבהירה גורליק. "זה יכול להיות גם פלסטיק, כל עוד זה מוצר באיכות טובה, עם תקנים רלוונטיים, שלא נזרק וגורם את כל הנזקים לסביבה".
לפנייה לכתב/ת 
